צה"ל והחבילה המפנקת

תמונה אחת, על-פי האמרה הנדושה, שווה אלף מילים. באותה מידה, מעשה אחד מבהיר, לעיתים קרובות, את המציאות האמיתית, הרבה יותר ממאה מאמרים וכתבות בתקשורת.

במלחמת לבנון השניה, הייתה זו שיחת הטלפון של הרמטכ"ל דן חלוץ עם פקיד הבנק שלו על אודות המניות. שיחה זו, לכאורה עניין קטן של דקות בודדות - ביום שבו פרצו הקרבות והגליל כולו היה נתון להפגזה כבדה – הבהירה מהי המציאות, שבה לא עלה על דעת הרמטכ"ל לגעור בתוקף במזכירתו, שהעבירה אליו את השיחה (בהנחה המקילה שלא הוא יזם אותה), כי "לא כעת!". אותה שיחה אומללה, פרט קטן וזניח, אפיינה היטב את המלחמה, את אופן ניהולה ואת התנהלות הצבא והממשלה.

מאז אותה מלחמה ועד עתה, וביתר-שאת ב-17 ימי הלחימה שחלפו, אנו שומעים בתקשורת שירי הלל ושבח לרמטכ"ל אשכנזי ולמפקדי צה"ל, על שהפנימו את לקחי הביזיון של 2006, שקדו כראוי לאמן את הצבא והפיקו את כל הלקחים. אך אני הקטן, ספקן שכמוני, היודע אי-אלו עובדות ומכיר שנים רבות את הצבא ואת מנהגיו, שד קטן מקנן במוחי ומנקר ללא הרף: "אל תקבל מאומה כמובן מאליו".

ואכן, אמש ראיתי תמונה קטנה אחת בטלוויזיה, שהקפיצה ממקומו את השד הספקן. במשדר נראה טנק מרכבה הנוסע אל תוך רצועת עזה, או בתוך הרצועה, ולהרף-עין נראתה על סיפונו, בצד שמאל, חבילה של 4 כסאות פלסטיק לבנים, קשורים ומונחים שם, מן הסתם כדי לשמש לישיבת אנשי הצוות בשעת מנוחה.

לכאורה, עניין פעוט ותמים, אך אין זה כך. ראשית, הכסאות הללו מפריעים ומסתירים את שדה הראיה, במיוחד לטען-קשר, העלול להחמיץ החמצה גורלית את מראהו של מחבל, המנסה להתקרב אל הטנק ולפגוע בו או בצוותו. שנית, הכסאות הלבנים זוהרים ובוהקים בלילה ואפילו ביום, כנקודת-כוונון טובה לכל צלף ומשגר טילי נ"ט. כסאות אלה שוברים ומבטלים כל הסוואה. שלישית, חפצים מיותרים המונחים על רכב קרבי, ללא צורך מבצעי, עלולים להפריע ולגרום שיבושים ותקלות בעת תרגולת חירום, כגון חילוץ פצועים. רביעית, הימצאות חבילת הכסאות הזו על סיפון הטנק מעידה על כשל של המפקדים, שלא הבחינו בכך במסדר היציאה לפעולה מבצעית, ולא הורו בכעס לסלק מיד את החבילה מהטנק. בין אם לא הבחינו, ובין אם הבחינו ושתקו, זוהי עדות להתרופפות המשמעת והשליטה באותה יחידה. וחמישית – החיילים עצמם טרם הפנימו את הצורך, לחדול מהתפנקות ולהמעיט ככל האפשר בהעמסת חפצים לא-מבצעיים על רכב קרבי.

המציאות הזו מוכרת ולא-חביבה, זה שנים רבות. כלי-רכב קרביים מכל הסוגים – טנקים, נגמ"שים, ג'יפים ואחרים – מועמסים בכל מיני פריטים שחייל מיומן וקשוח, שאינו מתפנק, מסוגל להסתדר היטב בלעדיהם ואשר הימצאותם מעידה על פינוק ואי-הסתגלות לקשיים. אתה רואה רכב קרבי מנופח ומוגבה, בהיותו עטוף במזרנים, בחבילות מזון ביתי ובשאר חפצים לא-מבצעיים. במקרים רבים, אלה הם חפצים דליקים, המגבירים את סכנת השריפה ואת הקושי בכיבוי ובחילוץ.

אויבינו הם רשעים אכזרים, במידה שאין למעלה ממנה, וחלקם קשוחים ביותר. לאחר מלחמת לבנון הראשונה קפאו למוות כ-400 חיילים סוריים בשוחותיהם, בעמדותיהם מול צה"ל. אומנם הייתה זו עדות לזלזול מפקדיהם בחיי החיילים, אך גם ראיה לתנאים הקשים, שלפעמים אין מנוס מהם בתנאים המבצעיים ואשר על החייל להיות מסוגל להסתגל אליהם. יש בצה"ל יחידות מובחרות, המתאמנות בשהיה בתנאי-שטח קשים, אך בשאר הצבא יש גילויים רבים של התרופפות המשמעת המבצעית, שאין להפרידה מהמשמעת הכללית – וזו רופפת עד מאוד. ראו את מראה הלבוש, גם של קצינים בכירים, ותבינו.

חייל שאינו מסוגל למצוא לעצמו מנוחה בשדה ללא מזרון, ההופך את הרכב שלו למגושם ולמסורבל, יתקשה בלחימה באויב. חייל שאינו מסוגל להתמודד עם גשם, עם רוח עזה וקרה, עם תנאי חום ועם קשיים אחרים, מקומו בבית ולא ביחידה קרבית, העלולה להיקלע לתנאים קשים ולא-נוחים, לפרק זמן ממושך. צוות טנק, שישבניו עדינים מכדי לשבת על משהו שאינו כיסא ביתי נוח, עד כדי הנכונות לסרבל את הטנק ולפגוע במבצעיותו לקראת קרב אמיתי – ראוי לרחמים מהולים בשאט-נפש.

יתר על כן, בטוחני כי מראהו של טנק כזה, הסוחב על סיפונו כסאות פלסטיק לישיבה נוחה, יעודד את לוחמי האויב, הנתונים בהפצצות ובמצור זה שבועות (וטוב שכך). הם יראו בכך ראיה ליכולת העמידה הקלושה של הצבא המפואר-לכאורה, העומד מולם.

לתשומת ליבם של מפקדינו האמיצים והנבונים (גם תיאור זה עומד לבדיקתו של אותו שד ספקן). למען השם ולמען שלום החיילים, החניקו כל גילוי של התפנקות, ותנו לנו צבא "רזה" יותר אך ממושמע, קשוח ויעיל. או-אז לא יהיה צורך בשירי הלל בתקשורת, שכן התוצאות – ולא כתבים חנפנים - יעידו כמאה עדים.