מחשבות על מוסד הנשיאות

יוזמתו של חבר הכנסת חיים אורון ממרצ לבטל את שפעת ההטבות וההוצאות הכרוכות במימון מוסד הנשיאות המנופח, לגבי נשיא שמצבו הפלילי הוא כשל משה קצב - היא יוזמה מבורכת, אך לא מספיקה. אורון צריך ללכת קדימה עוד צעד אחד.

מה שראוי ורצוי לעשות, זה לבטל את מוסד הנשיאות ולהעביר את התפקידים והכבוד המורעפים על הנשיא - ממנו אל יו"ר הכנסת, ואם הדבר יכביד על תפקודו של היו"ר - תהיה לו הזכות להאציל סמכות על הנהג שלו, שללא כל ספק יוכל למלא אחר רוב המטלות הנשיאותיות לא פחות טוב.

דווקא בימים של נשיא עם כתב אישום כה חמור, שאינו הנשיא החשוד הראשון, [להזכיר - קדם לו עזר ויצמן] - עולות וחוזרות המחשבות, וצץ וחוזר הרעיון, שמדי פעם תופש כותרת - לבטל את מוסד הנשיאות.

מדובר במוסד של פוזה, ריק מתוכן, ריק מערכים, המהווה דוגמא בלתי חינוכית להתנהלות ממלכתית הזויה של בזבוז משאבי עתק לטובת איזה פוליטיקאי בר מזל, שהצליח להתברג למשרה זו.

לא אחת קורה כי הנשיא הנבחר - נבחר לתפקיד הרם לאחר שנכשל בניסיונות קודמים להיבחר לתפקידים אחרים, כדוגמת הנשיא המכהן עתה - שמעון פרס, ולעתים התמיכה בנשיא היא כדי להרחיקו מהשפעה פוליטית, בבחינת - שיקבל מיליונים מהציבור, מה זה משנה, רק שלא יפריע.

אין שום דבר אחר, נעלם, גנוז, כמוס, בתפקידו ובמסגרת אחריותו של נשיא מדינת ישראל.

הנשיא מהווה מטרד תקשורתי, מעמסה בלתי מבוטלת על כתפי משלם המיסים, דוגמא אזרחית שלילית של בובה פוליטית חסרת שיניים, וסמל שלא ברור מהו.

סיפוק מאוויים של דמות פוליטית, לרוב שנויה במחלוקת, אשר רבים מעדיפים לראותה במקום חסר השפעה מדינית - לא מהווה הצדקה לקיום מוסד הנשיאות.

לכן טוב תעשה הכנסת החדשה אם תיזום חקיקה לביטול מוסד הנשיאות במדינת ישראל, לאחר למעלה משישים שנות חלמאות, ולמען עתיד נטול עוד נשיא כי יחטא.