פרשת בר-און חרבון

בסוף 1996 כשהודיע צחי הנגבי, אז שר המשפטים, לנשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק, על החלטתו למנות את עו"ד רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הגיב ברק, על-פי עדותו בנושא שפורסמה, בזו הלשון:

"אמרתי לו שאני מכיר את בר-און. הוא היה בכמה ישיבות בעניין לשכת עורכי הדין. בר-און איש נעים שיחה, עם חוש הומור, אבל לתפקיד של יועץ משפטי - הוא בהחלט לא מתאים.

"הוספתי, שעל-פי הכללים, היועץ המשפטי צריך להיות כשיר להתמנות לשופט בית המשפט העליון, ואני לא הייתי ממנה אותו כשופט שלום."

רבים שהכירו את בר-און מעסקנותו בליכוד וכן במוסדות לשכת עורכי הדין הסכימו בליבם עם ברק, ללא קשר לשערורייה שהתפתחה בשלב מאוחר יותר. יש להזכיר כי בר-און לא פרש בגלל פרשת בר-און חברון המפורסמת, אלא שהמינוי שלו כיועץ משפטי לממשלה, נחשב (גם על-ידי רבים ממבקריה של המערכת) כבלתי ראוי מיסודו. יועץ משפטי לממשלה חייב להיות אישיות בעלת שיעור קומה מקצועי מיוחד בשטח המשפט ובר-און לא היה כזה.

חשוב שנזכור עובדה זו שכן אם לשר בר-און יש בכל זאת השכלה משפטית וניסיון מעשי במשפט כעו"ד, הרי שאין לו כל רקע השכלתי בכלכלה, הוא לא נודע כמומחה למשפט מסחרי ועסקות מסחריות ואין לו ניסיון בניהול גופים כלכליים גדולים. בר-און מעולם לא ניהל באופן משמעותי, קודם למשרד האוצר, משרד כלכלי בכיר. ניתן להוסיף לכך את העובדה שאם יש לו משנה כלכלית - מעולם לא שמענו עליה.

השר בר-און מונה לתפקידו מאותה הסיבה שבגללה מונה קודמו, אברהם הירשזון, אף הוא חסר כל הכשרה כלכלית נאותה (אלא אם ניהול שערורייתי של קופת חולים לאומית ייחשב כניסיון כלכלי). לעומת בר-און, הירשזון בהחלט יכול להיחשב כעילוי כלכלי. שניהם כאחד מונו על-ידי ראש הממשלה בשל נאמנותם אליו ולא מכל טעם אחר.

מינויו של בר-און לתפקיד שר האוצר מקביל למינויו של עמיר פרץ לתפקיד שר הביטחון בהבדל אחד, והוא שעמיר פרץ לא רצה, על-פי עדותו, בתפקיד שר הביטחון שנכפה עליו במו"מ קואליציוני. כל עוד לא מתרחש משבר אמיתי כמו מלחמה, או קריסה כלכלית, יכולים שרים מסוג זה לשרוד בתפקיד, בתקווה שהמערכת המקצועית תנהל את ענייני השגרה. במצבי משבר מורגש מיד כי לתפקיד מונה עסקן שאין לו כישורים מינימליים למלאו.

כלכלת ישראל במצב של משבר חריף, האזרחים מאבדים את הונם, חסכונותיהם ואת מקומות העבודה שלהם. ככל הנראה אנחנו רק בפתחה של תקופה קשה שעלולה להימשך זמן רב. ממשלת ישראל האמורה לטפל במשבר היא ממשלת מעבר, שאינה יכולה להעביר את מר בר-און אפילו לתפקיד שופט שלום, מאחר ואפילו מינוי שופטי שלום אסור בתקופת מעבר.

בוודאי קשה לצפות כי ברווז צולע ייזום מדיניות חירום כלכלית הכרחית. אפילו הייתה הממשלה מעיזה להמרות את "האיסורים" שהוטלו עליה כממשלת מעבר, היא תתקשה להעביר תוכנית מעשית כלשהי מאחר וכל צד במפה הפוליטית ייבחן מה תהיה ההשפעה של קבלת תוכנית זו או אחרת על סיכוייו בבחירות.

אפשר להזכיר כי נקלענו למשבר זה רק מפני שלפני מספר חודשים השמעת עדות מקודמת של איש המעטפות, מוריס טלנסקי, הייתה המשימה הלאומית הדחופה ביותר וכך גם הכרזתו של ראש הממשלה כנבצר זמנית מלמלא את תפקידו, בשל אי התייצבות לחקירות משטרה. ממשלת המעבר בישראל כולה נמצאת כעת בנבצרות זמנית ואין כל תרופה חוקית לנבצרות זו.

ניתן רק לקנא בשיטה האמריקנית. ג'ורג' בוש, ללא קשר למידת הפופולריות שלו, יכהן בתפקיד נשיא ארצות הברית עד 20.1.2009 ועד אז הוא פועל כנשיא במלוא סמכותו. גם בתקופת בחירות יכול הממשל האמריקני ליזום מהלכים מרחיקי לכת וייתכן שייזום מהלכים נוספים בחודשיים הקרובים. הגיע העת ליישם שינויים שיבטיחו יציבות ורצף שלטוני גם בשיטת הממשל שלנו.