מג'רבה לקטמונים

פרוזדור לירושלים

הישוב היהודי באי ג'רבה הוא עתיק ביותר. ראשיתו מימי חורבן הבית. גולת הכותרת של קהילה זו היא בית הכנסת 'אלגריבה' (המופלא), אשר על-פי המסורת מושתת על אבן מבית המקדש ועל דלת ממנו שהביאו עימם הגולים הראשונים. מכאן הוא זכה לכינוי "הפרוזדור לירושלים".

בשל קדושתו המיוחדת שימש בית הכנסת אבן שואבת ליהודי תוניסיה וליהדות אפריקה הצפונית בכלל. עד היום רבים נוהרים אליו בל"ג בעומר כדי לחגוג בו את ההילולא לרבי שמעון בר יוחאי. מה הפלא שבית הכנסת על-פי דגם אלגריבה ומרכז רוחני מתוכננים להיבנות בקרוב בירושלים.

מוקד עליה לרגל

לצד חכמי תוניס הידועים כרבנו חי טייב (עליו נאמר "רבנו לא מת" ואשר רחוב בירושלים נושא את שמו) מפארת גלריה של רבנים את יהדות ג'רבה. רבנים אלה הקנו לאי את התואר "ירושלים דאפריקה". שניים מגדולי חכמיה של יהדות זו רבי רחמים חי חוויתה הכהן, המכונה גם "האדמו"ר מג'רבה", והרב חיים חורי - שהפכו לאגדה עוד בחייהם, זכו לעלות לארץ הקודש, וקבריהם בברכיה ובבאר שבע הפכו לאתר עליה לרגל למאות אלפי מאמינים.

מי הוא רבנו נסים המצרי? על-פי הסיפור הרווח במסורת התוניסאית - יהודי אחד לא היה לו כסף לקנות את צורכי חג הפסח. פתאום פגש בדרכו זקן אחד שהזדהה בשם: "רבי נסים המצרי". הלה דאג לו לכל מחסורו והבטיח לבקר בביתו בליל הסדר. אותו זקן, כפי שניחשתם, לא היה אלא אליהו הנביא. מאז כל עני מייחל להקב"ה שישלח לו את רבי נסים המצרי לקראת החג. סיפורים אחרים מפליגים בשבח חכמת שלמה המלך. תוניסיה היא גם מולדת "ג'וחא" ואמרות חכמים.

פולקלור יהודי

עם הכיבוש הצרפתי בתוניס השתלבו היהודים בתרבות המערבית, אולם יהודי ג'רבה דבקו בכל מאודם במורשת היהודית. יהדות ג'רבה ידועה גם במנהגי העדה הייחודיים ובמאכליה המסורתיים. סעודת יתרו, "מפתח" ראש חודש ניסן כסמל למפתח הגאולה - על-רקע מרקחת הטיט, המסמל את שעבוד מצרים - ראש כבש בליל ראש השנה והזרוע בליל הסדר, וכמובן הקוסקוס והחיטה בחמין של שבת ובסעודות חנוכה ופורים. אולם בראש מצעד התפריטים צועדות הביצים, שהן אורחות כבוד בכל סעודות שבת וחג.

שנה חלפה מאז הלך לעולמו בישי כהן ע"ה. מהאי ג'רבה הרחוקה באפריקה הצפונית דרך מעברה בשלומי בשנות החמישים ועד שעשה את דרכו עם רעייתו לעיר הקודש ירושלים. למרות חזותו הפשוטה (וכובע הברט לראשו), היה אחד מל"ו צדיקיה הנסתרים של העיר. התפילות ופרקי התהילים לא משו מפיו תמיד. כן גם המשיח הוא התגלמות דמות עני הרוכב על חמור...

כשמורת טבע חיה של הפולקלור היהודי דבקו בני הזוג במנהגי העדה. טרינזה, רעייתו הנאמנה תחיה, היא אישה נמרצת וחביבה שתמונת הוריה מפארת את מוזיאון ישראל. אין היא זקוקה לשולחן ערוך. בית אבא משמש לה ספר הלכות חי, שעליהן היא שוקדת בקפידה רבה. המאכלים המקשטים את השולחן - החלות המיוחדות, היין ועד אחרון התבלינים היו לשם דבר - כולם תוצרת בית מעשי ידיה של אשת חיל להתפאר.

בישי איש צדקה וחסד, שחלם חי ונשם משיח ללא הפסקה. עימו הלך דור שלם, דור של כהני ג'רבה הטהורים, המיוחסים לתקופת הבית הראשון, דור של מתפללי בית הכנסת העתיק 'אלגריבה' ודור של אמונה תמימה וחסרת פשרות בה' ובחכמים ושל מנהגי מסורת. לזכר דמותו המופלאה של האיש והדור מוקדש המאמר, גלעד לנשמתו הטהורה.

המאמר מוקדש לזכרו של בישי כהן זצ"ל ליום השנה לפטירתו.