השטויות שמספרים לנו, והמציאות

סיפרו לנו שבעקבות מלחמת "עופרת יצוקה" הושגה מציאות חדשה באזור. יכולת ההרתעה של צה"ל הושבה, כך אומרים גורמי השלטון, והחמאס השולט ברצועת עזה יחשוב פעמיים לפני שישגר רקטות נגד ישובים בישראל. האמנם?

סיפרו לנו שהמטרות של "עופרת יצוקה" היו הפסקה מוחלטת של ירי הרקטות מהרצועה ליישובים הישראלים, והפסקה מוחלטת של הברחות הנשק אל תוך הרצועה. האמנם?

הדגישו באוזנינו שקיבלנו תמיכה, גיבוי ועידוד למטרות אלו על-ידי ארצות הברית, צרפת, איטליה, ויתר מדינות הקהילה האירופית. ראשי המדינות היו בישראל והצהירו אלפי מילים של תמיכה ומחויבות. ראש הממשלה ושרת החוץ של ממשלת ישראל התהדרו בהישג זה (כמו בהישג המדיני שנוצר כביכול לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה). המדגישים הסתמכו על זכרוננו הקצר ושכחו שני דברים עקרוניים:

ראשית, ההסכמים נעשו ללא הסכמה של הגורמים היוזמים של העימות או אלה שמגבים אותו: חיזבאללה, סוריה, אירן, חמאס. לא יאומן כי יסופר.

שנית, אנחנו מצויים במזרח התיכון, ובמשא-ומתן עם תרבות שלטון מוסלמית פונדמנטליסטית. להסכמים עם תרבות זו ישנה משמעות מוגבלת ואין היא דומה בכלל להסכמים בעולם המערבי. לכל היותר זוהי הפוגה קצרה שנועדה להקל לזמן קצר על התוקפן, לקראת הסיבוב הבא.

שימו לב לתדירות המתקצרת של מלחמות בין ישראל לשכנותיה.

המציאות שסביבנו

חלפו פחות מחודשיים לסיום מלחמת "עופרת יצוקה" ולנסיגת צה"ל מרצועת עזה וכל אחד מאיתנו יכול לשפוט מה מתרחש בכל יום בשטח - רקטות משוגרות בכל יום ולילה מהרצועה על ישובים וערים בישראל. יש נזקים. רק נס מונע הרוגים אזרחים. כמו-כן נעשים ניסיונות שיטתיים בכל שבוע, של חמושים מרצועת עזה, לפגוע בחיילי צה"ל ולחטוף חיילים. ישנם הרוגים ופצועים.

לפי הרקטות הנוחתות באשקלון ניכר שהחמאס שיפר את כוח ההרס של הרקטות שהוא משגר וגורמים ביטחוניים טוענים כי הברחת הנשק לרצועה - לא פסקה.

הרצון והיכולת של מצרים ליצור אזור מנוטר, מערבית לציר פילדלפי, שלא יאפשר העברת אמצעי לחימה או חומרים תומכי לחימה (חומרים המשמשים ליצירת מטעני חבלה) - הם על הנייר בלבד. מעט מאוד מתבצע למרות שמדובר בשטח מצומצם באורכו: 14 ק"מ. המצרים לא רוצים להפוך לשוטר של הרצועה. לדידם, הרצועה היא כאב הראש של ישראל בלבד.

המשא-ומתן מול החמאס לשחרור גלעד שליט - השתנה לרעה. כעת אנו מוכנים לשחרר רבים מהאסירים השפוטים על מעשי רצח ותכנונם - שלא הסכמנו לשחררם לפני מלחמת "עופרת יצוקה". הוויתורים הם רק מצד ישראל. החמאס לא שינה סנטימטר מעמדתו, כי הוא חש בחולשה שלנו.

על מי מנוחות ינהלונו

שימו נא לב שאירועים אלה ברצועת עזה לא משפיעים על נבחרי העם שלנו, אלה שבחרתם בהם בבחירות לפני חודש. המשא-ומתן הקואליציוני לא הוחש. הכל מתנהל בביצה הפוליטית שלנו כרגיל ומאוד לאט. שום דבר לא דחוף. הכל שגרתי.

מפלגת השלטון החדשה לא עושה מעשים. זה עדיין לא באחריותה. היא שקועה במשא-ומתן שגרתי ומתמשך ללא קשר עם המציאות. איש לא ממהר. הילוך איטי. מפלגת השלטון היוצאת לא חשה באחריותה לאירועים. זה כבר לא באחריות שלה. יש להם דגל וסיסמה: שלטון מלא או שהם בדרך לאופוזיציה. איזה אומץ מרשים! אין להם שום תחושה של אחריות. שרת החוץ שהשיגה לנו החלטות של האו"ם בשתי המלחמות שהתנהלו בתקופת שלטונה לא מנידה עפעף מול העובדה שהמצב בשטח לא השתנה כמלוא הנימה. הדבר היחיד שישנה את רמת התגובה של ישראל מול האויב מהרצועה היא פגיעה עתירת אבדות באחת מערי ישראל לאחר שאחת הרקטות תפגע במטרתה. אז תחזור אלינו (למספר ימים) הלגיטימיות להשיב מלחמה. זו איננה ציניות אלא ניסיון של שנים.

חוסר יכולת זו להגיב ולפעול (לא רק לדבר ולהצהיר הצהרות) מאפיינת את ממשלת ישראל לא רק בנושא ביטחון. כך זה גם קורה בנושאים קריטיים אחרים: כלכלה, חינוך, ביטחון פנים, תשתיות, משפטים ועוד. המון דיבורים כלליים. מעט מעשים.

מנהיג אמיתי - רק בפנטזיות

הפיתרון לכל הכשלים והמחדלים שעומדים לפתחנו בשנת 2009 מותנה בהופעתו של מדינאי ישראלי בעל יכולת מנהיגות לעת משבר. מבין המועמדים בבחירות האחרונות לא הצלחתי לזהות אף לא אחד עם תכונות מינימום.

לעיתים, מתוך תסכול מתמשך, אני מפנטז על נבחר ציבור קיים שיירד לו האסימון ויתחיל במפתיע, בניגוד לשיגרה המקובלת, לנהוג אחרת: להקים ממשלה תוך שבועיים, לשטוח את עיקרי תוכניתו בפני הציבור, ולקבוע לראשות המשרדים הקריטיים בממשלה מומחי ניהול (לא אנשי מפלגה בהכרח) שיוכלו להתחיל בסדרה של רפורמות ותיקונים שהיו נדרשים לביצוע מזמן. אבל הימים נוקפים ואני מבין שאני רק מפנטז!

אמרתי לכם שאין טעם להצביע בבחירות לכנסת. אין קשר בין ההבטחות לתוצאות. הנבחרים שלנו לכנסת חסרי עמוד שדרה ולא מסוגלים לספק את הסחורה. זהו זה!