|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ביקורת על ההופעה של אייר בהאנגר אמש
|
אתמול הלכתי יחד עם חברתי לראות את ההופעה של אייר בהאנגר. חברתי על ההופעה: "אחד הדברים ההזויים שראיתי, זה היה בדיוק באמצע בין להתחבק ולקפוץ, אתה זז מצד לצד כמו מטרונום ולא יודע מה לעשות". חברתי עבדה כמה שנים ב"צוללת הצהובה" (מרכז מוביקה בירושלים) ככה שהיא ראתה כמה הופעות בחייה.
חברתי התוודעה לאייר בזכותי, talkie walkie המצוין שלהם הושמע הרבה אצלנו במערכת. אבל אי אפשר לומר שהסגנון המוסיקלי שלהם הוא כוס התה שלה. אבל דווקא בגלל זה הביקורת שלה על ההופעה של אייר הייתה לעניין, בלי כחל ושרק.
כי מהאנשים שעמדו מסביבי, שמעתי בעיקר תירוצים ל"למה זה בסדר שהם נתנו הופעה שכזו". תירוץ יצירתי של אחד שעמד לצדי: "אני באמת אוהב אותם [אייר] אבל בשביל ליהנות בהופעה שלהם צריך להיות מסטול". ואכן היו בקהל הרבה שהשתמשו בעזרתה האדיבה של מרי ג'יין.
אז קודם כל, כל הכבוד לאייר על זה שהם הגיעו למעמד כזה שגם אם הם נותנים הופעה ממש גרועה זה מתקבל ככה על-ידי הקהל. ודרך אגב, אני לא יוצא מן הכלל בעניין הזה, גם אני מצאתי את עצמי מחפש תירוצים בשבילם. אבל כשהעשן התפזר, גיליתי שאני די מסכים עם השיפוט של חברתי.
את ה"אני באמת אוהב אותם" של הבחור שעמד לצדי אני מפרש כ"יש להם באמת חומרים טובים" ואני לא מתכוון לחשיש. ואת הצורך בחומרים רקריאטיביים בשביל ליהנות אני מפרש כ"הם לא יודעים להופיע".
צר לי אבל אייר אהובי הם פשוט לא פרפורמרים. הם עמדו שם מעונבים כמו שני ילדי בר-מצווה, רק היה חסר שמשה הגבאי יצעק: "יותר בקול! לא שומעים!". הם היו מנותקים לגמרי מהקהל - היה ברור שהם לא מרגישים אותו.
ולמעט השיר המסיים שהצליח לעורר ולהלהיב את הקהל במקצת. העיבודים לקחו שיר שהוא די "מלו" מלכתחילה והפכו אותו לעוד יותר "מלו". מרבית ההופעה הקהל התנענע כמו מטרונום במבוכה קלה, בדיוק כמו שחברתי אמרה.
מעבר לכך, אייר ירדו מן הבמה בשלב די מוקדם, הקהל בכלל לא הבין שזה השלב שבו מוחאים כפיים להדרן. הם חזרו לעוד כמה שירים וכשהגיע השיר המסיים אנשים עמדו שם באי הבנה, מחכים לשיר הבא. חושבים לעצמם: "מה??? כבר נגמר?!".
ההופעה הייתה קצרה מדי. הם לא ביצעו רבים מן השירים המוכרים והאהובים שלהם. אייר לא נתנו את הנשמה. בשביל 250 שקל הייתי מצפה ליותר. הם נתנו הופעה באורך וברמה של הופעה לוועדי עובדים.
במהלך ההופעה חשבתי לעצמי שאולי מקום יותר אינטימי היה מיטיב עימם. ואולי זה באמת היה עוזר להם להתמודד עם פחד הקהל שניקולה גודה חשף באומרו: "לא ציפינו להופיע מול כל כך הרבה אנשים". אז אולי עם פחד הקהל זה היה עוזר להם להתמודד אבל עם כישורי במה קלוקלים כנראה שלא.
דוגמא נוספת לכישורי הבמה הקלוקלים היא השימוש המופרז עד כדי מביך באפקט הקול הרובוטי. ז'אן-בנואה דונקל אמר: "thank you so much" בקול הנ"ל פעמים רבות בהתלהבות של ילד שגילה משהו שלא היה כל כך מצחיק גם בפעם הראשונה.
אז באמת חבל כי זה קצת קילקל לי ושוב אני חייב להדגיש שבהקלטות אולפן הם נשמעים הרבה (אבל הרבה) יותר טוב. אולי אם מישהו היה עובד איתם על כישורי הבמה זה היה נראה יותר טוב ואולי חברתי צדקה והם היו צריכים להופיע ב"צוותא".
|
| תאריך:
|
03/10/2008
|
|
|
עודכן:
|
03/10/2008
|
|
ידידיה ארגמן
|
|
היה היה בארץ הפשיזמוס הציוני ראש ממשלה. והיה ראש הממשלה בא מן הימין, ז'בוטינסקאי מנטורי קרתא דירושלם, ראש העיר שומר החומות מפני כל מסירה וויתור על שעל משעלי ארץ הקודש, ועל הכל, משעלי עיר קודשנו, חס וחלילה.
|
|
|
|
|
פרשת השבוע שלנו, וַיֵּלֶךְ נקראת תמיד בסמוך לראש השנה - לפעמים לפני והשנה אחרי - והיא קצרה מאוד, שלושים פסוקים בסך-הכל. במרבית השנים היא נקראת ביחד עם פרשת נִצָּבִים, שקראנו בשבת שעברה, ואז שתיהן ביחד זה שבעים פסוקים. סמיכותן הקבועה של שתי הפרשות לראש השנה, נובעת מכך שתוכנן מהווה השלמה לתכנים של ראש השנה, כלומר עניין התשובה הבסיסית המהותית, עליה עמדנו ברשימה הקודמת. פרשת נִצָּבִים נקראת תמיד לפני ראש השנה כי תוכנה מהווה הכנה נדרשת ליום הגדול. פרשת וילך נקראת לפעמים בין ראש השנה ליום הכפורים, כמו השנה, ואז היא מהווה הכנה ליום הכפורים. כלומר יש בה איזה תוכן שעבורנו הוא נעלה יותר מזה שבפרשת נצבים, שעל כן היא מכינה אותנו ליום הכי קדוש בשנה.
|
|
|
|
|
פחד כבד נפל על מערכת עיתון הארץ ועל בעליו עמוס שוקן. לאור התבטאויות השרה לבני מסתמן כי גם בממשלה הבאה עלול השר פרידמן לכהן כשר המשפטים, למרות דרישות תקיפות מצד מרצ להדיחו מתפקידו.
|
|
|
|
|
צניחת הדולר מביאה, בין היתר, בעונת החגים הזו, תיירים ישראלים רבים לעיר ההימורים לאס-וגאס, זו הנמצאת, כמו תמיד, בתנופת-פיתוח אדירה, כשמכל עבר צצים להם שם, חדשות לבקרים, בתי-קזינו נוספים, בגודל ובהיקף חסר תקדים.
|
|
|
|
|
ההון נוגס בשלטון, זו המחלה. מאה ומשהו אנשים בשר ודם עושים זאת בעזרת עיתון (בין השאר), המשמש כלא יותר משליח. ה'הון' הוא לא רק 20 ראשי החברות הגדולות במשק, וגם כמה מתעניינים מחו"ל, בהצבעה משוכללת, יחסית לעושרם. הוא לא רק חובבי פרסום, אופנה ומרות בסביבתם. לא רק שכניהם למשרד, לשולחן במסעדה, לטיסה, ודומיהם, המילייה. לא רק פילוסופים שהם קוראים, כלכלנים, אנשי דת ורוח. לא רק מתווכי-כוח: מו"לים, עורכים ופרשנים בכירים (בעלי הון בעצמם) אותם ממנים או מממנים ה-25 ובהם צופים. ה'הון' הוא לא רק מאה ומשהו מנהיגים, אותם העם כלל אינו מכיר; שכבר הוכיחו שאינם רק קובעי טון, הם יודעים לכפות מהלכים לא פופולרים מהיום להיום. זו לא התקשורת, אפילו לא המליוניון, זו השיטה הכלכלית המעודדת אותם להחליט עבורנו.
|
|
|
|
|
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
