המאבק למען ההשכלה הציבורית

השנה היא 2030, מערכת ההשכלה הגבוהה נמצאת בשליטה פרטית לחלוטין אחרי שתוכניות האוצר הצליחו לעבור, חרף המאבק הציבורי. ממשלות ישראל היו עסוקות בבחירות, הרכבת ממשלות ומצבי חרום ביטחוניים כך שלמעשה אף אחד לא היה מספיק חזק בשביל לעצור את האוצר.

כל המערכת המסובסדת נמצאת בשליטתם של שבעה אנשים אשר אינם נבחרי ציבור, לא נבחרו על-ידי נבחרי ציבור ואינם ניתנים להחלפה על-ידי הציבור. המשכורות של אנשי האקדמיה נקבעות לפי רצונם מהתקצוב הציבורי, הסטודנטים מהווים "קהל שבוי" (שכן אותם שבעה אנשים אחראים על הסיבסוד של המוסדות היחידים הזכאים לתת תואר אוניברסיטאי) ולכן אין שום סיבה לסגל לשאוף למצויינות (שכן ממילא הסטודנטים יבואו למוסדות המסובסדים והזולים יותר) המרצים איבדו כל עניין בהשקעה בהוראה שכן הקידום תלוי בעיקר בוותק ובהמלצות של חברים. את הכסף הציבורי הקבוצה הזו מנהלת בחוסר שקיפות וללא כל התערבות של נבחרי הציבור, אך הכסף הציבורי ממשיך לזרום בטענה שהממשלה חייבת לתקצב השכלה "ציבורית" למען כלל אזרחי המדינה.

אותם אנשים קובעים איזה מוסד לימודי יתוגמל, אילו מחלקות יקודמו והסיבות – נשארות עמם ולא מפורסמות. התהליך איננו מפוקח וללא שקיפות כך שהם מקדמים את המחלקות והנושאים הקשורים לעמדותיהם הפוליטיות, תחומי העניין שלהם וטובות הנאה שהם יכולים לנצל.

האנשים שנמצאים הרבה זמן במערכת ובעלי השפעה, הם אלה שמקבלים את היחס הכי טוב, כי הם האנשים שישפיעו על בחירת אותם שבעה ברוטציה הבאה (כל שלוש שנים). המצב הזה הוביל להטבות שכר מופלגות לכל מי שנמצא במערכת הרבה זמן ובעל השפעה, ללא כל קשר לאיכותו האקדמאית או יכולות ההוראה. מכיוון שרוב התקציב הציבורי הולך לתקצוב הטבות שכר אלה ולמימון פנסיות הגבוהות בהרבה ממה שמקובל בשוק, לא נשאר תקציב רב לגיוס עובדים חדשים, הסגל הצעיר הוא בעיקר "מן החוץ" ועובד בתנאי שכר לא הולמים, הרבה צעירים מוכשרים בוחרים לעזוב ולנסות את מזלם מעבר לים, במקום בו יזכו ליותר כבוד.

האם זה מצב ראוי להיות בו? האם במצב כזה, הסטודנט יבחר לתמוך בשליטה הפרטית ובהמשך הזרמת כסף ציבורי לאותה קבוצה, או שהוא ידרוש ממוסדות השילטון להתערב, לקבוע לאן ילך הכסף ולארגן מערכת תגמולים לסגל שתעודד איכות אקדמאית?

בישראל של 2008, הסטודנט וארגוני הסטודנטים בוחרים את השליטה הפרטית, המצב שתואר כאן – הוא בדיוק המצב של ההשכלה הגבוהה בישראל היום וזהו לב הסיכסוך עם האוצר. אותה חבורה של שבעה אנשים, אלה הם חברי הות"ת ויש להם שמות: פרופ' שלמה גרוסמן (יו"ר), פרופ' אורי קירש (סגן יו"ר), מר אהרון בית הלחמי, פרופ' משה מנדלבאום, עורך דין יאיר גרין, פרופ' שמעון ינקלביץ ופרופ' צפורה שקד. שבעה אנשים שקיבלו את הסמכות לניהול התקציב (כ-6.5 מיליארד שקלים) והתכנון של מוסדות האקדמיה בישראל.

על-פי חוק, אותה ועדה אמורה "להיות גוף בלתי-תלוי, שיעמוד בין הממשלה והמוסדות הלאומיים מצד אחד והמוסדות להשכלה גבוהה מצד שני..." . לשון החוק היא "בלתי תלוי" אך האם במציאות היום הגוף "בלתי תלוי"? – רוב הקבוצה הם עובדי אוניברסיטה, רוב הקריירה שלהם או קשורים בדרכים אחרות (כמו עורך דין יאיר גרין) הם נבחרים על-ידי המל"ג, שהוא גוף שמורכב על-פי חוק ברובו (שני שליש) מצוות אשר מומלץ על-ידי האקדמיה. הקבוצה הזו מסבסדת הלכה למעשה את המוסדות ששילמו ומשלמים להם ולבוחריהם את המשכורות ותנאי פנסיה - וכך בעלי היכולת לקבוע לעצמם ולקולגות את תנאי ההעסקה, המגיעים מהקופה הציבורית.

בעקבות המשבר הקשה במערכת ההשכלה הגבוהה במשרדי הממשלה החליטו על צעד אחראי: נתינת הכסף תהיה מותנת בתנאים שיסכימו עליהם נבחרי הציבור יחד עם אנשי האוניברסיטה. התנאים הם שהכסף יועבר למטרות ספציפיות, ויהיה מותר להשתמש בו למטרות אלה בלבד. לא עוד השקעת רוב התקציב בסגל הבכיר, אלא גם השקעה בסגל צעיר. לא עוד "בונוסים למצויינות" שחברי המחלקה מחלקים לעצמם (ומגיעים למצב שבו כ-90% מהמרצים הם מצויינים) אלא רק כ-5% אחוז מהמרצים המובחרים יזכו לתוספת שכר – לא עוד ניהול פרטי חוסר שקיפות, אלא ניהול ציבורי. על התוכניות האלה חתמו משרד האוצר, משרד החינוך, מנכ"ל ור"ה, וועד הסגל הבכיר. בתחילת שנת 2007 התוכנית הייתה אמורה לצאת לפועל, אך הוכשלה על-ידי המאבק של התאחדות הסטודנטים.

הרפורמה לא אושרה עדיין בממשלה אך ראשי האוניברסטאות כבר חתמו עם האוצר על הסכמים מותנים והחלה העברת חלק מהתקציבים, כנראה שראשי האוניברסטאות התרגלו למעמדם הרם והחליטו שהסכמים זה דבר שלא תופס לגביהם – את הכסף הציבורי שהם קיבלו החליטו להוציא על מטרות שונות לגמרי, (הכסף הוצא על הוצאות שוטפות במקום הרפורמה המוסכמת), לבצע חריגות בתקציב – להביא את המערכת למצב חרום, ולהחזיק בה יחד עם הסטודנטים כבני ערובה. האוצר מצידו, פועל לפי ההתניות המוסכמות: עוצר את המשך העברת הכספים ודורש החזרת עשרות מיליונים שבוזבזו בניגוד להסכמים כתנאי להמשך העברה תקציבית.

כך הגענו למצבנו העגום ערב פתיחת שנת הלימודים: ור"ה (ועד ראשי אוניברסטאות) מתלונן שפשוט אין כסף לפתיחת השנה, האוצר בא אליהם בדרישות להחזיר תקציבים שהם כבר הוציאו ושהאוצר פוגע בעצמאות של האוניברסיטה. האוניברסיטה מתוקצבת ציבורית ולכן עצמאות בעלי התפקידים צריכה להפגע, האוניברסטאות לא שייכות לחברי הות"ת, המל"ג או ור"ה – הן ציבוריות! לנבחרי הציבור יש את הזכות המלאה לתת לאנשי המקצוע שלהם (האוצר) את הסמכות לנהל את תקציבי האוניבסיטה יחד עם בעלי המקצוע מהאוניברסטאות.

ארגוני הסטודנטים אשר אוהבים לאסוף תמיכה על-ידי ההפחדה מההפרטה, נאבקים בצד הלא נכון – הם נאבקים בעד המשך שליטה פרטית וחסרת רסן לחלוטין של אותם שבעה אנשים במערכת הציבורית, ומתנגדים בתוקף לכל התערבות ציבורית. עניין החמור נוסף הוא, שרובם אפילו לא מודעים לזה.

סוף דבר (לעכשיו) – ביום ה' 30.10.08 הסתיים הסיכסוך הנוכחי על-ידי התערבותו של אולמרט, אשר הורה על העברה תקציבית של 515 מיליון שקלים לשנה הקרובה ובכך נענה לדרישות ור"ה, השלים עם הניהול הכושל והפרטי של כסף ציבורי ונתן פרס למי שמפר הסכמים עם האוצר. ניפגש בתחילת שנה הבאה.