האימפריה מכה שנית

ויכוח פומבי ניטש, על הבמה המכובדת בעולם בדאבוס בהרי שוויץ, בין ראש ממשלת טורקיה טייפ ארדואן לבין נשיא מדינת ישראל שמעון פרס. הטורקי רתח על דבריו של פרס אודות זכותה של ישראל להשתמש בכוח נגד יורי הטילים גם אם היא שוחרת שלום, ועזב בזעם את האולם. התואנה: היהודי דיבר ארוכות, נתנו ליהודי את הכבוד שאיננו ראוי לו.

יש צורך להבין מהיכן באה הגישה של טייפ ארדואן. טורקיה טענה לכתר החליפות של עולם האיסלאם במשך חמש מאות שנה. הטורקים כבשו את אנטליה, את הבלקן, את יוון, את מזרח הים התיכון ואת מסופוטמיה וערב. הסולטן היה כל יכול, והיהודים משרתיו. מבחינתה של טורקיה המוסלמית (99.6% מן האוכלוסיה הם מוסלמים, למי שחושב שטורקיה מדינה סובלנית). עתה משהסתיים העידן החילוני של אתא-תורק, משימתו של נשיא טורקיה היא לקומם מחדש את הסולטנות, ולעתיד, את החליפות. ראש ממשלת טורקיה הוא אם כן נשיא הג'יהאד, המסע להשלטת האיסלאם על הקרוב, והרחוק.

מה יכול להרגיז את השליט המוסלמי יותר מכל? מדינה יהודית. חמש מאות שנה של שלטון טורקי בארץ ישראל היו של רדיפת כל ניסיון יהודי להיאחז בארץ הקודש. הם נאחזו בה למרות שהשלטון הטורקי הפך אותה לאחד מחבלי הארץ המקוללים שבעולם. תבוסת טורקיה במלחמת העולם הראשונה החלה כאן, בארץ ישראל, כאן בעזה, כאן בבאר-שבע, בידי האוסטרלים הנוצרים אוהבי ישראל. אין דבר הפוגע יותר במוסלמי מאמין מאשר תקומת היהודים המושפלים, הבזויים, הכופרים, החייבים במס גולגולת, במולדתם.

מבחינתו של טייפ ארדואן הירי של טילים מעזה על היהודים הסרבנים בדין נעשה, דין השעריה, כעונש על אי-תשלום ג'יזיה במועד, כעונש על הצרת חופש התנועה וחופש הפלישה של המוסלמים. הפעלת כוח על מוסלמים היא פגיעה בל-תסולח באיסלאם, והרמת קול על המוסלמי בנוכחות הגויים, על אחת כמה וכמה. שמעון פרס המגן על זכותו של היהודי להתגונן בפני הג'יהאד הוא פשוט חילול הקודש, כפירה בעיקר, חמתו של טייפ עלתה בו להשחית, לו יש חרב בידו, היה הורג את הכופר, מה שקרוי התקף ג'יהאד פתאומי.

אימפריה איסלאמית מתעוררת

אל לנו לחשוד בטייפ ארדואן שכוונותיו מוגבלות לשפיכת חרון על היהודי עלוב הנפש. שאיפותיו גדולות ונשגבות מהיות העני בפתחה של אירופה. טייפ מתכוון לקומם את החליפות. הוא מתכנן ברית איסלאמית ענקית, עם אירן, עם סוריה, עם עירק, עם לבנון. ברית של מאה ועשרים מיליון מוסלמים שכבר תקעו יתד של גיס חמישי ענק באירופה האתאיסטית וחסרת הישע. ברית שתצרף אליה גם את סעודיה וגם את נסיכויות המפרץ, את אלבניה ואת קוסובו תחת כנפי האיסלאם הג'יהאדי. בינתיים הכל הולך לפי התוכנית. נציגו בבית הלבן מתכוון למסור את עירק לאירן הגי'האדית כפרי בשל.

קוסובו המוסלמית נקרעה מסרביה וקיבלה הכרה בעצמאותה האיסלאמית. אמריקה נכנסת למשטר של נסיגות. היחס כלפי מדינת היהודים משתנה מן הקצה אל הקצה, לכיוון של דריסה והכפפה לדרישות האיסלאם. המלחמה המשפטית נגד היהודים באירופה הפחדנית הולכת וצוברת תאוצה. ישראל איננה מסוגלת להשלים ולו מבצע אחד כנגד הג'יהאד. הניסיון להקים בסיס גרעיני בסוריה אומנם לא צלח, אבל את הבסיס הגרעיני הגדול יותר, זה של אירן, ישראל כבר לא תוכל למוטט בשל התנגדות נציג האיסלאם בבית הלבן והפחדנות הקולקטיבית של אירופה הצבועה. לטייפ ארדואן יש סבלנות. לא עליו המלאכה להשלים ואין הוא רשאי להיבטל ממנה. התנגשות התרבויות איננה עניין אזוטרי עבורו, זו תמצית קיומו, ובהתאם לכך הוא מתנהג כלפי הקרצייה היהודית.

מרבית הצופים בהשתלחויות של טייפ ארדואן גם בישראל וגם בנשיא פרס, יבטלו את דברי אלו כעוד אחת מאותן צווחות שבר של הימין ההזוי והסהרורי. למוסלמי יש את הזכות לשחרר קיטור מדי פעם, אם מילולית, ואם דרך טילים על שדרות, אשקלון ואשדוד. גם ההשתלחויות של היטלר בנאומיו המתלהמים מתחילת המאה העשרים נראו מגוחכות וחסרות שחר. המערב זלזל באלו וגם באלו, היהודים הכחישו הכל מכל כל, והתוצאה ידועה. איש בל יזלזל באימפריה האיסלאמית המתעוררת. אנו, המצויים ממש בליבה מצווים לחשוד בכל איסלאמיסט שכוונותיו רעות, שמילותיו נאמנות, שהבטחותיו לקומם את האימפריה על חורבותיה של הריבונות היהודית מצויות כבר בשלבי ביצוע.

נתחיל בכך שנפסיק לשלם לטורקים במיטב כספינו לצורך נופש רווי מתיחות, ונביא את יהודי טורקיה הביתה, לישראל.