|   15:07:40
דלג
  |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

הדיקטטורה הוורודה

בעזרת פעילוֹת פמיניסטיות באקדמיה, מנסחים ארגוני נשים את ה"אמיתות" הרצויות ומפיצים אותן את הדיקטטורה הזאת לא תמיד אפשר לראות, אבל אפשר לחוש בה
20/12/2008  |     |   מאמרים   |   מראה   |   תגובות
רק לאימהות מגיע? [צילום: AP]

מדינות אחדות בארה"ב דווקא אימצו בשני העשורים האחרונים חוקים להעדפת משמורת משותפת, והרוח הכללית הנושבת היא של ראיית האבות כבני-אדם וכהורים, שתרומתם להתפתחות ילדיהם היא חיונית

   רשימות קודמות
  שתיקת ה"שוביניסטים" וה"משת"פיות"
  קציר כמשל
  סירוס לאומי או מלכודת יהודית?
  לתפארת מדינת יחימוביץ'-ארבל
  איומים על השופט

לדיקטטורות אדומות יש מפלגה, מנהיג כל יכול, עיתון רשמי, משטרה חשאית וטילים גרעיניים. דיקטטורה ורודה היא פחות ראוותנית, פחות גלויה, ויותר מתוחכמת. היא נשענת על המין היפה והעדין, מפעילה כוח באופן בלתי ישיר, ופועלת מאחורי הקלעים. אזרח סין או קוריאה הצפונית יכול, די בקלות, להוכיח לאדם מערבי שהוא מתגורר בדיקטטורה. אזרח ישראלי יתקשה בכך הרבה יותר - במיוחד כשהדבר אמור בפן הפמיניסטי של הדיקטטורה הזו. עד כדי כך מוסווים הדברים, שלפעמים נדמה לך כי אולי אתה מדמיין אותם.


לא סתם הוא מתוודה ברכבת

בחול המועד סוכות נסעתי ברכבת מתל אביב לפרדס-חנה, אחרי ביקור אצל ידידים. אני מבטיח לכם שלא עשיתי שום דבר שאסור לעשות: לא השמעתי בדיחות שוביניסיטיות, לא השמצתי את זהבה גלאון, אפילו לא פיהקתי בעת שחלפנו על פני כביש רבין. סתם ישבתי לבדי ושתקתי. ואז, בתחנת אוניברסיטת תל אביב, עלו לרכבת שתי נשים בנות כחמישים וגבר. האיש היה גבוה, קרח למדי, בגיל העמידה, והוא התיישב במושב שמאחורי ודיבר בקול רועם. במשך רבע שעה נאלצתי לשמוע, יחד עם כל הנוסעים האחרים, וידוי ארוך שלו שנועד לאוזני שתי הנשים שליוו אותו - אך כנראה לא רק להן.

האיש, כך עלה מדבריו, הוא מוסיקאי שעבר הליך גירושין, אשר במהלכו גילה דברים שלא ידע. פתאום, הוא אומר, הוא צריך להקפיץ את הילדות לבית הספר ולקנות להן דברים, והוא ממש מתחיל להעריך עד כמה קשים חייה של אשה. יש לו כעת גם תובנות עמוקות יותר: הנשים, כך הוא אומר למאזינותיו, דוכאו לאורך כל ההיסטוריה. הגברים המציאו חוקים כדי להגביל אותן ולהחליש אותן פוליטית. בכלל, הוא אומר, נשים הן המין החזק: עובדה, הן חיות יותר זמן מגברים. "דברים מדהימים", הוא אומר, "דברים שלא ידעתי".

בשלב מסוים, כשהנימה הזאת כבר עלתה על גדותיה, הסתובבתי אליו ושאלתי אותו אם הוא הספיק לעבור במכבש הגברים הקרוי בית המשפט לענייני משפחה. לפי מבוכתו הבנתי שכן. אחר כך שאלתי אותו אם חשב על האפשרות שנשים חיות יותר זמן בממוצע כי אין עליהן המעמסה שיש על הגבר. הוא הזדעזע. בדרכו החוצה מהרכבת (למזלם של כל המעורבים, בדיוק אז הוא הגיע לתחנת היעד שלו) הוא קרא בטון רווי דרמה ופאתוס לעבר הנשים שהיו איתו: "אני מתנצל בפניכן על גסות הרוח שלו". כלומר - שלי.

הווידוי של האיש הזכיר לי את הווידויים הפומביים של הנאשמים במשפטי הראווה בברית-המועצות. האיש חווה, מן הסתם, את ההליך המקובל שעובר גבר מתגרש והבין שכל המערכת בנויה כדי להוציא ממנו כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן, תוך כרסום זכויותיו כאב לילדות וכרסום זכויותיהן של בנותיו כילדות לאביהן. מן הסתם עבר דרך משרדה של פקידת הסעד לסדרי דין, שכבר לפני פגישתה עמו סיכמה את כל מה שהיה צורך לסכם עם גרושתו-לעתיד, והבהירה לו שזה הסידור, ושבאמת שהיא באה כאן לקראתו, ושלילה אחד עם הילדות שלו פעם בשבוע זה בהחלט יפה. השופטת שלחה אותו מן הסתם למבחן מסוגלוּת הורית, יחד עם אשתו והילדות. הוא כמובן שילם עבור ההליך כולו, צלח את המבדקים והמבחנים, וקיבל בסופו את התוצאה שהייתה ידועה מראש: המומחים מוצאים שהאשה היא ההורה הטוב יותר.

מן הסתם עבר השפלות שונות. אולי אשתו ארזה את בגדיו במזוודה והבהירה לו שיש לו 24 שעות לצאת מהבית, אחרת היא תקרא למשטרה ותגיד שהוא מאיים עליה. אולי היא ערכה יום הולדת לבנות ביחד עם השכנות שלה והחברות של הילדות אבל לא יידעה אותו. אולי כבר התחילה לצאת עם חבר. אם הוא לקח את זה בשקט ועזב את הבית כשזנבו בין רגליו, מצבו טוב יחסית. אם הוא התעקש להישאר בבית, ואולי אפילו צעק או זרק צלחת על הקיר, סביר שכבר הספיק לשבת במעצר, לעמוד לא-מגולח בפני שופט אחרי שהות של לילה בחברת פושעים, ולהיות מורחק מהבית בתוקף צו הגנה. לא סתם הוא מתוודה ברכבת ולא בלי סיבה הוא מכה פתאום על חטא דיכויין ההיסטורי של הנשים.


לא סתם הוא מתנצל ומתפטר

אחת מסגולותיה המרשימות של מכונת התעמולה הפמיניסטית היא היכולת לייצר ולתחזק חזית שקרים אחידה. נתקלתי בכך לראשונה לפני שנים, כשהתחלתי להתעמק בתחום בעל כורחי, כאב מתגרש. קחו לדוגמה את הרעיון הקרוי "משמורת משותפת". רבבות אבות מתגרשים תולים תקוות בכך שבית המשפט יפסוק להם "משמורת משותפת" - כלומר, לא יקבע את האשה כהורה העיקרי ("המשמורן") ואת הגבר כהורה המשני, אלא יעניק לשני ההורים מעמד שווה וזמן שווה עם ילדיהם. הבעיה היא שבנוסף לזכות להיות אבא לילדים שלך, המשמורת המשותפת גם מבטלת את הצידוק המשפטי האוטומטי לחיוב בתשלום מזונות לגרושתך עבור ילדים - וזהו דבר שהמערכת לא מוכנה לאפשר. ולכן, התסריט הנעים והשוויוני הזה כמעט אף פעם אינו מתממש.

בכל מקום שאליו תפנה, ומכל איש מקצוע הנוגע בדבר - מהעובדות הסוציאליות של המועצה המקומית והמורות בבית הספר, דרך הפסיכולוגית ביחידת הסיוע של בית המשפט ועד לשופטים הבכירים ולעיתונאיות - אתה תמיד שומע אותו משפט עצמו, המלווה לעתים קרובות בחיוך רחום: "משמורת משותפת? ניסו את זה באמריקה, והתברר שזה לא עובד. משמורת משותפת אפשרית רק בהסכמה" (כלומר, רק אם האמא במקרה מעוניינת בה, מסיבותיה שלה).

ניחא, אילו כל אנשי המקצוע היו חוזרים כמו תוכים על אותה אמירה באותו עניין והאמירה הייתה אמירה נכונה. זה היה אולי קצת משונה, אבל לא מאוד משונה. אבל כשכולם, מדן ועד אילת, חוזרים על אותה אמירה, באוזניך ובאוזני אחרים, בשיחות פרטיות ובפורומים פתוחים, והאמירה היא שקרית - אתה מתחיל להרגיש שאתה חי בתוך פרק מתוך "תיקים באפלה".

האמת היא, שמעולם לא נערך ניסוי שכזה "באמריקה", והוא ודאי לא נכשל. קודם כל, אמריקה היא מקום גדול, וכל אחת מחמישים המדינות אוטונומית למדי בכל הקשור לחוקי גירושין, כך שקשה מאוד "לנסות משהו באמריקה" מבלי להעביר שם חוק פדרלי או לשנות את החוקה. שנית, מדינות אחדות בארה"ב דווקא אימצו בשני העשורים האחרונים חוקים להעדפת משמורת משותפת והרוח הכללית הנושבת, מאז שלהי המאה הקודמת, היא של ראיית האבות כבני-אדם וכהורים שתרומתם להתפתחות ילדיהם היא חיונית. העניין מורכב והנושא שנוי כמובן במחלוקת עזה בין פמיניסטיות לבין ארגוני אבות ואנשי רוח שמרניים, אך אי אפשר לומר ש"היה ניסוי" וודאי שאי אפשר לומר שהוא נכשל.

לי, כצופה מנוסה בפעילות המנגנון הפמיניסטי, ברור לחלוטין שמישהו החליט להפיץ את השקר הזה כאחד מ"שקרי העבודה" של הפמיניסטיות בישראל, בידיעה שהאזרח מן השורה נאלם דום לנוכח הקביעה ש"ניסו את זה באמריקה וזה נכשל" ואינו שואל עוד שאלות. מה שמפחיד למדי הוא היכולת להפיץ את הדיסאינפורמציה הזו באופן כל כך עקבי ומסודר, ונכונותם של אנשי המקצוע לשתף פעולה בעניין באופן כה אחיד.

אכן, באמריקה יש כבר "הרהור שני" על הדוֹגמות הפמיניסטיות, ואולי ימחיש זאת הסיפור הבא: לאחרונה בחר הנשיא הנבחר ברק אובמה בפרופ' לורנס סאמרס לראש המטה הכלכלי שלו. אותו סאמרס, בנאום שנשא בינואר 2005 כנשיא אוניברסיטת הרווארד, מנה כמה הסברים אפשריים לכך שמרבית המשרות הבכירות בתחום המדע והטכנולוגיה בארה"ב מאוישות על-ידי גברים. אחד ההסברים היה השונוּת (variance) הרבה באוכלוסיה הגברית מבחינת היכולות והנטיות ההולמות עיסוק בתחומים אלה. לפני כשבועיים תיארה את התגובה הפמיניסטית לדבריו בעלת הטור הניאו-שמרנית מונה צ'ארן: "אילצו אותו לרדת על ארבע בגלל האמירה הזו, ולבושתו הוא אכן עשה זאת. לדברי [פרופ'] סטפן תרנסטרום, שנכח באירוע, כל הסצנה בהרווארד הייתה כמו משהו שנלקח מתוך המהפכה התרבותית בסין, כאשר ההמון מאלץ את הפרופסור להודות בטעותו ולהתחנן לעונש". סאמרס אולץ אז להתפטר, אולם על מינויו הטרי בידי אובמה לא הגיבו ארגוני הנשים.


לא סתם חוגגים את ה-25 בנובמבר

אמנם אין לנו בדיקטטורה הוורודה הזאת "מיניסטריון אמת" רשמי להמצאת שקרים, כמו ב"1984" של ג'ורג' אורוול. ובכל זאת, העסק עובד כמו שעון. "פמיניסטולוג" מנוסה יכול להצביע על שורה של "שקרי עבודה" ששימשו את מנגנון התעמולה הפמיניסטי לאורך השנים, אשר שניים מהבולטים שבהם הם "100 אלף מסורבות גט" ו"200 אלף נשים מוכות". כל אחד מהם ראוי להתייחסות נפרדת ומיוחדת, אך הפעם יצוין רק כי הנתון הכוזב לגבי מסורבות הגט הוליד בעשור האחרון מאות מאמרים, מחזות, תערוכות, פרויקטים עיתונאיים וסטודנטיאליים, תחרויות פוסטרים וסיסמאות, דיונים בנוסח "שבתרבות", פרלמנטים, אייטמים בתוכניות אקטואליה, ספרים וסרטים.

והנה, בשנת 2007 ערכה מזכירות בתי הדין הרבניים מחקר סטטיסטי בדבר מספרם של מסורבות הגט ומסורבי הגט בתיקים שבטיפולה, כשהקריטריון להגדרת סרבנות גט היה עיכוב של יותר משנתיים מהמועד שבו ניתן פסק דין המחייב מתן גט. המחקר העלה כי בישראל 180 מסורבות גט לעומת 190 מסורבים. בהקשר זה יש גם לזכור כי כל עוד מסרבת האשה לקבל את הגט מידי בעלה הם נחשבים נשואים והוא מחויב בתשלום מזונות בעבורה (בנוסף למזונות בעבור הילדים), ועל כן נשים שאינן ממהרות להינשא שוב, או שמבקשות לנקום בבעל - עשויות "להתמהמה" במימוש הליכי הגירושין.

תגובת ארגוני הנשים לפרסום הסטטיסטיקה של בתי הדין הייתה מגומגמת ולא זכור ניסיון ממשי להפריכה. כשכותב שורות אלה טען, במסגרת דיון שקיימה בנושא הוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת, כי מי שהפיצו את המידע השקרי בדבר 100 אלף מסורבות גט במשך עשור או שניים צריכות לתת על כך את הדין, השיבה לו אחת מנציגות הארגונים הפמיניסטיים כי הנתון הופץ במשך חמש שנים בלבד... בדיון אחר בנושא אמרה ח"כ זהבה גלאון ש"באמת אין [לה] הסבר לפער בין הסטטיסטיקות", וטענה כי המספר 100 אלף כולל בתוכו גם נשים "שיהיו מסורבות גט בעתיד".

קשה לשרטט במדויק את אופן פעילותו של מנגנון התעמולה הפמיניסטי, משום שאין הוא פועל באופן גלוי וכרגע אין מי שייכפה עליו שקיפות, אך כל מי שמכיר את הנפשות הפועלות ועוקב אחר פעילותן מבין שיש כאן קבוצה מקצועית, שיודעת איך בדיוק עובדים מנגנוני הכוח במדינה ושמנגנת עליהם כמו שיצחק פרלמן מנגן על הסטרדיבריוס שלו. דוגמה בולטת למקצועיותה של החבורה ניתנת מדי שנה ב-25 בנובמבר, הוא "יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים" שהוכרז באו"ם ב-1999. לקראת היום הזה מעלות עיתונאיות פמיניסטיות את מינון הידיעות המופיעות בתקשורת על אלימות של גברים נגד נשים, במקביל נערכים מיני אירועים מתוקשרים, וב-25 בנובמבר מעבירות חברות הכנסת הפמיניסטיות הצעות חוק שמגבילות את חירויותיהם של גברים ומסובבות עוד סיבוב או שניים בברגיו של הסד הסוגר על האב המתגרש.

התקציבים הזורמים לארגוני נשים מהממשלה, מתרומות ומקרנות בחו"ל מגיעים לכיסיהן של מאות ואלפי פעילות, אשר בעזרת פעילות פמיניסטיות באקדמיה מנסחות את ה"אמיתות" הרצויות ומתגייסות להפיצן בימי עיון, מאמרים, פרלמנטים וכיוצא באלה. שוטרים ושופטים סרים למרותן של עיתונאיות ופוליטיקאיות, וגם של שופטות ושוטרות. והתוצאה היא דיקטטורה שלא תמיד אפשר לראות אותה, אבל כגבר וכאבא - אפשר בהחלט לחוש בנוכחותה המאיימת. לעומת זאת, ה"פמיניסטולוגיה" - כפי שניתן לכנות את ביקורת הפמיניזם - היא תחום מצונזר למדי: לחצים פוליטיים המופעלים על מערכות התקשורת מונעים פרסומם של מאמרים כמו זה.

גיל רונן, עיתונאי, תושב קציר-חריש ויו"ר "הפמיליסטים".
תאריך:  20/12/2008   |   עודכן:  20/12/2008
גיל רונן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הדיקטטורה הוורודה
תגובות  [ 8 ] מוצגות   [ 8 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
א מ רול
20/12/08 13:30
2
ירון זכאי
20/12/08 19:19
3
אזרח קטן
21/12/08 01:31
4
אמנסטי
21/12/08 06:17
5
NBA24353
22/12/08 13:17
6
אלכס פז גולדמן
22/12/08 20:10
7
יאיר תיבון
23/12/08 19:08
8
אוריאור6
25/12/08 04:20
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
תאונת הדרכים הקטלנית בדרך לאילת, הייתה רק המחשה נוספת לתרבות הנהיגה הקלוקלת של הנהג הישראלי המצוי. קרב העקיפות, שנגמר בתהום, היה עוד סימפטום לברוטאליות שלו, כי הוא ולא אחר ראוי לשאת בתואר "מלך הכביש"!
20/12/2008  |  ראובן לייב  |   מאמרים
בשנתיים האחרונות פרסמתי סידרת מאמרים הבוחנים את מהימנות דיווחי ארגון בצלם ואת דרך התייחסותו לארגוני הטרור הפלשתינים ולמאבק שמנהלת ישראל בטרור הפלשתיני. עתה הגיעה העת להשיב לדוברת בצלם, שרית מיכאלי, על האשמות שהטיחה בי במאמר שפרסמה באתר מחלקה ראשונה (28.12.06) תחת הכותרת "ניצול ציני של אסונה של משפחה". ממאמר זה ניתן יהיה ללמוד תובנות נוספות על ארגון בצלם ועל דוברות הארגון.
20/12/2008  |  יהונתן דחוח-הלוי  |   מאמרים
בראשית 2006 - שבועות רבים לפני הבחירות לכנסת ה-17, חשפנו כאן סדרה של פרשות שחיתות בהן נגוע ראש הממשלה, אהוד אולמרט. מרבית אמצעי התקשורת - ובראשם ידיעות אחרונות, ערוץ 2, ערוץ 1, ומעריב - התגייסו כדי לגונן על האיש. פרשני וכתבי החצר, שקודם לבחירות הסתירו מידע מהציבור, פעלו לאחר מכן כדי ליצור דעת קהל נגד חקירת ראש ממשלה מכהן.
19/12/2008  |  יואב יצחק  |   מאמרים
מאז ומתמיד לא נוח לי עם הכינוי: צה"ל כצבא ההגנה לישראל, וזאת מהטעם הפשוט שהצבא נועד בעיקר להתקפה – לא להגנה. הצבא נועד להתקפה כדי לחסל בעודו באבו כל ניסיון לפגוע במדינה ובאזרחיה, ולסכל כל הכנה מוקדמת של פעולות טרור נגד ישראל. לשם כך – חובה לתקוף, כפי שתקפו בני יעקב, שמעון ולוי את אנשי שכם על שחטפו את דינה, (להזכיר – בעקבות פעולתם המוצלחת הם יצרו באזור הרתעה ופחד שמנע כל מחשבה על תקיפתם – ואכן לא היו פעולות גמול נגדם על אף חששו של יעקב), כפי שתקף צה"ל בתקופת מנחם בגין כראש ממשלה את הכור העירקי בטרם תפעולו, וגם במקרה זה לא הייתה כל תגובה, בזכות כוח ההרתעה שלא היה רק וירטואלי אלא ממשי ומוחשי עד להשפיל ולהכאיב, כפי שצריך להיות בשפה המובנת והמקובלת במלחמה.
19/12/2008  |  ד"ר אברהם בן-עזרא  |   מאמרים
בעוד כמה שבועות, אולי קצת יותר, החלום הרע הזה יתפוגג. ממשלת רמון-הירשזון-אולמרט-לבני- בר־און-הנגבי, מורשעים, נאשמים, חשודים או נחקרים, תישאר בזיכרון הלאומי כעוד אפיזודה כואבת וטראומטית. ממש כמו ממשלת גולדה-דיין, שהאוטיזם שלה הביא עלינו את אסון מלחמת יום הכיפורים על אלפי נפגעיה, או ממשלת ביילין-פרס-רבין, שהרודנות השלטונית שלה, שנשענה על חברי כנסת שנקנו בשלמונים, המיטה עלינו את אשליית אוסלו, או ממשלת ברק-שריד-תמיר שהטיפשות והיהירות שלה גרמו למאות הרוגים באינתיפאדה שפרצה מיד לאחר הנסיגה/בריחה מדרום לבנון.
19/12/2008  |  ד"ר חיים משגב  |   מאמרים
דבר השלום וכזבו בימים ההם ובזמן הזה  /  אורי שטרוזמן
מלכיאור יש רק אחד  /  אמיר חצרוני
מי טוחן את הפלשתינים?  /  מרדכי קידר
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
עידן יוסף
עידן יוסף
החופשי חודשי ב-42 שקל ש"מוכרת" שרת התחבורה לתושבי אילת ייטיב רק עם מי שיסכים להיות "כלוא" בתוך העיר    בפועל, אילתי שירצה להגיע לעיר אחרת בארץ יידרש לשלם 305 ש"ח - יותר מפי 2.7 מאשר...
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il