|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מדינה פלשתינית, ישות יהודית
|
במציאות של חיינו יש מקום לבחון מה קרה ל-2 הצדדים בסכסוך בארץ ישראל מאז תחילת "תהליך השלום". האם תקום לישראל מנהיגות נחושה, שתציע עוז לתמורה בטרם פורענות, בטרם היווצרות מדינה פלשתינית קבועה ויישות יהודית זמנית? על כך חייב הבוחר הישראלי לחשוב לקראת בחירות 2009
|
|
|
|
|
|
| בעייתה העיקרית של ישראל בשלב גורלי זה לקיומה היא בעיית מנהיגות, או שמא חוסר-מנהיגות. בהקשר זה ראוי ללמוד דווקא מנחישותו של האויב, המגויס להשגת מטרותיו המוגדרות והגלויות, ואף אינו מסווה אותן, ומוכן לשאת בעול ובמחיר | |
|
|
|
|
במציאות של חיינו יש מקום לבחון מה קרה ל-2 הצדדים בסכסוך בארץ ישראל מאז תחילת "תהליך השלום" ועד היום. התהליך הוביל באופן צפוי מראש, לכל מי שלא התפתה למקסמי השווא שליוו את החתימה עליו, אל המציאות הנוכחית. כפי שהוסבר לציבור, אותו הסכם היה אמור להוביל ליישות פלשתינית - שאינה מדינה ריבונית - לצידה של מדינת ישראל הריבונית. כך נולד הגוף הקרוי בשם הרשות הפלשתינית. עוד נאמר שגוף זה יהיה מפורז, אבל אותו הסכם איפשר הכנסתם לארץ של רבבות מחבלים חמושים ובני משפחותיהם. אין מדובר לפיכך ביישות מפורזת; כן מדובר בתחילת מימושה של תביעת השיבה.
מסתבר שאותה לא-מדינה הולכת מחיל אל חיל, והפכה בקרב רצחני למדינה בדרך, עד שגם חלק ניכר מן "הימין" הממורכז בישראל - הליכוד - מצדד במדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית. השיח הציבורי והתקשורתי בישראל מתייחס לרעיון זה כאל עובדה, תוך התעלמות מכך שאין מדובר בשלום ואף לא בפתרון. להיפך, מדינה כזאת, אם חלילה תקום, משמעותה החמרת מצב המלחמה בארץ וסכנה קיומית למדינת ישראל.
מנגד, אותה ישראל ריבונית (?) הולכת מדחי אל דחי, משלימה עם הקמת סניף של ציר הרשע בתוך ארצה, מעלימה עין מהסתננות בלתי מבוקרת של מאות אלפי ערבים וזרים לתחומה, מהססת בפעילות הגנתית והתקפית מול אויב נחוש, נזקקת לאישור מעבר לים לכל פעילות כזו, ועוד. המשמעות היא אובדן הדרגתי של העצמאות, והפיכה ממדינת היהודים ליישות יהודית.
על מגש של כסף
התהליך המסוכן מתבטא בכל התחומים: קשה לעודד עלייה ולהיאבק בירידה, כאשר יהודים מאויימים בטרנספר מלב ארצם, או בהפקרתם לריבונות זרה במולדתם. קשה לדבר על ציונות, כשראש ממשלה בישראל מגדיר את שליטת צה"ל בארצו ככיבוש. לא ניתן להזהיר מפני הסכנה הדמוגרפית ורוב לא-יהודי בארץ ישראל המערבית, אבל בו-זמנית להסכים לתביעת השיבה לאזורי יש"ע ולשהות בלתי-חוקית של מאות אלפי עובדים זרים בארץ. קשה לחנך נוער ולשלוח חיילים לקרב, אם זה נועד למגר ארגוני טרור מסויימים ולהקים מדינה לארגוני טרור אחרים, גם אם קוראים להם רשות פלשתינית, עם "ממשלה" ו"שרים": חיילי צה"ל אינם אמורים לשמש מגש הכסף למדינה פלשתינית. קשה להקים כלכלה מושכת עולים, תיירים ומשקיעים, כשמאפשרים למלחמת התשה להימשך שנים בלי להכריעה.
תהליך ההתפוררות שנכפה על ישראל מדרדר אותה למצב מסוכן, מצב שבו לא יהיה עוד בכוחה למלא את ייעודה העיקרי: ריכוז עם ישראל בארץ ישראל. תרבות השקר של מחנה ה"שלום" היא ההיפך מהמנהיגות הנדרשת לנוכח המציאות המאיימת. כאשר אין מגדירים מלחמה כמלחמה אלא קוראים לה בשמות זרים (אינתיפאדה) או מוזרים (לוחמה בעצימות נמוכה, מאורעות, אירועים), התוצאה היא שנמנעים מלהגדיר לה מטרות ומלבצע מה שמדינה וצבא אמורים לעשות באופן נורמלי בעת מלחמה קיומית. כאשר מבחינים בין טרוריסטים טובים לרעים נותנים למעשה לגיטימציה לטרור ומאותתים לעולם כולו שישראל יכולה להשלים עם רמה "נסבלת" של קורבנות.
איפה המנהיגות?
בעייתה העיקרית של ישראל בשלב גורלי זה לקיומה היא בעיית מנהיגות, או שמא חוסר-מנהיגות. בהקשר זה ראוי ללמוד דווקא מנחישותו של האויב, המגויס להשגת מטרותיו המוגדרות והגלויות, ואף אינו מסווה אותן, ומוכן לשאת בעול ובמחיר. דווקא פערי המנהיגות הם שעלולים להוביל למדינה פלשתינית קבועה ויישות יהודית זמנית.
במציאות שנוצרה אחרי שנים של נסיגות אידיאולוגיות וטריטוריאליות אין להסתפק באימוץ "חזון" זר ומנותק של חלוקת ארץ הקודש, אין לחזור על הסיסמא המעורפלת והמאיימת של "ויתורים כואבים", ואפילו אין להסתפק בנוסח של צ'רצ'יל בעניין "דם, יזע ודמעות". אם ישראל חפצת חיים, היא זקוקה למנהיגות שתבהיר ליהודים ולשאינם יהודים, בארץ ובעולם כולו, שאם בכלל קיים פתרון, הוא קשור לחלוקה של ארץ ישראל השלמה באמת: 2 גדות, 2 עמים, 2 מדינות. פשרה נדיבה זו, לפיה המדינה הערבית ממזרח לירדן תזכה ל-78% מהארץ, והיהודים יסתפקו ב-22% הנותרים שממערב לירדן, היא היחידה האפשרית ללא טרנספר גזעני וכוחני - ולכן בלתי אפשרי - של אחת מן האוכלוסיות. פשרה זו תאפשר לערביי ארץ ישראל המערבית - כל עוד לא יעסקו בטרור - לגור במקומות מושבם הנוכחיים ולהצביע לפרלמנט ברבת עמון, ותאפשר לממש את הריבונות וההתיישבות היהודיות בכל ארץ ישראל המערבית. ההצעה לא פשוטה, אבל טמון בה יותר היגיון וסיכוי מאשר בכל ההצעות הכרוכות בהקמת מדינה לאויב בלב הארץ ובגירוש מאות אלפי יהודים לשם כך.
האם תקום לישראל מנהיגות נחושה, שתציע עוז לתמורה בטרם פורענות, בטרם היווצרות מדינה פלשתינית קבועה ויישות יהודית זמנית? על כך חייב הבוחר הישראלי לחשוב לקראת בחירות 2009.
|
|
הכותב הינו יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2005-2001.
|
|
| תאריך:
|
07/12/2008
|
|
|
עודכן:
|
07/12/2008
|
|
דר' רון בריימן
|
|
מדינה פלשתינית, ישות יהודית
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מפלגת התיקווה
|
7/12/08 13:12
|
|
|
|
|
|
תקווה בלי יוד
|
7/12/08 14:56
|
|
|
|
|
|
אזרח.
|
7/12/08 19:45
|
|
|
|
2
|
|
נגד החוק.
|
7/12/08 13:58
|
|
|
|
3
|
|
מילים כדורבנות
|
7/12/08 14:47
|
|
|
|
4
|
|
יורם 1
|
7/12/08 15:50
|
|
|
|
|
|
הניה
|
7/12/08 19:12
|
|
|
|
|
|
ד"ר חיים משגב
|
7/12/08 21:02
|
|
|
|
|
|
נה
|
8/12/08 09:22
|
|
|
|
5
|
|
הניה
|
7/12/08 16:05
|
|
|
|
6
|
|
אידה קמיקזה
|
7/12/08 20:25
|
|
|
|
7
|
|
ע.ג1
|
8/12/08 09:05
|
|
|
|
|
|
ד"ר רון בריימן
|
8/12/08 10:09
|
|
|
|
|
|
יורם1
|
8/12/08 14:45
|
|
|
מה שיקבע את תוצאות הבחירות הקרובות, יהיה מה שקבע אותן מאז תחילת שנות התשעים: היקפה ועוצמתה של הצבעת המחאה של הציבור. היקף משמעו במקרה זה מספר המצביעים ו"דרוג הנמאסות" על הציבור של המפלגות המשתתפות בבחירות.
|
|
|
|
|
לאוטובוס המפואר, שעושה את דרכו היומיומית מהתחנה המרכזית בבואנוס-איירס למאר-דל-פלאטה, עיר הנופש הארגנטינאית, עולה בתחנת המוצא ריקרדו ונילו, נציג האגודה למלחמה בסמים של מדינתו. טרם הנסיעה, בת חמש השעות, הוא מסב, למשך דקות אחדות, את תשומת-ליבם של הנוסעים למגפת הסמים המשתוללת בארצו ולוחש לאוזנם שהוא עצמו נגמל מהם ברגע האחרון ממש. בתום דבריו הוא מתרים את מאזיניו ההמומים לקרן-סיוע לנפגעי-סמים, שהוא עצמו מתנדב למענה, ועושה את דרכו לאוטובוס הבא אחריו.
|
|
|
|
|
נראה כי לתנועה החדשה "הבית היהודי" (לפחות כרגע) תנועה שתאגד בתוכה את חובשי הכיפות הסרוגות קיימת בעיה דומה לזו של העבודה, קדימה והליכוד. אין דריסת רגל לצעירים, או כפי שצוטט מוטי זיסר בכתבה "קרב על כל הכיפה" (ידיעות אחרונות, המוסף לשבת 05.12.2008) "אמרתי לח"כים, תסתכלו סביבכם, אין כאן בחדר ולו אדם אחד שהוא מתחת לגיל 60. למה? למה שלא יהיו לנו מועמדים בני 30, 40 ו- 50?".
|
|
|
|
|
יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה, גרם נזק עצום לימין השפוי, יותר מאויביו הקשים ביותר. כך גם נוער הגבעות המשתולל בחברון, הגורם נזק אדיר למתיישבים ביהודה ושומרון ולכל אוהבי ארץ ישראל.
|
|
|
|
|
מאז נבחר ברק אובמה לנשיא, מדברים בהתלהבות על כך שעבר זמנן של האידיאות הרציניות והזקנות של פעם, והגיע עידן הגימיקים, השינוי והצעירים. פחות ברור באיזה שינוי או באילו צעירים מדובר, שהרי אובמה ממנה לתפקידי שרים במִמשלו דמויות עתיקות ממִמשל קלינטון (לרבות אשתו של זה) בשילוב עם שאריות של מִמשל בוש. בכלל, הדיבורים האמריקניים על "כוח צעיר" ו"שינוי" מזכירים לי קצת את הבייבי בּוּמֶרְז, שבצעירותם, בשנות השישים, היו משוכנעים כי יהיו שונים מהוריהם, ובסופו של דבר ההבדל היחיד בינם לבין הוריהם הוא שהוריהם עישנו סיגריות והשקיעו במניות סולידיות יחסית, בעוד הם התמכרו לקוקאין ולאג"ח זבל.
|
|
|
|
|
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
