מסחר זול בחיי אדם

קריסת "הרגיעה" בין ישראל לבין עזה היא הזדמנות עבור הפוליטיקאים שלנו הנמצאים במערכת בחירות לעשות הון פוליטי מאמירות בעלמא והתלהמות. הלחץ המופעל באמצעים שונים, כולל התקשורת, כדי לאלץ את מערכת הביטחון לצאת למבצע רחב היקף בעזה, עוד עלול להוליד אסון נוסף על מדינת ישראל. אך מה כל זאת חשוב כאשר המטרה הפוליטית מקדשת את האמצעים כולם.

ייאמר באופן שאיננו משתמע לשתי פנים - המשך הירי על ישובי הדרום הוא בלתי נסבל, ומדינה ריבונית אינה צריכה ואינה יכולה להרשות לעצמה להפקיר את האזרחים שלה לגחמות של האויב האכזר. מכאן ועד לנהמות המושמעות ולבליל הדיבורים מפי מומחים או פסוידו–מומחים, הדרך ארוכה.

יש שכבר הצהירו על הצורך "להוריד" את הנהגת חמאס. אם המהלך היה אפשרי, לא מן הנמנע שהיה מקום לחשוב בכיוון זה. מי שטוען שניתן להוריד את חמאס משקר במצח נחושה או לחילופין, הוא פופוליסט זול, במקרה הטוב, או שקרן פתולוגי. חמאס נבחר על-ידי הפלשתינים והם רואים בו כארגון היציג שלהם. יתרה מזו: בניגוד גמור לשקרים המופצים על-ידי גורמים שונים, גם הנהגת הרשות הפלשתינית אינה מעוניינת בנפילת חמאס. עבור האוכלוסיה הפלשתינית, חמאס נתפס כארגון לוחם וכמי שעתיד להביא לה הישגים משמעותיים. אפילו אבו מאזן איננו מעוניין בנפילת חמאס.

שנית, הצבת יעד של הפלת שלטון הנראה בעיני האוכלוסיה כלגיטימי לחלוטין, הוא יעד המצביע על עיוורון שאין כדוגמתו. הניסיון של לבנון היה צריך ללמד אותנו שהנהגה שישראל חפצה בה, היא שנואה וימיה קצרים ביותר. גם בשטחים למדה ישראל בדרך הקשה מה מחירה של התערבות בבחירת ההנהגה. ההיסטוריה של השליטה הישראלית בשטחים מוכיחה למעלה מכל ספק סביר שכל גורם אשר קשור בישראל דינו להידחות, במקרה הטוב, או למות.

מנטרה אחרת שבה משתמשים סוחרי הפתרונות היא שיש לפגוע בראשי חמאס. נניח לרגע שאכן ישראל מבצעת זאת, אפילו בהצלחה רבתי. האם האוכלוסיה הפלשתינית תירתע מלהמשיך בפעילות טרור או ירי על ישובי ישראל? כל בר דעת מבין שלא אלא להפך: המוטיבציה תלך ותגדל וכל הארגונים האחרים רק ינצלו זאת כדי לפגוע בישראל. גם העולם המכונה נאור, ודאי אירופה, לא יקבלו פגיעה במנהיגות. לא מן הנמנע שגם הנשיא האמריקני החדש יראה בצורה שלילית מהלך מסוג זה.

ועתה, לנהמה של הפוליטיקאים ושל הציבור הרחב: פעילות נרחבת בעזה. מערכת הביטחון אינה ממליצה על פעילות מסוג זה כי היא יודעת היטב מה המחיר של מבצע כזה. לצער כולנו, ישראל חוששת מפעולות שיש בהן סיכוי לשנות את הסטטוס קוו. כולם יודעים שפעילות צבאית נרחבת עלולה להתברר ככניסה לבוץ ממנו יהיה קשה מאוד לצאת. צודק שר הביטחון באומרו שרגיעה עדיפה על מלחמה, אלא שישראל שוב חטאה חטא היוהרה והטמטום באי–ניצול הרגיעה להכנות צבאיות ומדיניות לקראת מהלך משמעותי. רק אם האוכלוסיה הפלשתינית תרגיש שיש לה מה להפסיד ובגדול, רק אז יש סיכוי שתושבי הדרום ישנו בשקט וילדיהם יחיו ככל הילדים במדינה. הפקרת ביטחונם היא מבחינת פשע שלא יסולא בפז.

מן הסיבות הללו וגם אחרות, מוצעת כאן חלופה שראויה לבחינה:

1 . כדי לא לעורר דעת קהל שלילית, על ישראל להודיע מפורשות שבתוך חצי שנה כל הקשרים הכלכליים עם עזה ינותקו לעד. העולם המערבי ומדינות ערב חייבים להבין שישראל רצינית בכוונותיה.

2. כדי לאפשר לעזה להתקיים כלכלית, על ישראל להודיע על כוונתה לסייע במציאת מקורות כלכליים אלטרנטיביים, למשל מדינות אירופה ומדינות ערב.

3. ישראל חייבת לאמץ מדיניות חדשה שבמרכזה הפיכת צפון עזה לרצועת ביטחון. לשם כך, על האוכלוסיה המקומית להיערך לנדידה דרומה פן תיפגע קשות. על ישראל לעמוד על דברתה ולהתחיל בהרס התשתיות, כולל שכונות שמהן נורית אש. אסור לישראל להירתע מן הזעקות או התמונות. יובהר שאין כוונה, חלילה, לפעולות רצחניות נגד האוכלוסיה.

4 . ישראל חייבת להתעקש על הצבת כוחות בינלאומיים ברצועת הביטחון שתיווצר. אסור להגיע לפתרון מדומה המאפשר חזרת האוכלוסיה המקומית לצפון, ללא הימצאותם של כוחות בינלאומיים. חלופה זו טומנת בחובה סכנות וסביר שהעולם לא יישב בשקט. יחד עם זאת, בנחישות, במהירות ובמהלך צבאי ומדיני משולב היטב, ניתן לסיים את ה"מלאכה" תוך ימים מספר ללא מחיר מיותר. כל יום שעובר והקברניטים מתמהמהים, משחק לידי האויב. אם התקשורת הישראלית גם היא תוכיח בגרות ולא תעסוק בזוטות, כי אז יש סיכוי לשינוי משמעותי.