מה קרה ל"אמצעים המיוחדים" במלחמת יום הכיפורים?

אחרי 60 לעצמאות ישראל, ו-35 שנה למלחמת יום כיפור - נצדיע ללוחם שעצמאות ישראל, כוחה וצבאה בער בעצמותיו.

תא"ל יואל בן-פורת, היה קצין מוכשר, אמין, נאמן ויהודי גאה. הוא חווה בילדותו את מלחמת העולם ה-II בפולין, עלה לארץ, הספיק להלחם במלחמת השחרור וטיפס מעלה מעלה בסולם הדרגות. אבל בכל התקופה הזו, לא שכח מאין בא, מה עלה בגורלו של העם היהודי בשואה, שלא עמד לו כוח צבאי ומדינה שתגבה אותו. הגלות על כל נספחיה לא עזבה אותו מעולם, ולכן החרדה שלו למדינה, לעם היהודי, הייתה גדולה ורבה מאשר לאחרים ובוודאי מאשר לילידי הארץ.

מה קרה לאמצעים המיוחדים של אמ"ן ביום הכיפורים?

לפני כשנה פורסם בעיתון הארץ מאמר מאת אל"מ (מ) לנגוצקי המתייחס לאי-הפעלת "האמצעים המיוחדים" שהיו לאמ"ן, לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-73'. לעומת זאת ראש אמ"ן דאז האלוף אלי זעירא, מציג גרסה אחרת ושונה, בספרו החדש ובכנס אנשי מודיעין ובתקשורת.

תא"ל בן-פורת, מת אומנם ממחלה קשה בגיל 76, אך ללא ספק יש חלק גדול לפרוץ המחלה, לעובדה שהתרעות שלו על פרוץ המלחמה, חוות דעתו ודרישתו להפעיל את "האמצעים המיוחדים" לא נענו ונדחו, חלק במחלה. עד סוף ימיו נלחם כנגד ראשי אמ"ן דאז, על גרסתו ואמונתו ובמיוחד "אכל" את עצמו על שלא עקף את ראש אמ"ן ורץ ישירות לראש הממשלה, לרמטכ"ל ושר הביטחון עם ההתרעה החמה והמדויקת שבידיו.

ראשי צה"ל, במקום לחבקו ולנחמו, נלחמו בו, לפעמים מתחת לחגורה ובצורה לא הוגנת, אך לא יכלו לכוחו ולאמת שלו.

מאז תום מלחמת יום הכיפורים ועד ימים אלה ממש, מתנהל עדיין ויכוח ער וסוער בקהיליית המודיעין ובציבור כולו, בנושא ההתראות למלחמה - ומידע של "הסוכן הבכיר" שהעביר ידיעה על פרוץ המלחמה. הפגישה המסתורית והחשאית של המלך עבדאללה, הפעלה או אי-הפעלה של "האמצעים המיוחדים" וההערכה של ראש אמ"ן אלי זעירא - תרגיל מצרי גדול - אבל "סבירות נמוכה" למלחמה, הם שגברו על יתר ההערכות.

המושג "סבירות נמוכה" - הפך מאז למטבע לשון מקובלת, בתחומים שונים - ולאו דווקא בהקשר חיובי.

בתקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים וסמוך לה - שלט האלוף אלי זעירא ללא מתחרים בכל נושאי הערכת המודיעין הלאומי כאשר דעתו, קולו וחוות דעתו - גוברים בקלות על דעת ראש המוסד, כמובן על קציני המודיעין הבכירים הכפופים לו ויתר זרועות הביטחון, לרבות משרד החוץ על מקורותיו.

המעמד של האלוף זעירא, היה כה חזק ומוערך אצל המנהיגות הפוליטית והממשלה, שהערכותיו נחשבו כמובילות ומכריעות בעיניהם של גולדה מאיר, משה דיין והרמטכ"ל האלוף דוד אלעזר. לאחר המלחמה הקשה והעקובה מדם, להבדיל מהניצחון המזהיר של ששת הימים. בעקבות ועדת אגרנט וראיונות, הדלפות, ספרים ומאמרים, התחילה להתבהר התמונה שלפני - שהובילה הממשלה בראשות גולדה מאיר, לאחד המחדלים הקשים של המדינה וצה"ל.

המכאיב, בכל הגילויים של העת ההיא, שגם לאחר שהתמונה כמעט התבהרה כליל, המשיך האלוף זעירא, בעקשנות, בחוצפה וביהירות שאפיינה אותו גם קודם, להיאחז בקרנות המזבח של הערכתו השגויה והמכאיבה ולטעון שפעל נכון, העריך נכון ויעץ נכון בהתחשב בנסיבות ובמידע שהיה ברשותו.

יש להניח כי במדינות אחרות ואולי בתקופה אחרת כמו בצבא הפרוסי או היפני, גנרל ברמתו של אלוף זעירא, שהיה כושל בצורה כה קיצונית בחוות דעתו ובתפקידו - היה מסתגר בלשכתו עם אקדח טעון, כותב מכתבי פרידה ונפרד מצה"ל תוך ירייה מהדהדת למרחקים.

בפועל, לאחר תקופת צינון, לימודים והתרגעות חזרו אותם מסרים חזרה שוב ושוב - למרות הקולות הזועמים שהושמעו כנגד התנהלותו גם מפי קצינים בכירים בצה"ל ובמודיעין שהיו תחת פיקודו.

יש לזכור כי ראש המוסד דאז, סיפק לפי טענתו לגולדה מאיר, חוות דעת מפי מקור בכיר ומהימן, שמצרים החליטה לפתוח במלחמה, ואפילו נקב ביום ובשעה למרות שבמקום 6 בערב המלחמה פרצה ב-2 בצהריים. חבל שראש המוסד - לא היה יותר תקיף, נמרץ ועקשן להילחם על דעתו, אולי המלחמה הייתה נראית אז אחרת.

לפי הפרסומים והספרים - כל הניסיונות לשכנע את גולדה מאיר, להורות על גיוס מילואים, או לפתוח במכת נגד אווירית - נוסח 67' - נבלמו ובוטלו גם בהתחשב בחוות הדעת הידועה של "סבירות נמוכה".

הידיעות שזרמו מהמקורות, מהערכות, מהאזנות ומהשטח עצמו של התארגנות בגבול, מעבר למקובל בתרגילים צבאיים, כמו עזיבת המשפחות של היועצים הסובייטים במצרים ובסוריה - ההערכות ממודיעין שטח דרום, נוסח סגן סימנטוב - שהתריעו על תנועות ומהלכים לא שגרתיים - שיכלו להצביע על מגמה התקפית או מעבר מהיר מתרגיל למלחמה - נדחו, נבלמו וזכו לכתף קרה וזלזול.

וכאן נכנסים לתמונה "האמצעים המיוחדים", הגישה לפיה משתמשים בהם ומפעילים אותם, רק במקרים חריגים כמו "ביום פקודה" - גישה זו הייתה נכונה וסבירה.

קציני מודיעין, כמו תא"ל בן-פורת ואחרים היו בעד פתיחתם לפחות 48 שעות לפני פרוץ המלחמה - כדי לאמת ולקבל תמונת מצב עדכנית ולאושש מידע שכבר היה.

האלוף זעירא, על-פי אותם קצינים לא אישר הפעלתם, אלא הסתפק בהוראה של "בדיקה טכנית" של כשירות האמצעים תוך סגירתם מייד לאחר הבדיקה.

אל"מ לנגוצקי - במאמרו בהארץ מאשר כי אכן זאת הייתה ההוראה של זעירא בניגוד לטענתו בספרו ובהרצאותיו - כי הורה על פתיחתם 48 שעות לפני פרוץ המלחמה וכך גם דיווח לממשלה.

תא"ל יואל בן פורת - שהיה קצין מודיעין בכיר וותיק בתקופה זו, ומפקד יחידת 8200 הידועה, נלחם מאז תום המלחמה, מלחמת יחיד כמעט, בטענה שהמודיעין כשל בנקודה זו וניתן היה לפעול ולהצליח, אם היו משתמשים נכון באמצעים ובפרשנות של המידע שזרם מכל הכיוונים.

על מלחמתו הדון קישוטית הזו, שילם ביוקר בבריאות, בתדמית ובהשפלות לא מעטות.

מאמרו של אל"מ (מ) לנגוצקי - למעשה תומך ומאשש את מלחמתו ועל כך אני רוצה להוסיף את הדברים הבאים:

קצין מודיעין, כיום בדרגת תא"ל (מ), שהיה מפקד של יחידה מיוחדת ורגישה ביותר, היה נוכח במשרד בשעה שתא"ל (מ) יואל בן-פורת שוחח עם האלוף זעירא, בנושא "האמצעים המיוחדים". לטענת הקצין, בן-פורת למעשה התחנן שיתנו לו לפתוח ולהשתמש "באמצעים המיוחדים" - תשובתו של האלוף הייתה "תפסיק עם הפאניקה הגלותית שלך".

בן-פורת ניסה לשכנע את האלוף גם בצורה אחרת, תוך טענה שגם אם נקבל את גרסתו שמדובר ב"תרגיל רב היקף" - כדאי ורצוי להפעיל האמצעים, שהרי גם בעבר בתרגילים מסוימים, כן הפעלנו אותם. התשובה הסופית הייתה סירוב מוחלט - תוך הוראה לבדיקה, סגירה ודיווח על ביצוע.

הגיע הזמן שגוף צה"לי או ממשלתי - יסגור ויבהיר את הסוגיה הזאת סופית לציבור - אחרת המאבקים ימשיכו גם לדור הבא.

חבל שתא"ל (מ) בן-פורת לא הצליח להגיע ליום העצמאות ה-59, אבל יש להניח שבצה"ל/במודיעין - לא ישכחו את תרומתו ומלחמתו, למען בטחון המדינה ועצמאותה, כמדינה יהודית ציונית ודמוקרטית.

יהי זכרו ברוך.

הערה לסיום: כשקוראים את כל הפרסומים עד כה, (בפני פרסום ועדת וינוגרד), על מחדלים צבאיים ומודיעיניים של מלחמת לבנון-2, נראה שמסקנות רבות מן העבר עדיין לא נלמדו ולא יושמו, ודי מכביד ומפחיד לגבי העתיד.