הגיע הזמן של פולארד

הקביעה החד-משמעית "יש לנו חובה עליונה להביא את גלעד שליט הביתה" משום שהוא חייל שיצא בשליחות המדינה מהדהדת מכל כיוון. ראשי השלטון ואישי ציבור מוכנים לשבור קווים אדומים ולשחרר מאות רוצחים בשם המחוייבות של המדינה לשליחיה. אכן עקרון חשוב שמאפשר לשליחים בחזית להסתכן למען צרכי הביטחון הלאומי בידיעה ששולחיהם לא ינוחו ולא ישקטו עד אשר ישיגו את פדיונם וחירותם.

משום מה, עקרון מנהיגותי זה נשבר לגבי שליח אחר של המדינה היושב כבר יותר מעשרים ושתיים שנה בכלא של מדינה ידידותית על שום פעילותו בשליחות ביטחונית של מדינת ישראל. מפליא הדבר שאותם אישי ציבור וקובעי מדיניות לא מחילים את אותם עקרונות של אי הפקרת שבויים במקרהו של יונתן פולארד. לא אחר מאשר אחד מחברי ממשלת ישראל הנכחית שהיה המפעיל האחראי למשימותיו של פולארד ישב באותו זמן במשרד ראש הממשלה ומשם שיגר הוראותיו לשליח בחזית המודיעין.

אכן, פולארד נשלח לפעול במדינה ידידותית ועצם הרעיון של הפעלתו היה בו משום סיכון לסיבוך ביחסים עם המעצמה ועם הקהילה היהודית שבה. אכן, מעצרו גרם ל"אי נעימות" במערך היחסים העדין של קהילה יהודית - ממשלה זרה - מדינה יהודית ומכאן ככל הנראה מקור האפליה הגלויה של התעלמות ממחוייבות לחייל שנשבה במשימתו. אולם, היעלה על הדעת שמשום המבוכה תפקיר המדינה את מי ששלחה למשימה מסוכנת? היעלה על הדעת שמדינת ישראל תכיר ב"חובה עליונה" לעשות הכל להביא הביתה רק את מי שנוח לה לדרוש את שחרורו? היעלה על הדעת שעקרונות מקודשים נעשים גמישים בכפוף ליחסי ידידות בינלאומיים?

ראש הממשלה הקודם נפגש עם הנשיא בוש כשבכיסו מכתב מכמאה חברי כנסת הדורשים את שחרור פולארד מיד, ומסיבות השמורות עמו לא הגיש את המכתב. האם ראש הממשלה במדינה היהודית הדמוקרטית והעצמאית שקמה כדי לזקוף את קומתו של העם היהודי הוא עד כדי כך מוגבל ביכולת הדיון במפגש עם נשיא המעצמה הידידותית שאף אינו מביא בפניו את דרישת נציגי כל הציבור? יהיה מקור החשש מהצגת דרישה חד-משמעית לשחרור פולארד אשר יהיה, לאחר יותר מעשרים ושתים שנה הגיע הזמן לשנות את הגישה. לאחר עשרים ושתים שנה גם הישראלים המתכחשים למציאות של מאסר איש מודיעין שלנו בארה"ב יכולים לשנות את הדיסקט.

לאחר זמן כה רב הכל משתנה. הזמן כן קובע. כידוע לכל, מקובל ביחסים בין מדינות שמרגלים אינם מרצים את מלוא עונשיהם. אזרחים אמריקניים לא יהודים שגרמו נזק כבד מאוד לארה"ב בשליחות הגוש המזרחי כבר שוחררו מזמן בלי לרצות את תקופת מאסרם. מדוע המרגל היהודי מופלה לרעה? מדוע מדינת ישראל שאחת מיעדיה הוא למנוע פגיעה ביהודי באשר הוא יהודי משותקת במקרה זה?

אפילו מי שעמד בעבר בראש סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב הודה שאין מניעה לשחרורו של פולארד מיד, וישראל שותקת. מדינת ישראל שיתפה פעולה עם שלטונות המשפט בארה"ב והסגירה ראיות מפלילות שלא היו בידי ארה"ב לצורך משפטו של פולארד. יש לה זכות מלאה וחובה עליונה לדרוש במפגיע את שחרורו. הטיעון המקובל לפיו רק בקשה חשאית עשויה להביא לשחרורו וכי יש לשמור על פרופיל נמוך, היה עשוי להתקבל לפני עשרים שנה. עתה, הוא בטל ומבוטל. עשרים שנה של הזדמנויות לפעילות חשאית הוחמצו או נכשלו. עתה רק לחץ גלוי מצד ראשי המדינה וביצוע עסקה כמקובל בשחרור מרגלים אפילו בין מדינות לא ידידותיות יתרום לקידום שחרורו.

על קובעי המדיניות ובעלי הסמכות לפעול במלוא התנופה לפי אותם עקרונות מקודשים שמופעלים לגבי החיילים החטופים וללחוץ לביצוע שחרור מיידי. אין זמן מתאים יותר מן השבועות האלה. ממשל בוש עומד לפני חילופין וזו עונת החנינות. ממשלת ישראל חייבת להשתחרר מן השיתוק והרפיסות שאחזו בה ולפעול לפי חובת האחריות הנגזרת ממעמדה. אם גם בעונה כה מתאימה תימשך גרירת הרגליים, אם ראש ממשלה יוצא לא יעיז לשגר את מכתב חברי הכנסת ולעורר בעצמו את הלחץ המדיני והציבורי למען סיום הפרשה, אם ממשלה שמבצעת עסקות מסוכנות ביותר להחזרת גופות של חטופים לא תעשה הכל, הכל, ואפשר לעשות הרבה לניצול שעת הכושר הנוכחית, איש לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו. נשיא המדינה ואחד מחברי הממשלה נושאים באחריות אישית לאירועים שקדמו למאסרו של פולארד, והם חייבים אישית, כפל כפליים, ללחוץ לפעולה מיידית.