בעיצומו של הקרב על ג'זין במלחמת שלום הגליל, החלו תותחני טנקים לכוון את תותחיהם אל הירח, וניסו לירות עליו. אחרי ימים ללא שינה, הם היו מוכי עייפות, וחשבו, שזה זרקור של רכב אויב. טעויות כאלו ואחרות ידועות מאוד ללוחמים. בעיקר, חמורה התופעה כאשר מפקדים עייפים.
מחקר מעניין נעשה דווקא בחיל האוויר הישראלי.
אמיר בוחבוט מסר, כי ביחידת הרפואה של חיל האוויר (ירפ"א) פיתחו באחרונה נוסחה מיוחדת לשמירה על ערנותם של טייסי הקרב בפעילות מבצעית ולקראת מלחמה.
את המודל הזה ינסו להחיל גם על ה"ירוקים", כדי להילחם ב"ניקור" הידוע לשמצה. החודש תתחיל חטיבת "גבעתי" בתוכנית ניסיונית לשיפור הערנות.
במקביל, יחולק ללוחמי צה"ל שאלון, שימיין אותם ל"ינשופים" - טיפוסים של לילה - ול"תרנגולים" - טיפוסים של יום. השעון הביולוגי של בני-האדם הופך את הערנות לבעיה - בעיקר, כשמדובר בפעילות ממושכת, הגובלת במתח ובחוסר שינה. כולנו מכירים את האנשים, שקשה להם להתעורר בבוקר, ולהתאפס. לעומת זאת, יש מי שעובדים היטב בשעות הקטנות של הלילה. לכאורה, המצב האידיאלי הוא התאמת המטלות והעבודה לשעון הביולוגי של האדם.
בפולקלור ובמציאות הרבה גורמים משפיעים על ערנות. יש מי שמתעוררים עם כוס קפה (דבר מוכח, דרך אגב, מדעית); יש מי שאכילה קלה תעירם; אחרים צריכים מקלחת טובה; או תנומה קצרה, כדי לחזור לתפקוד מלא. יש מי שקור מעירם ויש מי שדווקא צריכים חום, כדי להיות במצב הכן.
בוחבוט דיווח, כי בצה"ל חושבים, ש"צריך לנהל את הערנות כמו שמנהלים מלאי תחמושת או את נוהל הקרב... צריך להבין שלאחר שמונה-עשרה שעות של ערנות מגיעה ירידה, ואז התפקודים הקוגניטיביים והמוטוריים נפגעים ממש כמו לאחר שתיית אלכוהול".
לדבריו, במצב כזה "יש קושי לשמור על בטיחות, להקשיב ואף לחשוב. לפיכך המטרה היא שלפני המבצע יכינו המפקדים את הלוחמים היטב, ולאחריו יתחקרו את נוהל הערנות כמו שמתחקרים את פעולת הקרב".
שוברים את הגב בתחום אחר מצאו צבא ארצות-הברית וחיל הנחתים, כי חיילים רבים נפגעים לפעמים בנזק בלתי-הפיך בעקבות משאות כבדים, שהם נושאים עליהם במהלך תפקודם הקרבי.
בארצות-הברית בוחנים עתה את הנזקים האורתופדיים לחיילים עקב משאות כבדים, שעליהם לשאת. נמסר, כי לפעמים נושאים חיילים עליהם יותר מחמישים ק"ג.
גנרל פיטר קיארלי, סגן רמטכ"ל הצבא, מסר בעדות בסנאט, שהצבא בוחן כעת את הגידול המדאיג בפציעות אורתופדיות, שמונעות מחיילים שיבוץ קרבי. הבעיה קשה במיוחד באפגניסטן, שבה תנאי השטח מחייבים הליכה רבה עם משאות כבדים.
צבא-ארצות-הברית שואף להקל את המשאות, שנושאים לוחמיו. זה ייעשה על-ידי שימוש בחומרים קלי-משקל, שיפור בהנדסת החומרים של אפודי-המגן ובהכנסת כלי-רכב לא-מאוישים, שיישאו את עודפי הציוד באזורי הלחימה. צבא ארצות-הברית חושב לפטור את חייליו באפגניסטן מהצורך ללבוש אפודי-מגן, כדי להגדיל את ניידותם ואת גמישותם. נמצא, כי המשקל הרב, שנושאים עליהם החיילים האמריקניים מפריע להם לנהל מרדפים מוצלחים בשטח הטרשי של המדינה ההררית.
גנרל ג'יימס אמוס, סגן מפקד הנחתים, אמר בדיון בסנאט, שנחת נושא משא ממוצע של כארבעים ק"ג עליו. לדבריו, המשא הכבד ביותר מוטל על רגמים, שיכולים לשאת עד שישים ק"ג עליהם - למרות שבדרך כלל אין להעמיס על חייל יותר ממחצית משקל גופו.
