להניע הכלכלה בלי להוציא מיליארדים

אנשים רבים שהתעניינתי בשלום עסקיהם בחודשים האחרונים ענו לי בדרך כלל - "עוד לא קרה כלום, אבל כולם עצרו הכל ליתר ביטחון". גם משקי הבית ברוב העולם נוהגים בזהירות יתר בתקופות כאלה. החשש שמא עומד לקרות משהו נורא והתגובה האינסטינקטיבית של עצירת הזמנות ופעילויות כלכליות אחרות, היא מסוג הנבואות שמגשימות את עצמן. התוצאה של שרשרת של צעדים כאלה בידי גופים רבים במשק, גדולים כקטנים, היא מיתון עמוק שאת תוצאותיו אנחנו רק מתחילים לחוש. כדי להיחלץ מהמיתון יש לשכנע את אותם גופים לחדש את הפעילות בכל זאת. איך עושים זאת?

דרך אחת היא להציף אותם בכמות כה גדולה של מזומנים עד שלא יהיה אכפת להם לבזבז אותם. זה במילים לא מקצועיות מה שנגידי הבנקים בעולם מנסים לעשות על-ידי הורדת שער הריבית כמעט לאפס, ושרי אוצר כמו זה של ארצות הברית על-ידי תקציבים של טריליונים. אלא שהצעדים הללו לא מוכיחים את עצמם עד כה, ובנוסף, הם מסוכנים משום שאשראי זול מדי הוא גורם מרכזי לתסבוכת שאליה הגיעה הכלכלה מלכתחילה.

דרך אחרת היא על-ידי ניסיון לשנות את התודעה. זו הסיבה שבגללה שרי אוצר ונשיאים משוכנעים בנאומיהם שסיום המשבר כבר מעבר לפינה, "אולי אפילו בסוף 2009, אבל ב-2010 בטוח הכל יהיה כבר מאחורינו". פרשנים כלכליים ואנשי משק אחרים פחות אופטימיים או פחות בטוחים בתחזיות שלהם. להצהרות אופטימיות יש תוצאות קצרות טווח בעיקר בהשפעה על שערי המניות בבורסה. בכל מה שנוגע לפתיחת הארנקים, ההחלטות מתקבלות על בסיס עובדות ופחות על סמך דיבורים.

צעד נוסף שעשוי להיות יעיל אם מבצעים אותו במקום ובזמן הנכון הוא השקעה בתשתיות. אלא שהשקעה בתשתיות לוקחת זמן מטבע הדברים, ובינתיים, המיתון ממשיך להעמיק. אינני אומר את הדברים הנ"ל כדי לרפות את ידיהם של חברי הממשלה החדשה שלנו שעומדת לקום. להפך, אני מזמין אותם לעשות שימוש מושכל וזהיר בכל הכלים הללו, משום שבמצבנו איננו יכולים להרשות לעצמנו לוותר על שום כלי למאבק באבטלה גם אם יעילותו עלולה להיות שולית יחסית. אך לפני שמשקיעים סכומים דמיוניים בצעדים שנויים במחלוקת כדאי לשרינו הטריים לזכור שכרגולטורים יש להם כלים הרבה יותר זולים ולפעמים לא פחות יעילים להניע תהליכים. אני אביא בהמשך כמה דוגמאות, אך אני משוכנע ששרים רעננים וחדורי מוטיבציה יוכלו בקלות למצוא דוגמאות טובות מהן על בסיס עקרונות דומים.

הנה למשל נושא חיזוק הבניינים למקרה של רעידת אדמה (מה שקרוי בין אנשי המקצוע תמ"א 38). המחדל בנושא עלול להיות חמור בהרבה מהשלכות של מיתון כזה או אחר. אזרחים רבים מעוניינים לבצע את הפרויקט תמורת שדרוג הדירות שלהם. קבלנים לא מעטים (שכעת יש רבים יותר ביניהם שמחפשים תעסוקה) מעוניינים לבצע אותו, ובכל זאת הפרויקטים תקועים. מעט מאוד פרויקטים כאלה בוצעו. הסיבות לכך כוללות את האפשרות שעדיין קיימת לדיירים בודדים בבית משותף למנוע את אישורו, ואת הרשויות המקומיות המערימות קשיים ביורוקרטיים או מנסות לעשות ממנו רווח. שינוי פשוט בחקיקה שימנע זכות התנגדות מבודדים, ויבטל כמה מהסמכויות של הרשויות המקומיות בנושא עשוי להביא להנעת פעילות בנייה במשק. כדי להגביר את התמיכה הציבורית לצעדים כאלה אפשר לשלב את חיזוק הבניינים עם שדרוג כלשהו לבית ירוק, כמו הפרדה בין מים אפורים לשחורים, או עם הוספת ממ"דים במקום שנחוץ. העיקר שהפרויקטים ייצאו לדרך.

מסובך?! אז הנה כמה צעדים רגולטורים עוד יותר פשוטים, שגם להם תועלת בתחומים אחרים. כמעט לא שמנו לב, אך אנו נמצאים בסוף הרבעון הראשון, ולמרות זאת, חברות לא מעטות עדיין לא פרסמו את דוחותיהן לסוף השנה הקודמת. שינוי רגולטורי פשוט שיחייב את כל החברות לפרסם דוחות תוך פרק זמן קצר יותר מסיום השנה או הרבעון בהתאמה, יאלץ אותם להשקיע באמצעי מחשוב ובקרה יותר יעילים שיאפשרו להן לעמוד ביעד. אך אין להסתפק רק בכך. הגיע הזמן שגם בישראל תחוייבנה החברות הציבוריות לדווח לבעלי המניות שלהן על הדוחות הללו, ובמיוחד למסור להם הודעות (בדואר, ולמי שמעוניין - ב-email) על אסיפות ולאפשר להם להצביע מראש באופן אלקטרוני באינטרנט. לא אוכל במאמר זה להיכנס להסבר על התועלות לתרבות הארגונית של החברות והתועלות האחרות שתצמחנה מצעד כזה. אתייחס רק לכך שתקנה מחייבת כזו עם תאריך יעד קרוב לאכיפתה, תחייב את החברות לפנות לספקי IT (טכנולוגיית המידע) שרבים מהם מפטרים היום עובדים, ולרכוש מהם שירותים.

ענף טכנולוגיית המידע, במיוחד בתחום עיבוד הנתונים הוא אחד הענפים שקל יחסית לעזור לו על-ידי תקנות פשוטות. ענף זה ודומיו בהיי-טק הם כזכור הקטר של הרכבת הכלכלית שלנו. כדי לסבר את האוזן אביא דוגמה אף יותר בנאלית. נניח שמחר השרים הרלוונטיים מוציאים תקנות מחייבות לגבי תצורת דיווח חודשי אחידה ללקוחות בענפי שירותים כמו בנקים, אשראי, תקשורת, ביטוח, אנרגיה וכו'. כללים כאלה יאפשרו ללקוחות גם בדיקה טובה יותר על מה הם משלמים, וגם השוואה בין נותני שירותים מתחרים באותו תחום. אבל נניח לרגע את התועלות החשובות האלה בצד. נניח לרגע שסתם יחייבו אותם לשלוח את הניירת שלהם על גודל דף אחיד של A4 ולשמור על שוליים או לשלוח דפים מנוקבים מראש, כך שמתייקים אובססיביים כמוני לא יצטרכו לנקב חור דווקא במקום שבו כתוב משהו חשוב. די בכך כדי לספק תעסוקה לחברות עיבוד הנתונים. אם בנוסף ידרשו מהם את הדרישה הפשוטה שבחשבון יציגו את כל החיובים כשהם כוללים מע"מ ורק בסוף יפרטו כמה מע"מ כלול בסה"כ, יוכלו הלקוחות הפשוטים לדעת כמה באמת הם משלמים על כל סעיף, וחברות טכנולוגיית המידע אפילו יצטרכו לגייס עובדים חדשים כדי לשנות את מערכות המידע המתחכמות.

אם אני כבר מתייחס לתחום ההיי-טק, אסיים בדוגמה הקרובה לליבי מתחום התקשורת הסלולארית. מדי כמה שנים מכריז שר התקשורת התורן על רפורמה בשוק המכשירים הסלולאריים שתאפשר שיווק מקביל של מכשירים, בניגוד למצב הקיים בו שיווקם נשלט על-ידי חברות התקשורת הסלולאריות באופן כמעט מונופוליסטי. באורח פלא הרפורמות הללו אף פעם לא הביאו לשינוי המצב. אלא שכל מה ששר התקשורת החדש צריך לעשות הוא להפריד בצו את נושא מכירת הטלפונים הסלולאריים מהחברות הסלולאריות, בדיוק כפי שחברת בזק אינה רשאית למכור טלפונים למנוייה בעצמה. צעד פשוט זה יפתח את שוק הטלפונים הסלולאריים. התועלת ללקוחות תהיה מגוון גדול יותר של דגמים, במחירים תחרותיים. התועלת לעניין האבטלה תהיה פתיחתו של התחום הזה לחברות נוספות שכל אחת מהן תזדקק לצורך כך לעובדים נוספים.

אלה רק רעיונות בודדים, ואני בטוח שניתן לפתח עוד ועוד. אשמח אם המגיבים יעלו רעיונות נוספים כאלה בתגוביות. הדבר היחיד שיש לשים לב אליו הוא שלכל אחד מהשינויים הרגולטורים הללו יהיה תאריך יעד (deadline) זריז, כדי שהחברות שאמורות לבצע אותו לא יוכלו לדחות אותו עד "אחרי המיתון" כפי שהם עושים לתוכניותיהם האחרות.