בבניין באוהאוס טיפוסי ומשוחזר, מימיה של תל אביב הקטנה, ממוקמת, בקטע הצפוני והשליו שלה, בין שדרות בן-גוריון לגורדון, מסעדת "ליברה" (בן-יהודה 120). המסעדה, בעלת מרפסת מקורה, הפונה לעבר הרחוב, מעוצבת בסגנון שיקי ואקלקטי, ועל אף האקוסטיקה הגרועה שלה, היא משרה על יושביה אווירה רומנטית ונינוחה.
"ליברה" התברכה בשף הצמרת, מיקה שרון, שכבר הוכיחה את עצמה בסגנון הפיוז'ניסטי שלה ב"מיקה" וב"אודאון" של ימים עברו. פקדנו אותה בסופשבוע אביבי, שטוף-שמש, וגדוש בסועדים, שמן הסתם נתנו לה, כמונו, את האשראי המגיע לה מראש.
ארוחה דשנה
אף שהייתה זו שעת-צהריים, החליטה בת-לווייתי לחגוג על ברנץ' של בוקר מאוחר: ביצים עלומות על טוסט-ברוסקטה, עם תרד מאודה ואיולי טימין. למנה נוספו סלט ירקות קצוץ עד דק, גבינות לבנות ולחם שחור, עתיר-אגוזים. המנה הייתה, כדבריה, לעילא ולעילא ולוותה בכוס מיץ-תפוחים על-חשבון הבית.
אני בחרתי בקבב-טלה ובקר, על מצע של אורז אדום ועדשים שחורות, עם טחינה גולמית. גם מנה זו הייתה טעימה להפליא והתלווה אליה בקבוק של בירה שחורה.
את הארוחה הדשנה קינחנו בטירמיסו משותף, עם אספרסו כפול ותה חלוט מצמחי גינת הבית. הקינוח, עם גבינת מסקרפונה ומעליה שיכבה דקיקה של קרם-שוקולד, טבל כולו בליקר, שהשביח את טעמו המעודן.
מלבד צרותיו של שירות עייף וצולע, עם מלצריות שמבקשות כבר לגמור; של שירותים שראו כבר ימים טובים יותר, ושל מצוקת חניה נוראה - זיכינו את "ליברה" בציון 8 על ארוחה טובה, והותרנו בידי בעליה סכום של 175 שקל.
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
