הגידו לי, זה לא מתסכל להיות כל כך טובים בשדה הקרב וכל כך גרועים בהצבת יעדים (אופס... שכחנו את גלעד שליט!) ובהשגתם, ועוד יותר גרועים בקרב על ההסברה ובניצול ההסברה לקידום אינטרסים חיוניים?
אותי אישית הממשלה הצליחה לתסכל...
עד שהצלחנו לשכנע ולהראות לכולם (ואפילו לאירופה, תופעה די נדירה, תודו) עד כמה מוצדקת הייתה המלחמה, ועד כמה זוהי זכותנו וחובתנו כמדינה ריבונית לצאת ולהגן על האזרחים מפני טרור מתמשך, מפני שנות קסאמים ארוכות ומייגעות, מפני חטיפות חיילים (כן, גם גלעד שליט), ולא פחות חשוב, עד שהצלחנו ולו חלקית להשיב לנו את כח ההרתעה במבצע שנוהל בצורה כה יפה ומקצועית (יישר כח!), עד כדי כך שהיינו כה קרובים להביס ולשבור את ארגון הטרור חמאס וחבר מרעיו, להביאו לסף התמוטטות ואולי אם היינו ממשיכים - לא היה רחוק המועד בו מנהיגי החמאס, בקול ענות חלשה וממעמקי מאורת העכברים (והנחשים) בה הם מסתתרים, היו עשויים להתחנן על נפשם ולהתחנן כי ניקח עימנו את גלעד שליט, רק שנאפשר להם אויר לנשימה ואורכה במועד המפגש שתכננו להם עם 72 הבתולות המחכות להם בגן עדן. עד שבאמת היינו כה קרובים להשגת כל היעדים, לריסוקו של ארגון הטרור חמאס בראשות רב המרצחים הנייה, ולהחזרתו של גלעד שליט אלינו (ובעיקר לחיקה האוהב של משפחתו), החלטנו לקפוץ מהרכבת באמצע שהיא דוהרת, ולהכריז באופן חד-צדדי (יופי, אהוד) על הפסקת אש.
אופס.. שכחנו את גלעד שליט.
עוד לפני כשנתיים וחצי, עם תחילת מלחמת לבנון, וגם לאחרונה במהלך מבצע עופרת יצוקה, כתבתי מעט על ההשוואה בין ארגון החמאס לבין החיזבאללה, האחים המוסלמיים, אל-קאעידה וארגוני טרור אחרים, ועל כך שעל העולם להפנים (ולדעתי הוא החל להפנים) כי מדינת ישראל היא חוד החנית במאבק העולמי בטרור באשר הוא.
אפילו הספקתי לכתוב על אחמד טיבי ועל בעיית ערביי ישראל, לאחר שיצא קיצפו של טיבי על פסילת המפלגות הערביות מלהיבחר בבחירות הקרובות, ואחרי הכל הספקתי טיפה לגעת גם בנושא שיקום כח ההרתעה של מדינת ישראל ובאמת, אבל באמת שהתכוונתי לכתוב גם על הצורך לנצל את המומנטום, את הכח הצבאי ואת ההישגים המרשימים, דווקא כעת, כדי להביא לשחרורו המיידי של גלעד שליט.
אבל, מסתבר שממשלת ישראל לא מחכה לי וגם לא לאחרים.
לממשלת ישראל יש אג`נדה משלה. אג'נדה הכוללת הפסקת אש חד-צדדית דווקא כשאנו בדרך להישגים חיוניים ביותר, וכשידינו על העליונה (יופי, אהוד), אג`נדה הכוללת הפסקה בלתי מוסברת ובלתי הגיונית של המאמץ המלחמתי, של ההישגים המרשימים ושל הלחץ שיצרנו בקרב מחבלי החמאס, דווקא כעת כשאנו נהנים מתמיכה רחבת היקף ומקיר לקיר בקרב כל מנהיגי העולם (כבר כעת, מעבר להכרזתו על "נצחון מזהיר" החל ראש הנחש איסמעיל הנייה לזקוף ראש והחמאס הודיע כי כעת הבשיל הזמן להעלאת הדרישות בעניינו של שליט..???!!!).
לממשלת ישראל יש אג'נדה משלה, ואג'נדה זו אינה כוללת את גלעד שליט!
מקומם עוד יותר שאם היו בינינו התלבטויות בעבר, מהי הדרך הנכונה לשחרורו של גלעד שליט, הרי שמשהתחיל המבצע הצבאי ובפרט לאור ההישגים המרשימים והיכולת המקצועית המרשימה שהפגנו בשדה הקרב, התאחדו כל קצוות העם כמעט (כולל משפחתו של גלעד שליט!!!) מאחורי העמדה שאסור לשחרר את הלחץ כעת, ואין להרפות בטרם ישוחרר גלעד.
אז כולם חשבו כך.. אז מה? לממשלת ישראל יש אג`נדה משלה והיא לא כוללת את גלעד שליט!
אופס.. שכחנו את גלעד שליט!
