על צביעות ופשעי מלחמה

קיימת תשובה פשוטה להפליא להאשמות על "טבח" במהלך "עופרת יצוקה". במשך כחודש שפך צה"ל כמויות עתק של תחמושת מכל הסוגים ומכל הכלים, על שטח מצומצם המאוכלס בצפיפות בכ-1.2 מיליון ערבים, ולפי הטענות הקיצוניות ביותר של תועמלני החמאס נהרגו לא יותר מאלף אזרחים. בכך מוכיח האוייב את נכונות הטענות הישראליות על הבחנה קפדנית בין חמושים לאזרחים, כי עם כל העוצמה הזו ניתן היה לטבוח בתקופה זו מאות אלפים, אם בכוונה או ברשלנות.

לא היה ולא נברא

אך הגיון פרו-ישראלי אינו בשימוש של חלק גדול מכלי התקשורת הישראלים. מזמן לא זכתה התקשורת העויינת בהשמצה כה עסיסית נגד צה"ל כשפירסמה מתוך עלון המכינה הקדם צבאית ע"ש רבין דיון שהתקיים לאחר המבצע שעסק בחוויות ולקחים של חיילים מבוגריה. בקריאה מעמיקה מגלים לא יותר משתי עדויות רופפות הראויות לבדיקה בחשד של הרג מיותר, אך מהטון בתקשורת ניתן היה לקבל רושם של פשעי מלחמה שבוצעו כמדיניות מרושעת. זו אינה הפעם הראשונה שהתקשורת מקדמת מסע מתואם ומתוזמן נגד צה"ל, דוגמת גל התחקירים ערב הנסיגה מעזה כשהיה צורך לדרבן את ההתקפלות של שרון. אז העלילו על מ"פ ליד רפיח שכאילו וידא הריגה בילדה בת 13, שיקרו כשהאשימו חיילי מחסום שכביכול השפילו כנר ערבי בהכריחם אותו לנגן להם, והבליטו סיפורים שלא נבראו על התעללות בגופות מחבלים.

גם הפעם, כרגיל, מיהרה התקשורת לפרסם את "הפשעים" ללא כל בדיקה ושיקול דעת וכידררה לקולגות בתקשורת העולמית, שמיהרו להפעיל את בלוטות האנטישמיות ולהכפיש את צה"ל וישראל בקול תרועה. פרסומים אלו משחקים ישירות לידי מכונת ההסתה הערבית המשומנת שכל שנותר לה הוא לצטט את "ההודאה" הישראלית. מכאן ועד לתשלום בדם, המרחק קצר מאוד.

"זה חרא של סיפורים"

בתמונה המכוערת הזו יש גם חלק לראש המכינה, דני זמיר. בעלון המכינה, הנמצא באינטרנט, הוא מתחקר את חניכיו בניסיון רדוד לחקות התחבטויות לוחמים אנשי שמאל אחרי מלחמת ששת הימים כפי שהופיעו בספר "שיח לוחמים". זמיר מוטרד במיוחד מסוגיית אי-ניקוי וסידור הבתים הערביים שנתפסו ונעזבו, עד שהקורא תולש את שיערו. בסיכומו הוא משתמש בלשון חינוכית להפליא: "ביאסתם לי את התחת, זו האמת... זה חרא של סיפורים... בתור מילואימניקים אנחנו תמיד לא מתייחסים ברצינות לפקודות שכל המפגרים האלו בחטיבות המרחביות אומרים לנו... איזה ביטחון ישראל ייפגע? זין בעין, מה ייפגע, מי ייפגע?".

בנוסף ליפהפיות-הנפש הצבועה וניבולי הפה, חצה זמיר בגסות גבול רגיש על-ידי פרסום תמליל הדיון שהפרטים בו לא אומתו ואינם אלא שמועות בלתי מבוססות ההופכות לכלי ביד האויב שבאמצעותו עלול להצדיק מעתה והלאה את הקסאמים, הפיגועים ופשעי המלחמה האמיתיים שלו.

מישנת "מכינת רבין"

כן מופיע בעלון ניתוח מדיני ארכני של אחיה יצחקי, "פוליטרוק הבית" של המכינה, ובין היתר פסק: "כמו ששלטון בגין יצר מצב שבו יש 200 אלף מתנחלים בגדה. עכשיו נצטרך להוציא 60 אלף במלחמת אזרחים...".

לוחמנות כלפי אחים, סלחנות כלפי האוייב, חוסר אחריות וניבולי פה לתיבול, זהו הסגנון, הרמה ואיכות החינוך ב"מכינת רבין". מי ששולח לשם את ילדיו עושה זאת על אחריותו, אך על חשבון כולנו.