|
גועליציה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
חג לכל חַ"כ
רבות דוּבַּר ונכתב על הממשלה הגרנדיוזית והראוותנית, הגדולה בתולדות המדינה, שדומני קבעה בהיקפה חסר התקדים שיא גינס ישראלי, תוצרת כחול לבן. אם במהדורה הקודמת כראש ממשלה וכשר אוצר הוכיח נתניהו את עצמו כאלוף ההפרטה הכלכלית של מוסדות המדינה, הרי הפעם במינוי מנגנון השרים המנופח הוכיח ראש הממשלה שהוא אלוף הפרטנוּת המיניסטריאלית.
לכאורה המנגנון הממשלתי המשוּמן מַקנה לביבי כשר אוצר-על (מה זה?) ציון נכשל, עוד בטרם כניסתו לממשלה. נכון שעלוּת כל שר (וסגן שר) לקופה הציבורית היא שני מיליון שקל לשנה, אך בינינו - זה כסף קטן כשמדובר בכספי האזרחים הקטנים, הנדרשים להדק את החגורה הכלכלית, ולא בכיסם הפרטי של השרים. במיוחד נדרש הציבור לתרום למאמץ המלחמתי של נבחריו להיות חברים במועדון המיניסטריאלי היוקרתי של הממשלה. כידוע, בשביל הכבוד של אח"מיו הגדולים, שלא יסולא בפז, צריך העם לעבוד, לשלם מיסים ולהפסיד. לא נורא. האגרה ללא ספק מצדיקה את התמורה למען נבחרת הכבוד של האליטה הממשלתית.
צריך לזכור שמִשְׂרַת חַ"כ אומנם היא פרה חולבת לנבחרי העם, הנהנים מחסינות כלכלית שאינה מכירה את המושג מיתון, לכל ימי חייהם; זאת בערבון בלתי מוגבל, גם אם הם בוגדים במדינה, או אינם אזרחים נאמנים לה, עיין ערך עזמי בשארה בפרט, ומפלגות רע"מ ובל"ד בכלל. העיקר שהם אינם משתייכים למפלגת כהנא המנוֹחה, הבלתי לגיטימית והבלתי דמוקרטית.
חוק חֲסַר שיניים
אולם עם כל הכבוד, משְׂרת החַ"כ כבר קטנה עליהם ולא תפורה למידותיהם הרחבות. ראשית, האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון, המתערב בסוגיות פוליטיות ודתיות, מכרסם בסמכויות החקיקה שלהם. שנית, החקיקה עלולה לפעול כבומרנג נגדם, עיין ערך גדעון סער. הח"כ הנמרץ מטעם הליכוד יזם הצעת חוק להגבלת מספר השרים בממשלה לשמונה עשר בלבד, והשאר כבר היסטוריה. צחוק הגורל הוא, שאילו ההצעה הייתה עוברת במליאה בקריאה שלישית, סער היה היום מחוץ לממשלה.
הכרסום בחקיקה צפוי לא רק מצד בג"צ. גלגולי החוק הנזכר משמשים דוגמה מובהקת לכך, עד כמה החוק הוא כחומר ביד היוצר וחסר שיניים. החוק שעבר בקדנציה הראשונה של ממשלת נתניהו, הוּפר ברגל גסה על-ידי אהוד ברק, כאשר הוא לא התאים לצרכיו הקואליציוניים, ושוּנָה מיד במחי הצבעה בכנסת. כיום ההיסטוריה הקואליציונית חוזרת במהדורה מוגדלת בממשלת נתניהו. הפיחות שחל במעמד הכנסת גורם לנבחריה ללטוש עיניים לתואר שר הנחשק, גם אם הוא חסר סמכויות ביצועיות ועולה הון עתק למשלם המיסים. העיקר לזכות בליטרת הבשר השמנה של לשכה, מזכירה, עוזרים, מכונית שרד וצבא מאבטחים. אחר כך יקימו ועדה ציבורית (על חשבוננו כמובן) לבדוק מדוע תדמית הכנסת והשרים כה ירודה בעיני הציבור.
שר לדמגוגיה
ובכל זאת, בעידן הספציאליזציה, שלא פסחה גם על ממשלת נתניהו, אתרום את תרומתי הצנועה בייעוץ חינם לשלל משרות אפשריות לחַ"כים המובטלים, שעדיין לא מצאו סידור עבודה בממשלה הרחבה. שם המשחק: שר לכל ח"כ.
בראש ובראשונה פרופ' אבישי ברוורמן יהיה שר לדמגוגיה ולמכבסת מילים. אידיאולוגיה לחוד – ומילים לחוד? אין דבר, מכבסת המילים סובלת הכל. אתמול נשא הפרופסור הנכבד נאום חוצב להבות נגד ההצטרפות לממשלה, והיום הנואם בלהט כבר חצה את הקווים האדומים של עצמו והוא כבר עמוק בפנים בכובע המיניסטר? המאגיה של המילים מחוללת נפלאות. אתמול רטוריקן נלהב, והיום דמוקרט המקבל את דין התנועה? הדמגוגיה חיה בדו קיום נפלא ובשלום גם עם הצביעות.
פיצול אישיות במשרד החינוך? חינוך לחוד, תרבות לחוד וספורט לחוד. בכך לא סגי. מדוע לא למַנות שר למחוננים ושר לגאונים, שר לבינונים ושר לממוצעים, שר לחלשים ושר לנחשלים? במה זה שונה מהפיצול בין שר אוצר ושר כלכלי לשלום, מכבסת המילים תפתור הכל.
ואם במגמות אופנה עסקינן, מה דעתכם על שר לאינטליגנציה רגשית ושר לאינטליגנציה שכלית? שר לאינטליגנציה רוחנית ושר לאינטליגנציה מעשית (קואוצ'ינג)? ממש חתך רוחב מושלם. ואולי גם שר להשכלה גבוהה ושר להשכלה נמוכה, שר להשכלה יסודית ושר להשכלה תיכונית? בתחום הספורט: שר לספורט הישגי ושר לספורט תחרותי (עיין ערך ברוורמן), שר לכדורגל ושר לכדורסל, שר לטניס ושר לכדורעף. שר לספורט ושר לחינוך גופני. בתחום המדיה: שר טלוויזיוני ושר רדיופוני, שר ערץ ממלכתי ושר ערוץ מסחרי. שר לטלפוניה סלולרית, ושר לטלפוניה קווית. שר להוֹט ושר לנטוויז'ן, שר לבזק ושר לבזק בינלאומי. שר אינטרנטי ושר לווייני. שר לדואר יוצא ושר לדואר נכנס. שר לגוגל, ויאללה שר לווּאלה. בתחום התחבורה: שר לענייני תעופה (ספיישל לשרים המעופפים) ושר לרכבת הקלה. שר למטוסים ושר למסוקים. שר למטוס הקל ושר לאל על.
וכן, לא שכחנו. העיקר הבריאות בראש מעייננו. אומנם ביצת השר לא נולדה, אך גלריית המינויים רחבה. שר לבריאות הגוף ושר לבריאות הנפש. שר קרדיולוגי ושר לענייני דיאליזה. שר לרפואת עיניים ושר לרפואת אוזניים. שר לאירוע מוחי ושר לאירוע לבבי (וסליחה על אי הדיוק הלשוני). שר כירורגי ושר אורטופדי. שר לממשלה בטיפול נמרץ. שר נרקיסיסט ושר אגואיסט. שר למאניה (לשׂר השׁר כל הדרך לכסא המרופד) ושר לדפרסיה (לאקסים המתוסכלים ולמצעד המאוכזבים).
ועוד שר לענייני גסטרונומיה שירפא את הקבס שנתקפנו לנוכח הגועליציה של הממשלה.
ומה דעתכם על שרה למעמד האישה? דומה כי להצעה מפתה שכזאת אפילו המורדת המיתולוגית מהעבודה, שלי יחימוביץ', לא תוכל לסרב. ואחרון אחרון: שר לשְׁנוֹר? לשנורֶר את הציבור ולגזור עלינו קופונים. אל דאגה, השר הקרדיולוגי ירפא את התקף הלב מהכיס. וסליחה, האם נסחפתי? גם הממשלה.
עד כאן על עולם הזוהר של נבחרת השרים. מעֵבר לפינה ממתין בתור היו"ר רובי ריבלין להרחבת הגלריה הפרלמנטרית, מ-120 ל-150 ח"כים. שיחכה.
האם לא די בדימוי הירוד של המנגנון הנוכחי המנופח שיש צורך להרחיבו ולפגוע יותר בתדמית הכנסת?
האכזבה וההפתעה
האכזבה המיניסטריאלית של הממשלה הפעם היא בני בגין. האיש הצנוע לשעבר, שגם כחבר כנסת נסע באוטובוס ככל אזרח ולא ברכב שרד, והתרחק מאור הזרקורים, שינה עתה את פרצופו. גם הוא נמנה בנבחרת של השרים לתוארי כבוד וחבר במועדון האח"מ הגדול. כשר ללא תיק, החסר סמכות ביצועית, הוא חמוש בלשכה, עוזרים, מזכירה, שומרי ראש וכמובן, רכב יוקרתי. גם הוא יעלה למשלם המיסים שני מיליון שקל לשנה. חבל שזקנתו מביישת את נערותו. האם החיים הנוצצים כדובר הליכוד, הופעותיו בתקשורת ויחסי הציבור שזכה להם מעל כל במה אפשרית, סינוורו את דמותו של בגין החסכן, הישן והטוב?
מנגד, הפתעת הממשלה והאור בקצה המנהרה, הוא חבר הכנסת הוותיק מיקי איתן, שוויתר במופגן ובמחווה של רצון טוב – כתרומה אישית צנועה לחיסכון בקופה הציבורית - על המאבטחים ועל רכב השרד. כל הכבוד!