ימים נוראים אלה, ימים שבהם מצווה כל אדם בישראל לעשות את חשבון הנפש האישי שלו ראויים גם לחשבון נפש לאומי בסיומה של שנה שבה הגיעה השחיתות השלטונית במדינה לשיאים חדשים ובא לציון הגועל נפש.
אזרחי המדינה הקדימו ופסקו בסקר מקיף שנערך באחרונה מטעם מעריב שהם כועסים על נבחריהם ואפילו מתעבים אותם. לא פחות מ-97 אחוז מן הנשאלים ייחסו לפוליטיקאים את התכונות השליליות ביותר לפי החלוקה הבאה:
33.8 אחוז מאזרחי המדינה קבעו שהם מושחתים, 30 אחוז קבעו שהם מועלים בשליחותם ודואגים רק לעצמם, 21 אחוז טענו שהם תככנים ו-14.3 אחוז פסקו שהם נהנתנים, מעניין מה חושבים עלינו בעולם הגדול?
מדי שנה, בסמיכות אקראית לתחילתה של השנה היהודית, מפרסם ארגון השקיפות הבינלאומי "transparency international", דוח שנתי על מדד השחיתות בעשרות מדינות בעולם ומדרג אותן עפ"י רמת השחיתות בכל אחת מהן.
ערב פרסום הדוח אני שרוי לרוב במתח עילאי ובתקופת המתנה דרוכה מלווה בקוצר רוח ובכיליון עיניים כדי לבחון אולי יקרה נס ומדד השחיתות החדש יחשוף סו"ס את הרמה הריאלית של השחיתות הקיימת בישראל אבל אני מתאכזב מחדש.
כך, למשל, המדד האחרון, שפורסם בימים אלה, הצביע על כך שישראל הידרדרה למקום ה-33 ברשימת 180 מדינות בעולם שרמת השחיתות שלהן נסקרה ונסרקה. ישראל קיבלה ציון 6 מתוך 10 נקודות אפשריות.
המדינות שמדורגת במקומות העליונים נחשבות לנקיות משחיתות במידה זו או אחרת ואילו המדינות שמופיעות בתחתית הרשימה הינן המושחתות ביותר.
במדד השחיתות הנוכחי המדינות הנקיות ביותר הן דנמרק, ניו-זילנד ושבדיה ובתחתית הרשימה מופיעות רוסיה, אירן, סוריה, בנגאלדש וארתריאה ה"מצטיינות" ברמת שחיתותן. הרשות הפלשתינית שחרטה באורח גלוי ולגאלי את השחיתות על דגלה ממוקמת במקום ה-95.
לכאורה אנחנו צריכים לברך על כך שגורמים ברי סמכא הציבו בפנינו ראי המשקף את המציאות המשתנה לרעה במעמדה של ישראל מבחינת הזוהמה ומחייבים אותנו לערוך חשבון נפש לאומי נוקב. המדד הנוכחי מבוסס על 13 משאלים נפרדים שנערכו בנפרד ע"י 11 מכוני מחקר והינו מושתת על תפיסת ממדי השחיתות בכל מדינה כפי שגובשה ע"י מומחים זרים ואנשי עסקים בינלאומיים שהסתייעו בחוות דעת של עמיתים למקצוע ולעסקים בכל אחת מהמדינות הללו.
כך, למשל, בשנת 2001 דורגה ישראל במקום ה-16 בקרב מדינות העולם כאשר צברה באותה שנה 7.65 נקודות ובשנים לאחר מכן חלה התדרדרות בלתי פוסקת וישראל צנחה בסולם המדינות הישרות. בשנה שעברה ניצבה ישראל במקום 30 כאשר צברה קצת מעל ל-6 נקודות. למרבה הבושה עקפו השנה את ישראל מדינות שנחשבו מושחתות יותר ממנה מסוגן של קפריסין, קטר, סלובניה וצ'ילי. צמודות לה מאחוריה איחוד האמירויות ובוטסואונה שמעולם לא הצטיינו בניקיון כפיהן.
אבל בפועל מתברר כי המדד הנוכחי נדיב במיוחד כלפי ישראל, בשנה שבה הגיעה בה השחיתות השלטונית לממדים מפלצתיים ולמעשה רחוק מלשקף את המציאות.
בעקבות פרסום הדוח קראתי את דברי הקינה והתוכחה של פרופ' יוסי גרוס נשיא שב"יל (שקיפות בינלאומית לישראל), הסניף הישראלי של הארגון, שאמר, בין השאר, כי במקום שבו קיימת שחיתות, משאבים חשובים אינם מגיעים ליעדם המקורי וכמה תחומים כמו ביטחון, חינוך ורווחה יוצאים נפגעים.
בשעתו כיהנתי כחבר הנהלת שבי"ל וכבר אז טענתי כי חובתו של הסניף הישראלי להתריע על כך שהמדד לגבי ישראל רחוק מלשקף את המציאות אך פרופ' גרוס דחה את בקשתי מסיבות השמורות אתו ואתי. זו הייתה גם אחת הסיבות להתפטרותי מהנהלת שבי"ל.
למרות שהמדד הנוכחי מצביע על הידרדרות מסוימת ברמת השחיתות בישראל, הוא רחוק מלשקף את המציאות העגומה השוררת במדינה. השחיתות השלטונית הממלכתית והמוניציפאלית כבר הפכה לנחלת הכלל
אני מרשה לעצמי לקבוע באורח חד-משמעי שהמידע שהתקבל מישראל ושימש בסיס לסקרים לא היה מדויק ומעודכן ולמעשה החטיא את המטרה וגרם גם לעורכי הסקרים לחטוא.
המדד הבינלאומי מדייק מאחר שאינו משקף פעילות מושחתת של אישי ציבור ואילי הון המסתיימת באי הגשת כתבי אישום ע"י היועץ המשפטי, זיכוי מחמת הספר, תשלומי כופר, עסקות טיעון עם עבריינים למיניהם, סגירה סיטונית של תיקים בנימוק הזוי של "אין עניין לציבור".
בניגוד למדינות מתוקנות שמקדימות את ישראל בדירוג או מזדנבות אחריה ובהן יש משמעות מעשית לכלל של שכר ועונש, בישראל יש עדיין פער גדול בתחום זה. מספרם של אישי הציבור העבריינים שנתנו בפועל את הדין על התנהלותם העבריינית הינו מזערי.
הון ושלטון
זאת ועוד: במערכת הפוליטית והציבורית, בממשלה, בכנסת, בקרב ראשי העיריות ובפקידות הבכירה מצויים רבים ורעים שכל אחד מהם הצליח לממן רכישות של נדל"ן בארץ ולעתים בחו"ל בהיקף של מיליוני דולרים. רובם מחזיקים במקביל נכסים פיננסיים סמויים בהיקפים אדירים.
תופעה נלוזה זו מתודלקת בעיקר מהרעה החולה של הון ושלטון. ההון המקומי הזר הפסיק מזמן להיות מחובר לשלטון הוא כבר שולט בו. הסירחון של הדג שהחל, כאמור, בראשו החל להתפשט בגופו ולא פסח על זנבו. הפשע חדרו לכל מגזרי המשק והחברה. יש דיין ואין דין.
אין כמעט כיום ארגון ציבורי במדינה שנגע השחיתות לא פגע בו במידה זו או אחרת. אין כמעט תחום שבו יש ניקיון מוחלט. תופעת השוחד שהפכה למכת המדינה ואכלה כמעט כל חלקה טובה במדינה, אזרחים מן השורה איבדו את הבושה והחלו לזלזל בחוקי המדינה. נחצו קווים אדומים בסיטונות ונתגלו פרצות רבות בגדר הטובה שמפרידה בין שמירת החוק לבין עקיפתו. איש הלא ישר בעיניו יעשה.
בגלל חוסר האמון הבסיסי שרוחשים האזרחים כלפי המשטרה לא מוגשות רבבות תלונות על מעשי עבריינות שהם חלק בלתי נפרד מהתשתית של השחיתות. המשטרה מצדה משחקת בנדמה לה ומנסה ליפות את מצב הפשיעה ולהצביע על ירידה מדומה בפשיעה ע"י משחק פנימי בנתונים הסטטיסטיים בין העבירות למיניהן. שמחה של משטרה ענייה בהישגים.
המורסה החלה להתפשט גם בקרב גופי אכיפת החוק וגם במערכת המשפטית שהחלה לקרטע. לעניות דעתי, הציון הריאלי שיאה לישראל הינו מחצית מהכמות שהוענקה לה, דהיינו כ-3 נקודות פלוס מינוס. ניקוד זה יקנה לישראל מקום בין 70 ל-80 ברשימת המדינות.
ללא קשר לחילוקי הדעות לגבי היקף השחיתות האמיתי שקיים בישראל, יוזמת בימים אלה אומ"ץ בשיתוף עם גופים אקדמיים וגורמים נוספים, הקמתו של מרכז לחקר השחיתות ראשון בסוגו בישראל שיחשוף בדרך מקצועית מיומנת את הקפו האמיתי של נגע השחיתות במדינה ויציע דרכים מעשיות לביעורו.
הסיכוי שבראש ממשלת ישראל תעמוד אולי ראש ממשלה נקיית כפיים מסוגה של ציפי לבני, בעלת אות מופת של אומ"ץ בזכות הגינותה השלטונית עשויה לכאורה ליצור אווירה ציבורית נוחה. אבל אין כל ביטחון שיהיה שיתוף פעולה פעיל בתחום זה עם השלטון החדש.
כפי שהדברים נראים עתה, לבני עלולה להיות לפותה בידיהם של פוליטיקאים מושחתים ואולי גם להיות מחויבת להם ולכן תמשיך להחריש מול השחיתות המלחכת סביבה כפי שנהגה בתקופת כהונתם של שני קודמיה המושחתים, אריאל שרון ואהוד אולמרט.
.
רק אם תהיה דיאגנוזה אמיתית של מחלת השחיתות ותהיה היחלצות של כלל אזרחי המדינה, ניתן יהיה לרפא את המחלה. לשם כך איננו זקוקים למומחים חיצוניים. זו חייבת להיות עבודת כחול לבן שתצבע סו"ס את השחור. מוטב מוקדם לפני שיהיה מאוחר מדי.
