|
|
הוא ודומיו אחראיים לכשלון מערכת החינוך? אוריאל רייכמן [צילום: שוש מיימון]
|
|
|
|
|
מערכת החינוך היא תמיד תוצאה ולא סיבה, סימפטום, השתקפות. ככה זה בעיקרון, בכל זמן ומקום בעולם. ילדים לא בנויים להיות חיל-חלוץ. למי שמתלבט בסוגייה זו אני ממליץ על כתביו של ס.יזהר בענייני חינוך.
כשהרייכמנים מדברים על "חינוך" הם מתכוונים לאילוף, תיכנות, השתקה, תיעול; להרוג את המהפכנים-מלאימים הפוטנציאליים כשהם עוד קטנים, לגדל לעצמם עובדים, עבדים רצועים לצרכיהם.
באופן כללי ילדים שנכשלים בלימודים הם ילדים שהרייכמנים משלמים להוריהם משכורות רעב, כאילו שעסקיהם יתמוטטו אם הם ישלמו לאותם עובדים משכורות כפולות.
ילדיהם של בני העשירונים הבינוניים מתפתחים לעתים למשכילים לא פחות מילדיהם של הרייכמנים, כי להורי וילדי העשרת-אלפים-בחודש יש לעתים מוטיבציה וכבוד להשכלה אף יותר מאשר להורי וילדי המאה-אלף.
נכון, גם עשרת-אלפים זה מעט, בייחוד לגבי משפחות שממושכנות בסוף-העולם-שמאלה, וכשחז"ל אמרו "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" כוונתם הייתה לילדי משפחות אלה, לא לרעבי השלושת-אלפים-חמש-מאות.
הרייכמנים נלחמים גם בגובה השכר המשולם לעובדי המדינה ובגובה הקצבאות, עד שנוצר מצב שרק הם משלמים מיסים והאימרה "המדינה זה אני" הופכת מדראון לתרתי-משמע.
אחר-כך באים אותם רייכמנים, ממש אותם, ובתוקף מעמדם כהמדינה-זה-אני דורשים שהמדינה תטפל בילדים המתקשים בלימודים, תאמץ אותם אל ליבה בלי קשר להוריהם... כלומר בדיבורים האינסופיים על "חינוך" יש אלמנט של חטיפה, ההורים העניים מוגדרים כפונדקאים של ילדים שאפשר להוון לבשר-תותחים במלחמות בעלי ההון. גלדיאטורים.
אם לתרגם לפוליטיקה המפלגתית אז צריך להודות שנכון לעכשיו, הגישה של ש"ס לסוגיות האלה היא יותר רצינית ומעמיקה משל שאר הכוחות הפועלים בפוליטיקה הישראלית.
וכשורה תחתונה אפנה אל הפוליטיקאים ו/או העיתונאים שביניכם (אין היום הבדל מהותי בין פוליטיקאים לעיתונאים, מדובר בשני צדדים של אותה מטבע): אם אתם רוצים תדמית של נבונים ואמיתיים אז אל תטיפו ל"השקעות בחינוך" אלא להכפלת שכר המינימום והקצבאות. השקעה נוספת ב"חינוך" היא אך ורק לרווחת הרייכמנים, שאם לא כן, אז הביזנסמנים-מבטן האלה לא היו תומכים בה. הלובינג שלהם בהקשר זה דומה ללובינג של אילי הנפט האמריקניים בהקשר למלחמות המפרץ.
