יום שלישי השחור

המחזה היה מזעזע. אנשים מבוהלים עם כתמי דם על פניהם ובגדיהם. גופות. נושאי אלונקות מחלצים פצועים בתזזית. אמבולנסים צופרים. רכבים דוהרים קדימה ואחורה. מהומה. בהלה. עשן. אבק. דם. מהומת אלוהים. בטלוויזיה מספרי הקרבנות עלו במהירות. תחילה דובר על שלושה הרוגים, ועד לכתיבת שורות אלה כבר נספרו 24 גופות ועוד כמה עשרות פצועים. זהו סיכומה של פעולת ההתאבדות הרצחנית.

יום שלישי בצהריים. הדיווח הפעם הוא מרחוק, ליתר דיוק מבגדד. בערוצי הטלוויזיה כבר אפשר היה לראות את הזוועה. את המלון בן שלוש הקומות שקרסו תחתן ואת העשן שעלה ממה שהיה מרכז האו"ם בבירה העירקית. משום מה דגל האו"ם הוסיף להתנופף באדישות מעל עיי החורבות, כאילו דבר לא קרה.

זה היה מזוויע, אבל זה היה הרחק מאיתנו, בבגדד הכבושה מזה שלושה חודשים ויותר בידי צבא ארה"ב ובעלי בריתו מעוד כמה מדינות מערביות. "תמה המלחמה" - הכריז אז בגאווה בוש-הבן, לאחר שסגר את החשבון שהשאיר אחריו 12 שנה קודם לכן בוש-האב. ואולם מאז ש"תמה המלחמה" כמעט שאין עובר יום, שבו לא נהרג חייל אמריקני מהכוח ש"עושה סדר" בעירק-שלאחר-סדאם.

ביום שלישי כבר לא דובר בחייל אחד ובכמה פצועים. משאית-מתאבדים התפוצצה ליד מטה האו"ם, בעת שנציגיו דנו בסיוע ההומאניטרי הדרוש לעירק ולשיקום אזרחיה. האו"ם בא לעירק בעקבות האמריקנים, כשהוא נושא עימו כוונות טובות וסומך על ה"רקורד הנייטראלי" שלו, של תמיכה מסורתית במדינות העולם השלישי והאיסלאם. זה לא עזר לשליחו הבכיר של קופי ענאן ולא לעוד כמה נציגים ומקומיים. הללו נקברו חיים תחת הקומות הקורסות עליהן.

המחזות הללו, ככל שהם נוראיים, לנו לפחות הם כל כך מוכרים. והנה הפעם הם משודרים ומגיעים אלינו הרחק מעבר לגבולות ישראל. הפעם זה לא בדיוק נוגע לנו. אנחת רווחת אחזה בך מעבר לסלידה מעוד מעשה רצח התאבדותי, מעבר לקרבנות החפים מפשע, מעבר להזדהות עם הסבל הקשה שנגרם לבני אנוש תמימים על-ידי הרוצחים. סוף סוף זה לא קרה לנו, שכל-כך הרבה פעמים חווינו זאת של בשרנו. סוף סוף גם מדינות וגופים בינלאומיים, שמלבד גינוי והשתתפות בצער שהם מעבירים אלינו אחרי כל מעשה טרור, טועמים אף הם את נחת זרועו של טרור המתאבדים.

הם שעוברים על כך מהר לסדר היום, כאשר זה מתרחש בישראל, וחוזרים לסורם ולהאשמת ישראל כאחראית הטבעית לסיבת האלימות הזאת - האם יבינו אותנו עכשיו? האם יידעו גם באו"ם, באירופה ובשאר ארצות תבל, מה עובר עלינו בכל התקפת טרור רצחנית?

זו היתה המחשבה שליוותה את המראות הטלוויזיה עד... השעה 9 בערב. כן, זו השעה שבה כל האשליות, כל התקוות, כל הכמיהות - התנפצו באחת. המראות מבגדד נמחקו מיד מכל המסכים, לפחות אלה הישראליים, ואת מקומם תפסו מראות זוועה "מקומיים", מרח' שמואל הנביא בירושלים... הקיץ הקץ לא רק לאשליה, שהטרור האלים התרחק מאיתנו אל מחוזות עירקיים, אלא שהוא שוב משתולל במלוא אכזריותו פה, ליד הבית, גובה את מחירו הכבד, 20 חללים יהודים ועוד עשרות פצועים אומללים. וכך בבת אחת, ביום אחד, הלמו שליחי אללה בשתי בירות במזרח-התיכון ורצחו עשרות חפים מפשע, שכל חטאם הוא בהיותם "כופרים".

יום שלישי הנורא הראה לעולם את פרצופו של האיסלם הדורסני, האנטי אנושי, נגד מי הוא נלחם ואת מי הוא רוצה להשמיד. עתה ברור לכל, מי הן המטרות שאותן הוא רוצה ומצליח לחסל: סרג'ו דה-מלו, בן 56, דיפלומט בראזילי ושליח מזכ"ל האו"ם לסיוע לעירק, מחד גיסא, ושמואל זרגרי, בן 11 חודש, תינוק ישראלי שאפילו שנה אחת בחייו לא השלים, מאידך גיסא. סרג'ו ושמואל, ועימם עוד ילדים, נשים, זקנים, בני לאומים שונים - אך רובם כמובן יהודים וישראלים - הם אלה שרוצחי האיסלאם שמים על הכוונת שלהם. הם המטרות של הרוצחים בן-לאדן, ערפאת, סדאם, נאסראללה ודומיהם.

האם העולם החופשי, שכבר אינו חופשי כל כך אלא נרדף ונטבח, ישנה מעתה את התייחסותו כלפי אירגוני הטרור? האם תהיה מעתה יותר הבנה ואמפאטיה לסבלם המיוחד של אזרחי ישראל? שלילי. הן אפילו אצלנו ובתוכנו נמצאים אישים פוליטיים ותקשורתיים, שיסבירו כי אסור היה לחסל את רב-המחבלים סידר בחברון; כי אסור לתת אמתלה ל"חמאס" ול"ג'יהאד האיסלאמי" לנקמה. הללו יסבירו, כי יש הקבלה מסוימת בין הפעולה הממוקדת בחברון נגד מנהיג טרור, לבין פיצוץ האוטובוס עמוס מתפללים שבאו מכיוון הכותל המערבי בדרכם הביתה. כי "אסור לתת לטרור לנצח" ולכן יש "לעזור" לעבאס ולדחלאן...

גם הממשלה, הממשלה הלאומית שלנו, הגם שפוצצה את ביתו של המחבל המתאבד ושלחה את לוחמי צה"ל לשכם ולג'נין (למה לא לרנתיסי ויאסין בעזה?), רוצה לתת עוד הזדמנות - למי? להודנא... מתכנסים "לדון בהשלכות המעשה הנפשע" וב"צעדים שיש לנקוט", כאילו במעשה מתאבדים ראשון מדובר, בלי שציפינו לו כלל וכלל... 20 הרוגים בלב ירושלים - ואמות הסיפים לא רעדו, לא בחוצות תל-אביב, וכמובן לא בעולם.

לא, דבר לא ישתנה, בעקבות הבוקר האדום בבגדד והערב האיום בירושלים. שום לקח לא יילמד, שום מסקנות לא תופקנה. העולם יוסיף לטמון ראשו בחול, לגלות הבנה לסיבות הטרור הפלשתיני נגד ישראל ואף להצדיקו, ולראות בהתקפת הקיצונים העירקיים על מטה האו"ם מקרה חריג, שגם אם יש להצטער עליו - דגלי האירגון הרי הורדו לחצי התורן בניו-יורק ובשאר משרדיו בעולם - הוא יוצא דופן...

העולם ימשיך ללקות בעיוורון מול האיסלם האלים, שפוגע ויפגע בו בכל מקום אפשרי ובכל הזדמנות, שממוטט את התאומים בניו-יורק ומחשיך את צפון אמריקה ואינו חדל מנסיונותיו לגרור את כל בני אנוש אלי תהומות של מלחמת עולם שלישית. גם לאחר יום שלישי השחור משחור, הטרור האיסלמי עדיין לא אמר את מילתו האחרונה, לא בישראל ולא בשאר חלקי תבל.