הקמפיין האלטרנטיבי

ואכן התסיסה על הקמפיינים המושבתים מאונס, בעוד המפלגות הגדולות ובעיקר קדימה והעבודה מנהלות קמפיינים אלטרנטיביים, החלה לתת השבוע את אותותיה, וחברי הכנסת החלו לנדוד דרומה. קבוצה ראשונה של חברי כנסת, רובם מסיעת העבודה, יצאו לסיור באשקלון. בדרך נשמעה אזעקה - הח"כים הנכבדים זינקו מכלי הרכב החוצה והשתטחו כאחד האדם לצידי הכביש. במקביל סייר ח"כ יואל חסון מקדימה ביישובי הדרום כאורח מד"א והובהל למקלט עת התפוצצו הרקטות באשקלון. בכך לא תמו הרפתקאותיו, שכן מיד כשנכנס למד"א שדרות נורו קסאמים על העיר. למחרת "זכו" גם חברי האיחוד הלאומי לחוויה. גם הם כמובן באו "לסייר" בבאר שבע ובמהלך הפגישה בעירייה הותקפה העיר - חברי האיחוד הלאומי הוכנסו במהירות אל מרחב מוגן.

מאלפת במיוחד הייתה תגובתו של ח"כ יורם מרציאנו שהצליח לסתור את עצמו מהותית במשפט אחד ואפילו בלי לחייך: "אנחנו לרגע לא עוסקים בפוליטיקה", הצהיר מרציאנו, "כשהחיילים שלנו נמצאים שם, כל מה שמעניין אותנו זה לאחד את כל הכוחות, ואני חושב שמגיע "שאפו" גדול לשר הביטחון על אופן ניהול המלחמה". גם לא עוסקים בפוליטיקה וגם מהללים את יו"ר העבודה וכל זה בלי למצמץ.

אגב, נתניהו בכלל לא "מסייר" אלא ממש מנהל מסעות הסברה, רק שהוא לא מסתפק ברדיו ובטלוויזיה כמסביר את עמדות ישראל אלא גם "יורד אל העם" ומסביר את עמדות הליכוד. הוא כבר ביקר באשדוד ובאשקלון ונפגש עם ילדים ופצועים. במהלך הסיור הוגש לנתניהו תנ"ך שממנו קראו לפניו פסוקים מנבואת עמוס: "על שלשה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו... על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום". "איפה המשקפיים?" פנה נתניהו לעוזריו, ומשאלה נחתו על אפו המשיך לקרוא בעצמו: "ושילחתי אש בחומת עזה ואכלו ארמנותיה והכרתי יושב מאשדוד ותומך שבט מאשקלון... ואבדו שארית פלשתים". נתניהו לא שכח גם את באר שבע, שם הצהיר השבוע כי: "כל מדינת ישראל היא על תקן עוטף עזה ואנו חייבים להפסיק זאת כי אחרת כל מדינת ישראל תיכנס לטווח הטילים של בסיס הטרור הענק הזה שהוקם בעזה". נתניהו, כמי שרואה עצמו מנהיג וראש ממשלה, לא סתם מתרשם או מנסה לעזור אלא מצהיר על קווי מדיניות, כאילו מישהו בכלל שואל אותו ואומר כי "הפעולה הזאת צריכה להביא לא רק להפסקת האש, אלא גם לסגירת הפירצה הדרומית בציר פילדלפי כדי להבטיח שלא נחזור שוב על רגיעה מדומה".

נו, אז אם נתניהו מצטלם בדרום אז ברק ייצא פראייר? חס ושלום. מסיבות העיתונאים אפופות הסמכות המנהיגותית כבר לא מספיקות כנראה מול נתניהו ולכן טרח והגיע היישר לשדרות שם הצהיר כי הוא מתפעל מ"העורף שהפך לחזית" (כבר שמונה שנים העורף הזה חזית ועכשיו הוא נזכר להתפעל?) ואומר לתושבים: "בסוף ידינו תהיה על העליונה".

אין ספק שכרגע המצב נוח למפלגות הגדולות ופוגע אנושות במפלגות הקטנות, שלמעשה אינן יכולות להציג את מרכולתן, במיוחד החדשות, ומעל כולן אלה העוסקות בנושאים חברתיים או ירוקים וכדומה בימים שבהם הביטחון והמדינאות הם הנושא. משום כך במפלגות הגדולות בינתיים משדרים "עסקים כרגיל". אבל הדגש הוא על בינתיים.

המוקד החלש הוא כמובן בקדימה. אולמרט הוא אומנם ראש הממשלה, והוא המחליט, אבל מי שבעצם מוביל ובולט הוא יו"ר העבודה בתפקידו כשר ביטחון. היום הצבא מדבר וברק הוא ראש הממשלה של הצבא. אין ולא יכול להיות לו קמפיין יותר טוב מזה. לנתניהו רקע של ראש ממשלה, כולל רקע ביטחוני ויוקרה של "מסביר לאומי", בעוד לבני נתפסת כטירונית, לכן ההתקפלות הראשונה ביחס למועד הבחירות תבוא קרוב לוודאי מצד קדימה. היום הם אומרים שהם "לא עוסקים בזה" ושר האוצר בר-און הבהיר שדחייה כמוה כ"ניצחון החמאס על הדמוקרטיה" - כן בטח ברגע שבקדימה יחושו שיותר מדי מנדטים מתעופפים לכיוון העבודה על חשבונה, פתאום נשמע זמירות בנוסח: "דחייה תהווה הוכחה לחוסנה של הדמוקרטיה מול החמאס" (למה? ככה!) או "יש לאפשר לאזרחים הצבעה מסודרת ואחראית ללא סיכון חיים וסרבול מיותר".

בליכוד בונים על "הסחף ימינה" בחודשים האחרונים וההבנה שנתניהו צדק באזהרותיו בנוגע לקטיושות באשדוד, כמו גם על הידיעה שהתחזקות ברק באה על חשבון קדימה ובעיקר מהסקרים שעדיין מנבאים ניצחון. לטענתם, רק תרחיש קיצוני של הסתבכות יכול להצדיק מהלך של דחייה. הסתבכות מבחינת הליכוד יכולה להיות גם הצלחה מסחררת של ברק במבצע מדהים ללא נפגעים משמעותיים, מינימום נזק בינלאומי ושקט ואפילו יחסי בגבול. האמת היא שאפילו היום זה נראה תרחיש קיצוני ואפילו דמיוני. עם זאת, ירידה בכוחו של הליכוד והישתוות עם קדימה, דבר שנראה עוד יותר דמיוני כרגע, הוא הסכנה הגדולה ביותר מבחינת הליכוד, וזה כבר יהווה עילה לדחייה, שכן מדובר באיבוד האופציה להחלפת השלטון.

וברק מצידו בינתיים יש לו רק מה להרוויח - כי בקרקעית הוא כבר היה, אז מקסימום הוא יחזור לשם שוב. כל עוד המלחמה מתנהלת "בסדר" מניותיו עולות ומניות קדימה יורדות. הסתבכות קיצונית כמו פתיחת חזיתות נוספות תהיה כבר עילה רצינית לדחיית בחירות, שגם תרחיק את סכנת התרסקותו האישית כך שבכל מקרה, לדחות מבחינתו זו שטות.

למעשה, ניתן להעריך כי המפלגות הבינוניות, אלה שהיום תומכות בקיום הבחירות במועדן אך לא יצאו נחרצות נגד הדחייה, "נמצאות על הגדר" והמהלך לדחיית הבחירות עשוי לצבור תאוצה בהתאם להערכה שלהן על מצבן. התפתחות כזו צפויה ככל הנראה כבר בתחילת השבוע הבא ואולי אפילו קודם לכן.

כל זה נכון כאשר מדברים על תסריט של המשך המלחמה והעמקתה. אלא שבינתיים נכנס גורם חדש לזירה והוא התפתחות משמעותית בלחצים לקבלת הפסקת אש שקיבלו תפנית משמעותית בימים שלישי ורביעי. יוזמת נשיא צרפת סרקוזי ונשיא מצרים בגיבוי האמריקני ומועצת הביטחון של האו"ם אם תתקבל בימים הקרובים, תשים קץ קרוב לוודאי לרעיונות של דחיית הבחירות, שכן לא תהיה סיבה ממשית לעשות כן. אם נחזור לעניין המפלגות הקטנות ובמיוחד מפלגות הנישה של ירוקים, בנקים צעירים וכדומה, ברור כי אלה תיפגענה אנושות בגלל שינוי סדר היום לביטחוני-מדיני מובהק ועוד אחרי קמפיינים אלטרנטיביים חזקים שלא עלו למפלגות הגדולות מאומה וקופותיהן תהיינה גדושות. אין ספק כי מבחינה זו יהיה עיוות ופגיעה קשה בזכות להיבחר, שהיא כידוע זכות יסוד במדינת ישראל.