רק"ח מנצחת; ביילין לוקח הקרדיט

הכשלונות המתמשכים במאבק ה-"הירואי לשלום", לא הרפו את הידיים. כשלון המלחמה בטרור שפרץ בעקבות ויתורים על שטחים כבושים במסגרת הסכמי אוסלו, הביא לנסיגה נוספת להריסת 27 יישובים ולגירוש אלפי יהודים מבתיהם. גירוש שכונה במילה המכובסת "הינתקות".

בוגי כרמטכ"ל הזהיר מפני הנסיגה החד-צדדית שתפיח רוח גבית בטרור, ואכן, עם השלמת הנסיגה מעוטף עזה, הכריז אבו מאזן המתון "הסתיים הג'יאהד הקטן החל הג'יאהד הגדול". החמאס הפונדמנטליסטי גירש את אבו מאזן מעזה. בדרך דומה, כשלון הבריחה מלבנון התגלגל למלחמת לבנון השנייה, לירי הטילים על יישובי הצפון, ולבריחת תושבי הצפון למרכז הארץ. אולמרט, פרס וביילין מיישמים את הלקח בדרישה לוותר עוד יותר.

במדינה הנעדרת עיתונות פלורליסטית, בלא הבנת ערך החשיבה החופשית הפתוחה, ישראל תחזור, כך אני חושש, במוקדם או במאוחר לגבולות 67, עם או בלי ירושלים. הקאסמים היורדים היום על שדרות אשקלון ועוד רגע על אשדוד, יכסו מגבולות הקו הירוק את כל גוש דן, ובתוכו רמת-גן בה אני ובני ביתי גרים, כאילו אין מחר.

בטווח הקצר מגבולות הקו הירוק, לא ניתן יהיה להפעיל ביעילות את אמצעי הנגד להשמדת הקסאמים והגראדים. במחיר עלות טיל ההגנה, כ-50 אלף דולר, ניתן יהיה לשלוח כ-100 טילי קסאם או גראד, קצרי טווח ועל כן זולים, שלא ניתנים ליירוט בזמן המעוף הקצר. מתוך ה-100, אחד עשוי להיפגע על-ידי הטיל הנגדי, בעוד 99 הטילים ממשיכים בדרכם הקצרה אל ביתי באין מפריע, בלא הזמן הבטוח הנדרש להימלט אל המחסה המוגן. מאות אלפי טילים במחיר עשרות מיליונים עלובים עלולים להפוך את גוש דן לגיהינום. שאלו את ילדי אשדוד, חיפה, וקריית שמונה, שטעמו אחוז זעיר מפוטנציאל הירי הצפוי.

מגבולות הקו הירוק, טווח הטילים כנגד מטוסים בידי הטרור מספיק כדי לכסות את שמי ישראל. מטוס אזרחי עמוס תיירים לא יוכל להמריא או לנחות בישראל בלא סכנת יירוט.

טווח 5 עד 20 קילומטר שבין הקו הירוק וכבישי האורך של מדינת ישראל קצר מספיק כדי לחסום בתוך דקות ספורות את תנועת הרכב בצירים המרכזיים של המדינה. מדינה פלשתינית שתקום על גבולות הקו הירוק תוכל למנוע את גיוס המילואים בהתקפת פתע משולבת. אם באמצעות טנקים בתוך חצי שעת נסיעה, אם בירי טילים מדויק אל צמתים מרכזיים, ובכך להכריע אחת ולתמיד את המערכה.

לא בכדי, אבא אבן, ממנהיגי השמאל הציוני מפעם, הגדיר את גבולות הקו הירוק כ"גבולות אושוויץ".

מיד לאחר מלחמת ששת הימים, בעוד כל המפלגות הציוניות ממפ"ם ועד גוש אמונים, שמחו על הניצחון הגדול וכיבוש הארץ, רק"ח המפלגה הקומוניסטית בראשות ח"כ וילנר קראה להחזיר את כל השטחים (נרי אבנרי, "בדרך ל(גבולות) אושוויץ"). ביילין, ששנים רבות אחר-כך אימץ את תורתו המדינית של וילנר, מייחס היום לעצמו שלא בצדק את הקרדיט.

באותם ימים שלאחר ששת הימים, למרות שמחתי על הניצחון, עדיין עול ימים, האמנתי שהחזרת השטחים פרט לירושלים, תאפשר סיום הסכסוך. זרמו להם לא מעט מים מעופשים בירקון עד שהעזתי להפנים את הטעות.

הפוליטיקאלי קורקט העולמי הוכרע מיד לאחר מלחמת יום כיפור על-ידי חרם הנפט הערבי. רווחי העתק מבארות הנפט בידי שליטים סעודים אפשרו רכישת מניות שליטה בכלי תקשורת מרכזיים במערב, מימון קתדרות באוניברסיטאות מובילות, מימון גופים משפיעים בשוק האירופאי המשותף שתמכו כספית בראשי שמאל בולטים דוגמת זהבה גלאון ממרץ, פרופ' בן עמי, אברהם בורג ואחרים מהעבודה, תחת איצטלא של פרויקטים חינוכיים, או במימון קרנות הון ציבוריות דוגמת "הקרן החדשה לישראל" שתמכו בגופי "שלום" דוגמת "שלום עכשיו", "בצלם" ו"גוש שלום".

הפוטנציאל הערבי להכריע את ישראל מגבולות הקו הירוק בהתקפת פתע משולבת, מפתה דיו כדי למנוע שאיפה ערבית לשלום אמיתי. ניירות חתומים, כפי שלמדנו מהסכמי אוסלו, אינם יכולים לעצור שרשראות טנקים, טילים, ובעיקר לא את השאיפה הערבית להביא לפתרון הסופי של הבעיה הציונית.

ביילין משלים: "תמיד יהיה ימין שמרני, מפוחד מכל שינוי, מסורתי, חושש מהתערבות ממשלתית בכלכלה (אלא אם כן הוא נזקק להתערבות כזאת), ותמיד יהיה שמאל, שלא ישלים עם המצב הקיים, עם העוול, עם אי-צדק מדיני וחברתי, עם כפייה דתית, עם אי-שוויון סביבתי. לבני יכולה לטעון שאין ימין ואין שמאל, הימין יכול לטעון שהשמאל נוצח, אבל יש ימין ויש שמאל, ובמקרה שלנו יש גם מנוצח (אידיאולוגיית הימין) ויש מנצח (אידיאולוגיית השמאל)".

"אנחנו הנאורים". ביילין הציוני, שכח את המנצח האמיתי, לשיטתו. וילנר של רק"ח.

ההיסטוריונית ברברה טוכמן מסקרת בספרה את "מצעד האיוולת" - שורה ארוכה של מדינות ואימפריות שקרסו ואינן, בכולן התעלמו מהכתובת הרשומה על הקיר.

עוד קודם לטוכמן, איינשטיין הבהיר לנו את מהות הבעיה האנושית: "קל יותר לבקע את האטום מאשר לנפץ דעות קדומות".

הסכם השלום של צ'מברלין איפשר להיטלר השגת התנאים המתאימים למלחמה עולמית שעלתה לעולם המערבי בעשרות מיליוני הרוגים, בתוכם העם היהודי ששילם את מחיר השואה. שמעון פרס, למרות פיגועי הטרור הציע לנו להתעלם מלקחי ההיסטוריה: "אין ללמוד מההיסטוריה".

"דיסוננס קוגניטיבי", כך מגדירה הפסיכולוגיה את הפתולוגיה האנושית הנוטה להתעלם מהטעות ככל שנזקה גדול יותר, הרסני יותר. התוצאה ההרסנית, אדון יקר, גברת נכבדה, מובטחת.

אכהה מוחו - אמר השטן.

האיוולת, כך אני חושש, תמשיך לצעוד.

וכך, אחת אחת ובאין רואה, המפלגות הציוניות החלו להתקפל. החל במפ"ם ובמר"צ, המשכם במפא"י של ביילין ופרס שחבר לעסקים משותפים עם ערפאת [קישור], אחריו שרון, כפי שמציין בצדק ביילין, נדחף על-ידי ויסגלס, משרתם של שני אדונים, ראש הממשלה שרון ומרטין שלאף האוסטרי - שותפו לעסקים של ערפאת. צחי הנגבי של גאולה כהן הסתבך בחשד לפלילים והצטרף לקדימה, ליברמן מישראל ביתנו החביא עסקים עם מרטין שלאף, יוסי גינוסר, ישראל חסון יחד עם אנשי שב"כ נוספים מומנו לאחר פרישתם על-ידי גורמים בכירים ברשות הפלשתינית, מערפאת שבמקביל הפעיל בסתר את ראשי המבוקשים, ועד ג'יבריל רג'וב שהצהיר בגלוי בראיון לערוץ 10 (פברואר 2007): "ישראל היא סרטן באזור, אני בטוח שכל גרגר מפלשתין ההיסטורית מהים ועד הנהר ישוב אלינו".

אין פלא שמרכז פרס לשלום שאירגן באיטליה כנס של 120 ארגונים אנטי ישראלים [קישור] הזמין לכנס את אותו ג'יבריל רג'וב. אברהם בורג שהצהיר בראיון לעיתון הארץ על 'שלילת מדינת ישראל כיישות ציונית' הוזמן לשאת את הנאום המרכזי. זמן קצר אחר-כך פרס הוכתר כנשיא המדינה.

תחת התפיסה השלטת בעיתונות הישראלית, חלקה פוסט ציונית חלקה אנטי ציונית בעליל, בנימין נתניהו המנהיג הבולט של הימין הישראלי המורגל באכילת מרורים מידי התקשורת, מנסה כמידת האפשר להיראות "מתון" בשיעור שייחשב כנסבל לקובעי הבון-טון התקשורתי, הכמו פלורליסטי.

הסחיפה הנמשכת שמאלה, לכיוון שהותווה לראשונה על-ידי וילנר מנהיגה של רק"ח, הוכיח ליסודות הפונדמנטליסטית בעולם הערבי איסלמי, שהסבלנות מנצחת, ששיטת השלבים עובדת על הישראלי הזחוח, שבהשפעת המיין-סטרים התקשורתי ימשיך להאמין בהסכמי השלום. למרות כשלון הסכמי אוסלו, למרות יירוט נאומו של ערפאת בפני נציגי מדינות ערב במסגד ביוהנסבורג "נקיים את הסכם אוסלו כפי שמוחמד (הנביא) קיים את הסכם חודייבה [קישור] (הסכם הונאה שהופר)", למרות הבטחת אבו מאזן המתון: "כאשר יסתיים אוסלו (קבלת האדמות) תסתיים ההצדקה לשותפות בינינו. חוץ מהתותח (ירי תותחים)", למרות הצהרת פייסל חוסיני המתון על שהסכם אוסלו נועד לשמש כסוס טרויאני להשגת היעד הסופי "מן הים ועד הנהר".