|
|
כוח הברק. אהוד ברק [צילום: AP]
|
|
|
|
|
הרומן הלוהט בין בנימין נתניהו לאהוד ברק עומד, ככל הנראה, לקרום עור וגידים כבר בשבוע הקרוב. ראש הממשלה המיועד הרי נזקק למחמדו כאוויר לנשימה ולא יוכל לתפקד בלעדיו. בסתר-ליבו הוא יודע ששום מועמד אחר - גם לא בוגי יעלון, איש מפלגתו - אינו מסוגל להיכנס לנעליו של "מר ביטחון", אפילו אם ינעל מגפיים.
כניסתו של ברק לממשלת נתניהו עלולה, כמובן, להוליד קרע במפלגת העבודה. בקונסטלציה המפלגתית הנוכחית צפוי רוב גדול לשלול את ההצטרפות לממשלת-ליכוד. אלא שהתעקשותו של ברק, השלם עם עצמו, עלולה לפלג את העבודה ובכך להביא לאובדנה הסופי של מי שכבר מוכרת, ממילא, כאבודה.
אחרי ככלות הכל, ברק מעולם לא היה מנהיג פוליטי. על אחת כמה וכמה לא חסיד של אידיאולוגיה מפלגתית. את "מר ביטחון" מעניינת המפלגה כקליפת השום וצירופו לממשלת נתניהו יהיה כמעשה שעשה, בשעתו, מנחם בגין עם משה דיין.
הכל צפוי
את תחזית הפילוג במפלגת "העבודה" צפיתי מעל דפי אתר זה במאמר מה-2 במרס. כתבתי בו ש"לא די במכה האנושה שספגה בבחירות האחרונות, הרי שעכשיו באים לא מעטים מחבריה חשבון עם מנהיגם, אהוד ברק. יש להם בטן מלאה עליו בכל התנהלותו הכושלת והשאננה במערכת הבחירות, כאשר לא השכיל לנצל את המומנטום של 'עופרת יצוקה', בהנהגתו, לקידום המפלגה בעיני הבוחר. יש מהם שמאשימים אותו גם בכך שהוא פוזל יותר מדי לעבר נתניהו, ובלבד שיוכל לזכות במשרת שר הביטחון, ויש שמתריסים נגדו על שהוא מפורר יותר ויותר את המפלגה עצמה".
ואולי, בכל זאת, יתרחש הנס הבלתי צפוי, ומלבד קומץ התומכים העכשווי, יצטרפו לברק גם תומכים נוספים, עד יום ההכרעה בוועידת המפלגה ביום ג' הקרוב. הסיכויים לכך קלושים, אומנם, אלא שמי יודע, הרי כבר היו דברים מעולם, והא ראיה - בנימין בן-אליעזר, שהפך את סירובו לתמיכה.
והרשות נתונה
כך או אחרת, בצירופו של אהוד ברק ומחנהו הקטן בלבד, ועל אחת כמה וכמה בצירופה של מפלגת העבודה כולה לממשלה, ניתן לראות עוגן-הצלה לא רק לבנימין נתניהו, אלא למדינה כולה. יהיה בכך כדי להפר את מאזן האימה הנורא של ממשלת-ימין צרה וקיצונית, שהשולט בה יהיה, בכל מקרה, איווט. מי כנתניהו יודע את גודל האסון, כשממשלה כזו לא רק שלא תחזיק מים - היא גם תנודה בעולם הרחב, המזהה אותה, איך לא, עם "איווט האיום".
בכל מקרה, צירופו של ברק לממשלה כשר ביטחון יתרום תרומה מכרעת להרגעת הציבור הישראלי מן הסכנות הנשקפות לקיומו; ואילו צירופה של מפלגת העבודה - כרגע לא יותר מחלום באספמיא - עשוי לסלול את הדרך לממשלת אחדות, משאת-נפשו הכמוסה של רוב הציבור. הצירוף הרצוי הזה יהיה האור בקצה המנהרה ויביא, קרוב לוודאי, גם לצירופה של קדימה לממשלה, ובא לציון גואל. או אז ינוטרל, סוף סוף, ליברמן מכוחו האימתני והלא-פרופורציונלי, ותדמיתה השלילית של ישראל בעיני מרבית אזרחיה, כמו בעיני העולם כולו, תצטייר כחיובית.
אבל, גם אם תתבדה התחזית האופטימית הזו, יהיה צירופו של ברק לממשלה בבחינת נחמה-פורתא. בימי המבחן הקשים שעוד נכונו למדינה, הרי כפי שרואה זאת "מר ביטחון", קיימת עדיפות ברורה למדינה על-פני המפלגה ולריאליזם על פני האידיאולוגיה.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
