בהמשך למאמר קודם בנושא, להלן סקירה של מספר החלטות מיסוי (פרה-רולינג) שפורסמו לאחרונה ע"י רשות המיסים בתחום מיסוי מקרקעין.
בכל הנוגע להגדרת המונח "איגוד מקרקעין" ניתנו שתי החלטות מיסוי. באחת, נקבע כי חברה ובה בית מלון איננה בגדר איגוד מקרקעין, וזאת אף אם החברה איננה מנהלת עוד בית המלון אלא משכירה אותו לגורם אחר לצורך ניהולו והפעלתו. נקבע כי הציוד הקיים בבית מלון, יש בו להוציא את האיגוד מגדר הגדרת איגוד מקרקעין, וזאת אף אם הוא מושכר לאחר ביחד עם המקרקעין.
בהחלטה נוספת נקבע כי חברה המחזיקה בזכויות במקרקעין וכן בנכסים נוספים (כדוגמת מניות בחברה בת העוסקת בתחום השירותים) לא תיחשב כאיגוד מקרקעין בנימוק שבחברה נכסים שאינם מקרקעין בשווי העולה על 10% משווי כלל נכסי החברה.
נציין כי השיעור של 10% הינו כלל אצבע בלבד הנקוט בידי רשויות המס, ואיננו בעל עיגון חקיקתי. הגדרת "איגוד מקרקעין" בחוק מיסוי מקרקעין הינה איגוד שכל נכסיו במישרין או בעקיפין הם זכויות במקרקעין, למעט מזומנים, אג"ח, ני"ע ומטלטלין שאינם משמשים לא לייצור הכנסה או שהם טפלים למטרות העיקריות של האיגוד. דהיינו ע"פ ההגדרה בחוק כל נכס שאינו "מנוטרל" מהנוסחה (לדוג' מקרקעין בחו"ל), מוציא מגדר איגוד מקרקעין, ואפילו מדובר בשווי נמוך.
גם בנושא חלוקה של נכסי עזבון בין יורשים, ובפרט ביחס לבקשות להיעדר חבות במס לפי סעיף 5(ג) לחוק ניתנו שתי החלטות מיסוי:
במקרה אחד אב, בנו ובתו היו חוכרים במשותף של שני משרדים צמודים, אשר אחד מהם שימש מספר רב של שנים להפקת דמי שכירות לבת והאחר עמד לשימושם של האב והבן. האב קבע בצוואתו כי בנו ובתו יהיו יורשיו בחלקים שווים, אך הביע משאלה כי כל אחד מהם יהיה בעלים בנפרד ולא במושע של כל משרד. מאז הפטירה המשיכה הבת לגבות דמי שכירות מהמשרד הספציפי, והבן להשתמש באחר.
רשות המיסים אישרה את בקשתם להיעדר חבות במס כשילוב של הוראות סעיף 5(ג) לחוק ושל הוראות סעיף 67 (פטור בחלוקה של מקרקעין בין בעליהם המשותפים).
לעומת זאת, בהחלטה אחרת נדחתה בקשתן של שתי יורשות, שאביהן נפטר 40 שנה לפני הבקשה, להיעדר חבות במס בעת חלוקת נכסי עזבון. באותו מקרה דובר בדירת מגורים וקרקעות, אשר מאז הפטירה הושכרו ודמי השכירות התחלקו שווה בשווה בין היורשות.
ההחלטה קבעה שלא ניתן לבצע חלוקה בלא מס של הנכסים בין היורשות ושמדובר בעסקת חליפין החייבת במס. ההנמקה היתה משך הזמן הרב שעבר מהפטירה, וכן העובדה שאחת מהבנות (תושבת חוץ) העבירה את חלקה בעיזבון לנאמנות. עם כל הכבוד, דעתנו אינה כדעת רשות המס ונדמה לנו כי בנסיבות בהן במהלך כל השנים התחלקו היורשות שווה בשווה בדמי השכירות ולא נעשתה עסקה ממשית (העברה לנאמנות איננה מכירה לצד ג'), הרי שיש לתת תוקף לרצון המחוקק להקל על חלוקה כאשר מדובר ברכוש משפחתי.
בהחלטה אחרת נקבע כי החכרה ל - 999 שנה מאם לבנים של קרקע בתמורה סמלית תוכר כהעברה ללא תמורה ולא בגדר "מכירה", וכתוצאה מכך הוכר יום רכישה היסטורי (משנת 1930) ביחס לזכויות שמקורן בהעברה זו.
