זקנתה מביישת את נעוריה

נכון, אומנם תל אביב היא עיר שוקקת-חיים ללא הפסקה, ובכל זאת היה הרצל, שהגה אותה, מתהפך בקברו לו ראה לאן הידרדרה. מן הסתם לא זו העיר שלה פילל כל כך.

גם כותב שורות אלה, שנולד בעיר הזאת ושבילה בה את מיטב שנות-נעוריו, מתגעגע אל ימיה הטובים, כשהיא עודה טובלת בירק, עם ים נקי, בתים מעוצבים ורחובות מטופחים. כל אלה נעלמו כלא היו.

תל אביב הגיעה, אמנם, לשנתה ה- 100 - גיל מופלג ונכבד כשלעצמו - אבל זקנתה מביישת את נעוריה. דווקא משזרקה בה שיבה, היא איבדה את הדרת-פניה.

מי שזוכר את תל אביב של פעם יכול היום רק להצטער על המהפך השלילי שעברה. במרוצת השנים היא איבדה את צביון הבראשית הבתולי שלה ואת אצילותה כעיר מסוגננת ומטופחת. כל יופי הנעורים שלה חלף עם הרוח. בתי הבאוהאוס שהעניקו לה את אצילותה; הים הצלול; הירקון, שבו אפשר היה לשחות ולהפליג לרמת-גן; שדרות העצים המטופחות שקישטו את רחובותיה - כל אלה פסו מן העולם.

את מקומם של הבתים המסוגננים, בני שלוש הקומות, עם מרפסותיהם המעוצבות, תופסים היום מפלצות-בטון וגורדי-שחקים חסרי-צורה ואופי. הגינות הירוקות והמטופחות של פעם נותרו מוזנחות ושוממות; האשפה מתגוללת בראש חוצות, ובפחי הזבל נוברים, בלית ברירה, מעוטי-יכולת, כדי לדלות מהם את שללם היומי. העיר היפה והמטופחת של פעם נותרה רק בזיכרונות.


אבד הכלח

על רחובות הדגל של ימים עברו, כבר אבד מזמן הכלח. רחוב דיזנגוף, ה"שאנס-אליזה" התל אביבי, ששמו הלך לפניו לתפארת, הוא היום רחוב מוזנח ומכוער. את מקומם של חנויות הפאר, בתי האופנה ובתי הקפה של הבוהמה, תפסו באסטות מכוערות. את כיכר צינה, על מזרקת המים שלה, עם משחקי האור הצבעוניים, אפשר רק למצוא באלבום התמונות; את חיי הלילה הסוערים שהתנהלו פעם ברחוב הזה, המירה דממת-מוות של השעות הקטנות. צדק ז'בוטינסקי כשקבע כי "שקט הוא רפש". גם רחוב הירקון המסוגנן, שוקק החיים של ימים עברו, ירד זה מכבר מגדולתו, ואפילו התיירים שנהגו לפקוד אותו מדירים את רגלם ממנו.

את הקריה, לשעבר שרונה, מושבת הטמפלרים היפהפיה על בתיה המעוצבים, ממלאים כיום גושי בטון מכוערים. הטיילת שעל שפת הים לא מהווה, למרות הפוטנציאל הרב שטמון בה, מוקד משיכה לתיירים. לא הושקעו בה שום יוזמות להקמת חנויות, בתי-קפה ושעשועים, כפי שנהוג בטיילות אחרות בעולם הרחב.

תל אביב היא עיר פקוקהת, וצריך לירוק הרבה דם כדי למצוא בה חנייה. התחנה המרכזית שלה היא בושה וחרפה; נגישותם של המוסדות בה לנכים היא רעה חולה; גני המשחקים לילדים, שבעבר הרחוק גדשו אותה, כמעט שאינם בנמצא, ושירותי העירייה הם למורת-רוחם של רבים מתושביה.

את כל המחדלים האלה מנסים עכשיו פרנסי העיר לטשטש בחגיגות ראווה. בעלותן הגבוהה ניתן היה לכסות פרויקטים חיוניים רבים, שאולי היו מחזירים לעיר הזאת את צביון העבר המפואר שלה.