ויתור הבת על ירושתה - הסכמה או אונס?

במגזר הערבי בישראל מוכרת פרקטיקה חברתית שלפיה מוותרות אחיות בהסכמה על מלוא זכויות הירושה במקרקעין לטובת אחיהן. פרקטיקת הוויתור נצפתה על-ידי סוציולוגים, אנתרופולוגים, מזרחנים והיסטוריונים, הן בעולם והן בארץ-ישראל. היא מאפיינת חברות פטריארכאליות. יש שהויתור מתבצע בבית הדין השרעי אך רוב ההסתלקויות נעשות מחוץ למסגרת של ערכאה משפטית.

מאחורי הפרקטיקה עומדת תלות של אותן נשים במשפחתן. בעיני מצדיקיו נתפס הויתור כחלק מ"עסקת חבילה" כוללת שלפיה מחויבים האחים הזכרים במתן הגנה ותמיכה כלכלית-חברתית לאחיותיהן. הצדקה נוספת לוויתור נעוצה במבנה המשפחתי של החיים בקהילה. ויתור האחות נועד למנוע את זליגתם של חלקי הבת בנכסי משפחת אביה אל משפחת בעלה. טיעון זה רלוונטי במיוחד לנכסים בעלי אופי כפרי, אך קשה יותר להבין ויתור כזה לגבי נכסים עירוניים. נימוק נוסף ייחודי לארץ הוא שבאמצעות ויתורן, משלמות הנשים את מחיר הפגיעה בקולקטיב הלאומי שלהן ומקטינות את הנזקים שנגרמו עקב הפקעות במגזר הערבי.

לצופה המערבי ובוודאי מנקודת מבט פמיניסטית, נראית המציאות הזאת כמציאות שאינה מתיישבת עם מעמדן הראוי של נשים בחברה המודרנית. פרקטיקה כזאת סותרת גם אמנות בינלאומיות בדבר שוויון זכויות לנשים. גם הפמיניזם האיסלאמי מבקש לרתום את הדת האיסלאמית למיגורה של תופעת הויתור, הנתפשת כתופעה חברתית ולא כציווי דתי. אמנם, יש הטוענים כי ויתורן של האחיות אינו אלא בחירה, חופשית ולא כפויה, במבנה החברתי המוכתב על-ידי הדת והחברה. מנקודת מבט זו, ביקורת הויתור אינה אלא ניסיון מערבי לכפות על "האחר" תפיסות שוויון שנוצרו בסביבה מערבית שונה. עם זאת, פרקטיקת הוויתור עשויה להוות גם עדות לעוצמתם של הגברים האוחזים בתפיסות אלה וגם להסכנתן של הנשים עם מציאות שאינן יכולות לשנותה.

הנשים אינן רוצות להוציא עצמן אל מחוץ לגדר ולהיות מוקעות ממשפחתן, מסביבתן ומבני עמן. הן חוששות מהלחץ החברתי ומהקושי הפיסי והכלכלי במקרה שתתנכרנה לאחים. חמור מכך, יש הטוענים לקשר בין ויתור לבין הפעלת כוח או חשש ממנו. העובדה שנשים מפנימות את הקודים הפוגעים בהן ומזדהות איתם, אינה מובילה בהכרח למסקנה כי הסכימו להם מרצון חופשי.

בשנים האחרונות נדרשו גם בתי המשפט האזרחיים בישראל לגלות עמדה כלפי תופעת הוויתור. לפי התמונה המתגלה מאזכורה הנדיר בפסקי הדין האזרחיים, האחיות הן "נוכחות נפקדות" בשיח חלוקת הרכוש המשפחתי והן משחקות את משחקם של הגברים, האחים. הכלים שבהם מטפלים בתי המשפט בתופעה הם מוגבלים וכוללים בעיקר דוקטרינות משפטיות פורמאליות הנוגעות לסדרי דין, לאמיתותן של חתימות, לאמות מידה כלליות להוכחתו של רצון חופשי, למשמעותו של שיהוי (בהתנערות מהויתור) או למשמעות הסתמכות של צדדים שלישיים על ויתור או על התנערות ממנו. עם זאת, בין השיטין משתרבבות גם עמדות ערכיות לגבי התופעה. בצד עמדות המבקשות להתערב, ולו באופן צנוע, בחיזוק מעמד הנשים, ישנן גם עמדות שלפיהן בית המשפט האזרחי אינו המקום להעצמתן של הנשים.