|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האם מישהו פה לא מנצל את העובדה שלרוב האנשים אין מושג מה זה אומר אינפלציה, גרעון, תמ"ג ומה הן ההשלכות האמיתיות של העלייה או הירידה בשער הדולר בשביל לייצר כותרת? ● לפעמים נדמה לי שגם אם לא קורה כלום, כל כך התרגלנו שמשהו אמור כבר לקרות שאנחנו לא מאמינים ששום דבר לא קורה ואז אנחנו ממציאים איזה משהו או מעצימים איזה מגמה שולית
|
|
מפחידים אותנו ללא סיבה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
התחלתי לעבוד בבאג (חנות מחשבים) לפני כמה חודשים, ומאז נשאלתי כבר מספר פעמים: "נו אז אתה מרגיש את המיתון?". התשובה שלי הייתה: "לא, להיפך - המכירות שלי רק משתפרות. אז נכון שאולי זה קשור לזה שאני מוכר נהדר... אבל ברצינות, אני לא מרגיש שינוי".
ואז התחלתי לחשוב. כמה פעמים במהלך העשור האחרון נאמר לנו שהמצב גרוע? וכמה פעמים נאמר לנו שאנחנו בכיוון הנכון ושהכלכלה פורחת? אולי קצת יותר מדי פעמים? אולי אנחנו מתייחסים לכל שינוי קטן כאל רמז למשבר או להתאוששות?
אני לא מחשיב את עצמי כמבין גדול בכלכלה, אבל אני יודע שהחיים שלי ושל הסביבה הקרובה אליי די בסדר (ולא חוו זעזועים משמעותיים) לנוכח כל המשברים הכלכליים שעברנו בשנים האחרונות. אז יכול שהפעם זה על-באמת והפעם ארה"ב והעולם... אבל אני מוכרח לתהות, אולי אנחנו ממהרים לצאת בהצהרות? האם מישהו פה לא מנצל את העובדה שלרוב האנשים אין מושג מה זה אומר אינפלציה, גרעון, תמ"ג ומה הן ההשלכות האמיתיות של העלייה או הירידה בשער הדולר בשביל לייצר כותרת?
בכלל, אומרים שדברים היום קורים יותר מהר ויש מידה של צדק בזה, אבל לפעמים נדמה לי שגם אם לא קורה כלום, כל כך התרגלנו שמשהו אמור כבר לקרות שאנחנו לא מאמינים ששום דבר לא קורה ואז אנחנו ממציאים איזה משהו או מעצימים איזה מגמה שולית; העיקר שיקרה משהו שאפשר יהיה לספר עליו, לדבר עליו, לחשוש ממנו.
שמתם לב כמה פעמים בשנים האחרונות התקווה חזרה? ואני מדבר על סיסמאות פוליטיות כמובן. יאללה יאללה חזרה התקווה; אנחנו באותו חרא כמה שנים ושום דבר לא משתנה, ואל תתנו לברק הבא או לציפי הבאה או לביבי הבא לעבוד עליכם.
נראה שקצת איבדנו את הסבלנות למציאות. את הסבלנות לקצב שבו דברים באמת קורים. דברים לא תמיד קורים בתוך שניות, דקות, שבועות ולפעמים אפילו לא בחודשים. לפעמים צריך כמה שנים בכדי ששינוי יתרחש. ולפעמים צריך שיחלפו כמה שנים אחרי שהוא כבר קרה כדי שנבין שהוא קרה.
אז האם אנחנו במיתון? אולי. ואולי אנחנו גם קצת מכניסים את עצמנו לאווירה של מיתון. אנשים שומעים בכלי התקשורת שיש מיתון אז הם ישר מוציאים פחות. הם נזהרים. מעניין מה היה קורה אם כלי התקשורת היו מדווחים על צמיחה ועל שגשוג כלכלי? סביר להניח שהייתה לזה איזושהי השפעה חיובית, לא?
אז אני לא אומר שצריך להגיד שהכל טוב כשהמצב בכי רע, אבל אני חושב שכדאי להיזהר ולחשוב טוב טוב לפני שיוצאים בהצהרות. כי אחת מן הסיבות בגללן אני כבר לא כל כך מתרגש (לפחות בינתיים) מהמיתון שהתרגש עלינו, היא אפקט הזאב-זאב.
אז כנראה שימים יגידו. ולאלה מביניכם שדואגים במיוחד ושמרגישים שהמיתון באמת מתחיל להשפיע על שגרת יומם, אני ממליץ לא לראות את המהדורה המרכזית; לדלג בעיתון האינטרנטי שחביב עליכם ישר למדור ספורט או התרבות, וכשאתם באוטו להאזין רק למוזיקה ולהחליש את הרדיו כשיש חדשות. והכי חשוב - בארוחה המשפחתית להימנע משיחה עם הדוד (יחזקאל לצורך העניין) שנורא אוהב לדבר על המצב.
|
| תאריך:
|
03/04/2009
|
|
|
עודכן:
|
03/04/2009
|
|
ידידיה ארגמן
|
|
עונשי הרתעה באשר הם, מטיבם שהם גם מרתיעים באמת. רוצח הילד מבת עין – לאחר ביצוע הרצח בגרזן, נמלט על נפשו. עתה הוא מסתתר, כי חפץ חיים הוא. כרוצח חפץ חיים הוא לוקח בחשבון כי גם אם ייתפס – יזכה בסך הכול בקייטנה בת שנים ספורות וחממת לימודים, וייתכן כי עוד בטרם השלמת התואר, ישוחרר בהילה של גיבור לאומי, במסגרת שחרור המוני של אסירים כנגד שחרור חטופים, ואז יצטרך להשלים את התואר בתנאי-חופש ברחובות הטרור, שהם הרבה יותר גרועים ומסוכנים מתנאי הכלא במדינת ישראל.
|
|
|
|
|
כמעט שליש מחברי הכנסת, אלה מ"הרשות המחוקקת", מכהנים בממשלה כשרים וכסגני שרים ב"רשות המבצעת". כ-100 שנים לפני שמרכז הליכוד וועידת העבודה נולדו, תיאר הסופר וההוגה אחד-העם, אבי "הציונות הרוחנית" את העתיד להתרחש בפוליטיקה הישראלית. הוא כמובן לא היה נביא, אלא הכיר את הדינאמיקה של השיטה הדמוקרטית המקובלת, שגרסה מעוותת ביותר שלה אומצה במדינה היהודית.
|
|
|
|
|
לכמה מכם יש חברים בעבודה? האם הייתם רוצים שיהיו לכם עוד חברים במקום בו אתם מעבירים את רוב זמנכם? למה צריך חברים בעבודה? האם זה מועיל לארגון או עלול לפגוע בו? האם ישנם קשרים המשפיעים טוב יותר או פחות טוב על תפקוד הארגון? איך ניתן לנהל את הקשרים האישיים הנוצרים בעבודה ככלי אסטרטגי לייעול פעילותו של הארגון?
|
|
|
|
|
השבוע אירע אסון כבד: סירה שהובילה כמה מאות מהגרים בלתי חוקיים מלוב לסיציליה טבעה במימי הים התיכון, ומרבית נוסעיה שילמו בחייהם את מחיר הניסיון לעבור אל עולם אחר, אנושי יותר, שיש בו תקווה לחיים טובים יותר. הסירה, שאמורה לשאת 70 איש בלבד, הייתה עמוסה בלמעלה מ-300, יותר מפי ארבעה מכושר הנשיאה שלה. גורלה לטבוע עם כל אשר עליה היה כמעט בטוח. אלא שהיא אינה יחידה: מדי לילה חוצות את הים התיכון עשרות סירות דומות, ועליהן אלפי מהגרים לא חוקיים בדרכם לאירופה. טביעותיהן של רבות מהן על המהגרים שעליהן, הקנתה להן את השם "סירות המוות".
|
|
|
|
|
"בשעה שסובב את גבו לכיתה ופנה אל הלוח כדי למלאו בתאריכים, דווקא אז התמלאה הכיתה חיים. טופסי טוטו מולאו בשקדנות, סמסים הוחלפו, מסטיקים לעוסים הודבקו לתחתית השולחן, ציפורניים נמשחו בטיפקס לבן ועוטרו במרקרים זוהרים, דפי מחברת הפכו ליצירות אוריגאמי; אך עם הסתובבו מהלוח, מובטח היה לביסמרק שיפגוש באותו מבט מזוגג וחלול שבו ליוו התלמידים את צעידתו הכפופה, את גירודי הפדחת שלו, את משיכת האף הכרונית שלו. אם היה מי מהתלמידים שרשם בחריצות במחברתו, בוודאי היה זה התלמיד התורן הממונה על עריכת 'טוטו-ביסמרק' - משחק הימורים שבו ניסו התלמידים לנחש כמה פעמים במהלך השיעור יאמר המורה "כן?" בסיומי המשפטים".
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
