שולה זקן (52), מנהלת לשכתו לשעבר של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, התראיינה לעיתון ידיעות אחרונות. היה זה הראיון הראשון מאז שהחלו החקירות נגדו. לא במקרה בחרה זקן בעיתון זה. היא ידעה בוודאות, כך נראה, שהיא תזכה לשיתוף פעולה מלא מצד קברניטי העיתון.
ואכן היא צדקה: עמודו הראשון של מוסף "יום כיפור" מגיש תצלום ענק של פניה. הכותרת: "לא בגדתי"; "שולה זקן נשבעת שתלך עם אהוד אולמרט עד הסוף. ראיון ראשון" מאת סימה קדמון. זו אמירה חזקה שנועדה, בין היתר, לאותת לאולמרט: מבחינתי אתה בטוח. אני אמשיך לשתוק. בתוככי המוסף מחזיקה הכתבה חמישה עמודים, מהם תמונה גדולה על-פני שני עמודים. הכותרת: "אי אפשר להפריד ביני לבין אהוד".
בראיון עצמו מגוללת זקן את קורותיה מאז שנפתחו החקירות. היא מספרת על אהבתו של אביה לאולמרט, ועל הקשרים ביניהם במשך 30 שנים. בכתבה מגוננת זקן על אולמרט, ומדבריה עלול הקורא לחשוב בטעות כי עיתונאים, חוקרי משטרה ופרקליטים בשירות המדינה מתנכלים לה ולאולמרט, רק כדי להעיפו מתפקידו. "לא בגדתי", אמרה זקן שוב ושוב - בהתייחסה לשתיקתה בחקירות נגד אולמרט, ואולי מבלי משים היא מפלילה את אולמרט, שכן שתיקתה מלמדת שיש בידיעתה פרטים שאמירתם עלולה להפליל את אולמרט. לכן בוחרת זקן בשתיקה כדי להימנע, לגישתה, מבגידה.
נעיר כאן, כי בעוד זקן מגוננת על אולמרט, הרי שזה האחרון דווקא מפליל אותה. לראיה: בחקירותיו - בפרשת טלנסקי כדוגמא, אמר אולמרט שוב ושוב כי הכספים נמסרו לשולה זקן ולאורי מסר. באשר לרישומים שערכה - שכללו ציון העברות כספים לידיו, אמר אולמרט כי הוא לא קיבל ממנה מאומה. בכך ניסה להדוף את גרסתה ולהציגה כמי שקיבלה כסף ואולי לא העבירה אותו אליו, אל אולמרט.
מיותר כמעט לציין כי הכתבת הוותיקה סימה קדמון, שמן הסתם יודעת את המלאכה, נמנעה מלהפנות כלפי זקן אצבע מאשימה: אם את בוחרת לשמור על האינטרסים של אולמרט (בלבד) ולא לבגוד בו, הרי שאת בוגדת בציבור הרחב, שאותו את אמורה לשרת וממנו את מקבלת את שכרך ואת מעמדך. הלא כן?
