לא בוררים בסטריאוטיפים

הקדמה: סטריאוטיפ הוא דעה קדומה ופשטנית, בעלת נימוקים בלתי מספקים, שקשה מאוד לשנות. על-פי רוב, סטריאוטיפ הוא דימוי סטאטוס, המורכב מסטאטוסים ומתכונות אופי, ומופנה כלפי קבוצה חברתית, בדרך כלל על בסיס אתני או מגדרי. דימויים אלה נושאים אופי מכליל, מוגזם ושקרי. במילים אחרות, סטריאוטיפ הוא הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והחלת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה.

-

אני, בניגוד לרעייתי שתחיה, נותן עדיפות צפייה לסדרות פשע דמיוניות על פני סדרות ריאליטי כדוגמת "האח הגדול vip", "הישרדות" או "המרוץ למיליון". וכך קורה איפוא, שבין קריאת עמוד או שניים ב"יהודים קשוחים" מאת ריץ' כהן על חיי המאפייה היהודית בארה"ב של תחילת המאה הקודמת, אני גם מוצא זמן לצפות בסדרת "הבורר" בכיכובם של משה אבגי ושות'. לכן, למרות מה שייכתב כאן בהמשך אני חייב בווידוי קטן: עד כה צפיתי בכל 14 הפרקים של סדרת הטלוויזיה "הבורר", ובכוונתי להמשיך לצפות ביתר הפרקים שישודרו בעתיד. צפיתי ואצפה למרות הדעות הקדומות והסטיגמות הממלאות את המסך בסיועם הנדיב של האחים רשף ורגב לוי, יוצרי הסדרה. ובלי קשר, הדברים נכונים גם לגבי הסדרה האמריקנית המצוינת "הסופרנוס", שגם בה יוצאי איטליה בארה"ב לא ליקקו דבש, בלשון המעטה.

"הבורר" בכיכובו של משה אבגי (אבגי: "אנא בכוח גדולת ימינך", לידיעת חובבי ראשי-התיבות) היא סדרת פשע משובחת ביותר, אבל זו איננה חוכמה גדולה, כי כל סרט/סדרה/הצגה בכיכובו של אבגי הם תאווה לעיניים. הדבר נכון מאז שלהי שנות השבעים, שנים שבהן כיכב אבגי לצדו של מיודענו "סמי בן טובים", הלא הוא אורי גבריאל, בסרט המיתולוגי "מתחת לאף". אגב, השניים משתפים פעולה (וההפך) גם בסדרה "הבורר". ופרט נוסף לחובבי אבגי: בשבוע שבו משודרת "הבורר" בערוץ 3 בהוט, ניתן לצפות גם באבגי הרגיש והאוהב בסדרה "לאהוב את אנה" (ערוץ 10).

ובחזרה לבורר: אין לי מושג לגבי מוצאם/עדתם של האחים לוי, למעט העובדה שלפי שם המשפחה הם יהודים. אבל כמות הסטיגמות והדעות הקדומות שהם שפכו על הצופים בעניין העדה המרוקאית והרוסית יכולה למלא את הכנרת. לדידם, מאפיונרים ונרקומנים הם רק מזרחים, או, להבדיל, עולים מרוסיה, בעוד שהטובים, המשכילים, האנושיים, הם אשכנזים. וזאת ניתן לדעת על-ידי אפיון הדמויות באופן סכימטי, אחת לאחת.

אז מה יש לנו שם, בסדרה הזו? יש לנו בורר של העולם התחתון, העונה לשם ברוך אסולין. מדובר באיש הנושא שם משפחה נפוץ מאוד בקרב יהדות מרוקו (לא פחות מביטון, סוויסה ופרץ), המתנהג על-פי אמות מוסר שהוא קבע לעצמו ולסביבתו: אין סתירה בין הנחת תפילין בבוקר לבין גביית דמי חסות בצהריים; מותר לרצוח מבוגר, אבל בשום פנים ואופן לא קטין; זה בסדר להגיד 'שמע ישראל' או לצטט ממקורותינו לפני שמפצחים למישהו את הגולגולת; והשיא - ביהדות יש רק מצוות עשה ואל תעשה, בשום פנים ואופן אין סוגיות של מצפון.

לאותו ברוך אסולין יש גם בן פסיכופט שלא לומר סוציומט. הבן הזה, שזכה לסופרלטיב "אבי הטחול" ולא בשל מומחיותו הקולינארית להכין טחול על האש, מגולם על-ידי השחקן שלומי קוריאט, בחיים - ממוצא מרוקאי. בהתנהגותו, אבי הטחול הוא הבן שכל אימא הייתה שמחה להשאיר בבית החולים דקה אחרי הלידה, אם רק הייתה יודעת מה צופן לה ולו העתיד. מדובר באחד שהלבישו עליו את כל השלילה ואבות הטומאה שירדו לעולם.

הצלע השלישית והלא-אחרונה של משפחת אסולין היא השחקנית הנפלאה חנה אזולאי-הספרי, שאותה הכרנו גם כמטורפת ("שחור", עם שורוק ב"וו") וכמשוגעת ("חולה אהבה משיכון ג'"). אזולאי, המשחקת את הרעיה/האם, מוצגת בסדרה כאהבלה גמורה שבצירוף מקרים הצליחה ללכוד את "הבעל הנכון", שבזכותו יש לה וילה, מכונית ואפילו מעמד. מעבר לזה אין לה שום דבר בקלבסה. ויש גם את הבת המטורללת (לירית בלבן), שהדמות שהיא מגלמת ראויה לתואר "גרוטסקת השנה".

בשוליים ישנה קוקי הנרקומנית השרלילה, שכישורי המשחק שלה זהים לאמינות של אהוד ברק. ולא צריך להיות חכם גדול כדי להבין כי מיודעתנו נטע גרטי מגלמת עוד דמות מזרחית, שמוכנה לעשות הכל כדי להשיג את מטרותיה כולל להלשין למשטרה.

לצד משפחת אסולין מככבים בסדרה גם משפחת קורלובה, המורכבת משני אחים מניפולטיביים ואחות קטנה, שברירית ומאוהבת המגולמת על-ידי אנה בוקשטיין. ויש, כמובן, את שאול מזרחי המגלם את האח הנרקומן של ברוך, יש את ציון ברוך המשחק את "החייל" האלים של משפחת אסולין, את אורי גבריאל המשחק את "יגאל הנאצי", האויב המר, האכזר והלא-שוכח. ויש את יוסוף אבו-וורדא, המגלם את החייל הנאמן של הבורר עמרם הבולדוג. ואיך לא, הרי הערבי תמיד משמש החמור של היהודים, אז הפעם צ'יפרו אותו ובמקום תפקיד של חמור נתנו לו תפקיד של כלב...

ובין כל אלה ניתן למצוא גם את נדב, הבן האובד (יהודה לוי), שמוצג כאיש רגיש, חכם, מתרחק מאלימות עד כדי מזוכיזם, אוהב ומפרגן. ואיך לא? הרי נדב, שנמסר לאימוץ בגיל אפס, חונך וגדל אצל משפחת פלדמן האשכנזייה - אבא פרופסור (שלמה תרשיש) ואימא (מי זו?) עם שריטה בראש בגודל של תעלת למנש. ויש כמובן את החברה של נדב, שהיא גם קולגה שלו למקצוע, הלא היא אורנה (מאיה מרון). ויש כמובן את ענבל, המגולמת על-ידי הבלונדינית תכולת העין גילי בן-אוזוליו ז"ל. ענבל היא עורכת דין ממוצא אשכנזי, כמו אורנה, שכל חטאה היה התאהבות בבן של הבורר. וישנן דמויות שוליים נוספות שאין טעם להתעכב עליהן.

אם לסכם, אז יש לנו בבורר מאפייה הנשלטת על-ידי משפחה מזרחית, משפחת אסולין; ילד שקיבל חינוך "אשכנזי" ומנסה בכל מאודו להוציא את אביו ממעגל הפשע, בזמן שהאב רוצה להכתירו כיורשו; בן/אח המקבל אורגזמה מאזכורו במדיה כמי שנמנה עם עשרת הפושעים הכי גדולים בארץ; אותו בן אגב, גם מוצג כבוגד נאלח, המתרועע עם שרלילה בזמן שרעייתו האשכנזייה/המשכילה/היפה מתמודדת עם מחלה קשה; וכמובן - פושעים ממוצא רוסי, כי אי-אפשר אחרת.

הפשע בישראל 2009 איננו נחלתם הבלעדית של משפחת "אסולין". גם לא של משפחת אברג'יל, דומרני או פריניאן. הפשע הוא גם נחלתם של רוזנשטיין, מולנר ואלפרון (אגב, סביהם וסבתותיהם של האלפרונים נולדו בפולין, אבל הוריהם - חיים וקמילה - במצרים). בעבר היו אלו גד שץ פלום, פפה רוקנשטיין ודומיהם לתפוצה. לכן, מה שעשו האחים לוי הוא טוב ויפה מבחינה אמנותית, אבל הוא ג'ורה וביבים מבחינות אחרות. מה שמזכיר לי חטא נוסף שנעשה דווקא על-ידי הבימאי חיים בוזגלו, שביים את הסדרה "זינזאנה". פרקיה הראשונים של הסדרה עסקו אז בחייו הפרטיים של מפקד הכלא שלמה טוויזר שגולם על-ידי אלברט אילוז. את רעייתו של טוויזר בסדרה גילמה השחקנית גלית סודרי. סודרי הוצגה בסדרה כספרית עם הורמונים משתוללים. עוד איזו ג'קלין או ניקול, כמקובל במספרותינו. אלא מה, בחיים אשתו של טוויזר - ענת שמה - היא אקדמאית, קצינה בכירה בשב"ס ובת למשפחה משכילה מאוד. אביה ז"ל שימש שנים רבות כקצין חינוך של שב"ס בדרגת גונדר משנה.

האחים לוי ראויים גם לצל"ש וגם לצל"ג. צל"ג על הנצחת הסטריאוטיפים באופן הכי מבזה, ולצל"ש על תסריט נפלא ומחוכם. מחוכם? ודאי, כי אני לא זוכר מתי הצליח תסריטאי להחדיר כל כך הרבה פרסומת סמויה מבלי להיתפס. תשאלו את עמרם הבולדוג על מנוי לשח"ל...