פדיון שבויים - ערך עליון?

במדינה שאחוז אחד שולט, והיתר - שיהיו עבדים, שחלק קטן מהם משרת בצבא, אבל אחרים משרתים את הפשע; במדינה שמסרבים לממש את ערכי היהדות ואת קיום האימרה "כל ישראל חברים" (כי כנראה כבר לא כל ישראל חברים); במדינה שרוצה להיות אמריקה ולא מבינה שלכל מדינה צרכיה וענייניה; במדינה שמוכנה לקחת חסכונות אומה שלמה ולהמר בעזרתם בבורסות העולם, תוך חיקוי העולם במתן תשלומים מופרכים ןלא צודקים למרות שיש כאלו מבין מקבליהם שיצדיקו אותם; במדינה שכל חלש חייב להילחם על דיור, חינוך, בריאות, זיקנה בכבוד -

במדינה כזו יהיו שיצדיקו אי-שחרור אלפי מחבלים עבור שבוי חי העובר גיהנם, וזאת רק בגלל סיבה עיקרית ופשוטה - אין אזרחיה רוצים להבין שבלי כל ערכי הבסיס אשר כבר אינם, הרי יש חשש קיומי עצום למדינה וללא כל קשר לכמה מחבלים ורוצחים משחררים או מסרבים לשחרר, למרות שברור לכל, כי אצל רוב המוסלמים והערבים (לא אצל כולם, אבל לרובם) אין מחיר לחיי אדם, ויש רק עוד ועוד העומדים בתור בנוסף לאלו היושבים בכלא, והמוכנים לאבד חיי אזרחים תוך מעשי התאבדות אשר הם חושבים שמזכים אותם לעולם יותר טוב עם עלמות חן.

לעולם לא ניתן יהיה להבין איך הגיע מדינה שרבים מבניה טובים וגיבורים למצב בו רבים לא מפרגנים זה לזה, ולא חסר סיבות - אם אינך אשכנזי, או אינך ספרדי, או שומר מצוות, או שאינך כזה, או אם צבע העור שלך לא מתאים.

במצב כזה אין פלא שיש ערבוב שלטון והון המגובה בשופטים ובשופטות המאשרים כל דבר שפעם לא היה מתקבל על הדעת שיאושר. זהו מצב בו מכרזים - אם לקבלת עבודה או אם למתן שירותים אלו ואחרים - תפורים לטובת כל מי שמקושר; שחברי כנסת אינם משרתי העם אלא עושים לביתם וצוברים תנאי פנסיה ופרישה נוחה, ושרים השוכחים שהם יכולים וחייבים לשנות אך בוחרים שלא לעשות זאת.

אך כאשר גם כלב השמירה - קרי: המדיה כולה - סורח ולא עושה את עבודותו והוא שותף מעשי אשר נהנה מהפקרות השכר, אך היות שהוא בעל אינטרסים הוא יותר אינו כלב שמירה אלא כלבלב המחרחר מדון וריב, בין השאר על-ידי כתבות ותוכניות שרוב תוכנן הינו רכילות שאיננה מרוסנת.

נכון שאפשר לומר שזהו המצב בכללו בעולם כולו, אך האם זה מה שבמדינת היהודים הרוב רוצה?

כל שאפשר להבין מהניתוח הנ"ל, הוא מדוע מפקירים חייל בודד בשבי במקום לשחררו לאלתר, ואין לכך מחיר, וליצור מהמקרים הבאים שמי ייתן שלא יהיו סטנדרטים שפויים בהם כל חי ישוחרר תמורת חי ולא תמורת מתים. אבל למה ליצר לפתע סטנדרט על חשבון חי שחס וחלילה עלול להיאבד לנצח??? וכבר היו מקרים כאלו, כך שאין זה הזוי לחשוב שזה איננו מציאותי.

אי-שחרור החייל השבוי מראה את הפרצוף הישראלי-יהודי האמיתי, ורק בעתיד יוכיח שהמחיר של אי-שחרור החייל השבוי הינו גבוה בהרבה משחרור כל המחבלים, ניקוי הארוות, יצירת סטנדרטים ואולי יצירת הליך אמיתי לשיקום היחסים עם העולם הערבי כולו, וכן חוסך אחזקת אלפי מחבלים שגם בהיותם בשבי יש להם מחליפים אין-ספור.

שחררו את השבוי גלעד שליט עכשיו ומיד!