בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
עם ישראל שמציין פטירתו של משה רבינו ביום אחד בשנה, למד להקדיש ליצחק רבין שני ימי זכרון, והתקשורת מלאה באירוע עד אפס מקום ● אבל את בן-גוריון - שכחו ● כנראה שיולי תמיר מעדיפה מצב שבו לא יוצג "הזקן" בפני ילדי ישראל הלומדים בבתי הספר, כי אז אולי ייעשו השוואה ויתברר מיהו הענק ומהי מורשתו ומי "לא כל כך ענק" לעומתו
|
נשכח לחלוטין אף שעשה הרבה יותר. דוד בן-גוריון [צילום: אתר הכנסת]
|
|
|
|
|
לפני חמש שנים תמימות בראיון נדיר לידיעות אחרונות, יצאה רננה בן-גוריון בת ה-84 בזעקה כואבת: "שכחו את אבא", ולא סתם אמרה.
דוחות רשמיים של משרד החינוך הוכיחו שעבור תלמידי כתות ד', בן-גוריון הוא שדה תעופה. לעומת זאת, לתלמידי כיתות ח' כבר לאחר הבת ובר מצווה, בן-גוריון היה הנשיא הראשון ומחבר הספר 'מדינת היהודים'.
באותם ימים ממש חגגו למתקרא תלמידו של בן ה-80 בהיכל התרבות, חגיגה בנוכחות 3,500 אורחים, ראשי מדינות וביל קלינטון ביניהם.
עברו חמש שנים... עם ישראל שמציין פטירתו של משה רבינו ביום אחד בשנה, למד להקדיש ליצחק רבין שני ימי זכרון, והתקשורת מלאה באירוע עד אפס מקום. מזל צריך, אפילו ספר התורה שבהיכל אומר בפתגם העממי - ענין של מזל.
בימים האחרונים התפנתה התקשורת להצדיע לארונו של יעקב אלפרון. הטלוויזיה ראיינה את משפחתו, ששה ושבעה עמודים בעתונים היומיים.
בו' כסלו השנה ימלאו ל"ה שנים ליום שדוד בן-גוריון נאסף אל אבותיו. פניות לבתי הספר לציין תאריך זה, ולא בבי"ס ממלכתי אחד - הושבו ריקם. כנראה ששרת החינוך, הפרופסור יולי תמיר, מעדיפה מצב שבו לא יוצג "הזקן" בפני ילדי ישראל הלומדים בבתי הספר, כי אז אולי ייעשו השוואה ויתברר מיהו הענק ומהי מורשתו ומי "לא כל כך ענק" לעומתו.
ונשאלת השאלה שרננה בן-גוריון השאירה פתוחה - מי שכח את בן-גוריון?! המרן עובדיה יוסף ותלמידיו? או שמא גאולה כהן וצחי הנגבי? או, חלילה, להבדיל עזמי בשארה, חבר הכנסת לשעבר?
שכחו את בן-גוריון שמעון פרס וההולכים בדרכו.
שכחו את בן-גוריון יצחק נבון וההולכים בדרכו.
בשנת ה-35 לפטירתו, אנו מודיעים לך, ד"ר יריב בן-אליעזר, נכדו של הזקן, לא אנחנו... אנחנו זוכרים אותו ותובעים לחדש את מורשתו בבתי הספר ובמתנ"סים, באולפני העולים ובמוסדות להשכלה גבוהה, בארץ ובעולם, במקום בו יהודי מבקש לשאוב השראה ממורשתו היהודית, הציונית והאנושית, כאחת.
|
|
הכותב הינו גימלאי. מורה לאזרחות לשעבר במדרשת שדה בוקר, ערד, ירוחם.
|
|
תאריך:
|
29/11/2008
|
|
|
עודכן:
|
30/11/2008
|
|
אביעזרי ישראל
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
יום רע
|
30/11/08 17:16
|
|
2
|
|
זאב זבוטינסקי
|
30/11/08 17:59
|
|
3
|
|
ימית הר נוי
|
30/11/08 18:09
|
|
במאמרים קודמים באתר News1 עסקתי במהימנות הדיווחים לתקשורת שמפיץ ארגון בצלם. הפעם אציג דוגמה נוספת מני רבות, בה בצלם מציג דיווח חלקי המשמיט פרטי מידע, החיוניים להבנת התמונה בשלמותה.
|
|
|
כבר אמרתי את הדברים לא אחת – אבל הם ראויים להיאמר שוב ושוב: יש משהו בלתי נעים באופן שבו מתנהלות רשויות אכיפת החוק במדינת ישראל. לא כאשר הן מטפלות בעבריינים – למרות שגם אז יש ליקויים לא מעטים בפעולתן, גם אם אלה אינם נובעים מכשלים רעיוניים – אלא בעת שהן פועלות נגד יהודים המתגוררים מעבר ל"קו הירוק". הנפש פשוט מתחלחלת למראה האטימות, שלא לומר הבהמיות, המלווה את דרך ההתנהלות של המשטרה שם. משהו מעוות, כמעט חולני, שזור כמעט בכל מעשיהם של השוטרים בתחום זה. הסימפטומים לכך צריכים להדאיג כל אחד: רחובותינו הומים פושעים היורים זה בזה באין מפריע – אבל שם, ב"מאחזים הלא-מורשים", יש די והותר שוטרים כדי להתעלל במשפחות ישרות דרך, שכל חטאן הוא שהן רוצות ליישב חלקים שוממים בארץ ישראל.
|
|
|
לסברי, חברי הטוב מימי האוניברסיטה, היה חוש שישי כשטלפן אלי לפני מספר ימים והזמין אותי לבוא אליו לוואדי ערה. תקופה ארוכה מנעו ממני טרדות החיים להגיע אליו, על אף שרציתי, אך עכשיו הוא תפס אותי בדיוק כשסיימתי פרויקט עבודה גדול וחשתי ריקנות. רעייתי הייתה מחוץ לעיר באיזה כנס מדעי, הילדים כבר גדולים מכדי לייחד לי זמן רב מדי, הם גם לא בבית, ולי פשוט לא היה מה לעשות. זה היה מצב נדיר. סברי התקשר בדיוק כשחככתי בדעתי אם לצאת לטיול אופניים ארוך באזור נטף-שער הגיא-מודיעין או לבחור לעצמי ספר עבה ולשקוע בו בימים הקרובים. הוא קלט את המצב לפי ההיסוס הקל בתגובתי, וניצל את ההזדמנות:
|
|
|
ב-20 לנובמבר הופיעה בעיתונות הישראלית מודעת ענק, מלוא העמוד, מטעם הרשות הפלשתינית. הכותרת: "יוזמת השלום הערבית - הצהרת ביירות, מרץ 2002". כותרת משנה: "57 מדינות ערביות ואיסלמיות יכוננו קשרים דיפלומטיים ויחסים נורמאליים עם ישראל תמורת הסכם שלום מלא וסיום הכיבוש". בפועל, זו "יוזמת תכתיב ערבי" - תנאי כניעה מן הסוג שכובשים מכתיבים למנוצחים: נסיגה לקו הירוק ולכנרת, כמובן גם בירושלים, מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים, פלוס "פתרון צודק" לבעיית הפליטים על-פי החלטת האו"ם 194 (האומרת שלפליטים תינתן הברירה החופשית - שיבה לתוך הקו הירוק או פיצויים).
|
|
|
אי שם בסוף שנות השישים, עמד על תילו בשכנות מקור ברוך בירושלים בית הספר 'תחכמוני', שהיה שם דבר בחינוך המקומי והתאפיין בפלורליזם חברתי. למרבה הצער, כמה שנים מאוחר יותר נסגר בית הספר, והמבנה על מכלול מרכיביו הועבר לידיים חרדיות. בית הספר אופיין כממלכתי דתי לבנים ושמר על מרחב מחייה הוגן; התלמידים (בנים כולם) לא חוייבו להגיע חבושי ראש, נלמדו כל המקצועות החילוניים לצד המקצועות הדתיים, כמו תלמוד, תורה וכו'.
|
|
|
|