המדיניות הבלתי נסבלת של מעגל הדמים

ביום רביעי, רעדה האדמה תחת ביתנו ואנחנו שבר כלי. אחותי הקטנה, תמר, נרצחה בפיגוע בקו 14 כשהיתה בדרכה לבקר אותי. ביום זה קרה הנורא מכל והעולם שלנו לא יהיה יותר אותו עולם. אני כותבת לך היום כי אני רוצה שתדע שאני רואה בך ובמדיניות הממשלה שותפים מלאים באחריות למותה של אחותי הקטנה, תמר.

אני כועסת. מאז ומעולם האמנתי, ואני עדין מאמינה, שהדרך היחידה לנצח את המלחמה היא למנוע אותה. ואתה, שר הביטחון, אתה והממשלה לה אתה שותף, לא עשיתם ולא עושים כל מה שניתן כדי למנוע את ההרג. תמר נרצחה בפיגוע טרור אבל אתם לא עשיתם כל מה שביכולתכם כדי לחסוך מאתנו את המוות המיותר הזה. אנחנו איבדנו הכל, והנורא הוא שלא רק אנחנו. המוות של תמר ושל ישראלים נוספים, הוא לא יותר טרגי מהרג של ילדים פלשתינים - מוות של חפים מפשע.

המציאות האלימה, שבה האלימות אינה חד-צדדית, מחוזקת על-ידי מדיניות הממשלה, שמרחיבה את מעגל הדמים ואת מעגל השכול. אז עכשיו גם אנחנו עומדים קרועי לב ליד הקבר הטרי והפרחים ויודעים שכל זה יכול היה להימנע. אם רק היתה כאן ממשלה שמעוניינת לדאוג לשלמות עם ישראל במקום לשלמות ארץ ישראל, ממשלה שבונה עתיד למדינה ולא אחת שבונה התנחלויות כובשות בשטחים במחלוקת, בלב אוכלוסיה ערבית. לולא השקענו את מרצנו, כספינו ודמינו בהתנחלויות הכובשות, יכולנו לפתח את הנגב והערבה, להשקיע בעיירות הפיתוח ובשכונות העוני. אינני משלה את עצמי, הפתרון אינו תלוי רק בנו, אך אתה והממשלה בה אתה חבר לא עושים די על-מנת לקדם אותו.

אני כותבת לך היום, בחוסר אונים, מתוך הפחד, שהאדם שאחראי לביטחון מדינת ישראל מכיר רק בפתרונות צבאיים. והרי "פתרונות" אלה, בהם אנו נוקטים בשנים האחרונות, נכשלים שוב ושוב. לא צריך להיות איש צבא כדי להבין שפתרונות אלימים, מדיניות של חיסולים וכוח, יובילו רק להגברת האלימות - וכל ניסיון של דיכוי מעודד מרי.

בעיני רוחי אני כבר רואה אותך קורא מילים אלו ומפנה, כהרגלך, אצבע מאשימה לפלשתינים. תאמר שהם האשמים היחידים בסכסוך, שהם האחראים הבלעדיים לטרור. שוב תחזור לשאלה מי התחיל ומי צודק בסכסוך, שכל כך ברור שאין בו אף אחד צודק ולחלוטין לא משנה מי התחיל בו. כשחזרנו הביתה ביום רביעי מבית החולים, ישבנו במטבח המומים ואמא שאלה "מה נעשה עכשיו בלי תמרי". העולם שלנו התרסק לרסיסים והכל היה יכול להיות אחרת...

אני אומרת לך היום, שאנחנו לעולם לא נשלים עם המציאות הבלתי נסבלת הזו של מעגל הדמים. אנחנו דורשים ממך למלא את חובתך ואת זכותך האדירה לדאוג לביטחוננו. יפה לבקר משפחות שכולות, אבל יפה יותר לעשות הכל כדי למנוע את השכול. אנו דורשים ממך ומהממשלה ללכת בכל דרך ולצעוד מתוך חזון ולא מתוך פחד - לעשות כל מה שאפשר כדי שלא יישארו עוד אחים לבדם.

הדס בן אליהו,
מושב פארן.

______________________


הדס שלום

אני לא יודע בת כמה את ואיפה גדלת והתחנכת אבל אני רוצה לתת פרספקטיבה של בחור בן 48 ששירת שירות סדיר של 4 שנים ו-25 שנה מילואים, וכמעט נהרג בשירות המילואים האחרון.

אני חושב שאני מבין את כעסך על המערכת רשלנית וחפיפית (עניבה וחליפה או דרגות על הכתף לא הופכות חאפר לבעל מקצוע) שלא מעמידה את חיי אזרחיה בראש סולם העדיפויות. קראתי את ספרה החזק של בתיה גור "אבן תחת אבן" שנוגע בשכול ובכיסוי וטיוח המערכת האחראית.

קצת פרספקטיבה לניהול הכושל של המדינה:

בשנה האחרונה נרצחו 500 איש בטרור מוסלמי

כל שנה נהרגים 500 איש בתאונות דרכים

כל שנה נהרגים 300 איש בתאונות עבודה

כל שנה "נהרגים" 200 איש מ"תאונות שמש" (סרטן עור קטלני)

כל שנה "נהרגים" 5000 איש מ"תאונות עישון"

כל שנה נהרגים מעל 6,000 איש שהפתרון הוא רק בידי הממשלה לא ערבים ולא אמריקנים, רק אנחנו. הטרור הוא בפוקוס של אמצעי התקשורת ולכן נותן תחושה של לחץ (לאלו שלא חוו אותו על בשרם כמוך). מול כל משפחת שכול כמו שלך יש 30 משפחות שכול שנגרם בגלל רשלנות וחאפריות השלטון, ללא הבדל מפלגה.

ארצה להתייחס לטענותיך:

"שהדרך היחידה לנצח את המלחמה היא למנוע אותה" - מעולם לא נמנעה מלחמה וחבל. להזכירך כמה דוגמאות היסטוריות איך לנצח במלחמה:

ארה"ב ניצחה את יפן במלחמה עקובה מדם יפני שנמשכה מסוף 1941 ועד אמצע 1945 - כ-3.5 שנים. ארה"ב הפסידה לוויאטנם בתוך 10 שנים, למרות שפך דם של מיליון וויאטנמים - הנחישות והאספקה ותמיכת ברה"מ סייעה להם לנצח, הם לא היו יותר נחושים מהיפנים אך היפנים נותקו ממקורות אספקה.

ישראל מעולם לא ניתקה את המוסלמים הרוצחים מאספקת אמצעי לחימה ממצרים. ישראל יכלה לפנות 30 ק"מ מאזור הגבול ולהפעיל לחץ בין לאומי על המצרים. ישראל מעולם לא בנתה תכנית ארוכת טווח הסברתית-התיישבותית-חינוכית ואכן המצב נראה כמו להסתובב סביב כיכר תנועה ללא כל התקדמות.

הוא לא יותר טרגי מהרג של ילדים פלשתינים - המוסלמים ביו"ש ועזה לומדים לשנוא ולרצוח כבר מגיל הגן וזאת בעידוד מרכז פרס לשלום שתומך בחינוך ברשות הפלשתינית. בואי נעשה חשבון קצר: אותו רוצח בין 19-20 שרצח את אחותך היה בתחילת הסכם אוסלו, עם שינוי מערכת החינוך ממערכת בפיקוח ישראלי למערכת בפיקוח רוצחים מקצועיים, כבן 9-10 כלומר ילד. אם אז חיילי צה"ל היו הורגים אותו בטעות ואחותך הייתה היום בחיים זה היה בסדר? או שמה יהודי ערבי חד הם? אגב למרות הרג מיליוני ילדים, נשים וטף גרמנים ויפנים נמשך מעגל הדמים? לא! נסי לחשוב למה.

שבונה התנחלויות כובשות בשטחים במחלוקת, בלב אוכלוסיה ערבית. לולא השקענו את מרצנו, כספינו ודמינו בהתנחלויות הכובשות, יכולנו לפתח את הנגב והערבה, להשקיע בעיירות הפיתוח ובשכונות העוני - כן סבא וסבתא שלי זיכרונם לברכה הגיעו לכפר גלעדי שנה אחרי הרצח של טרומפלדור וחבריו. המקום היה סמוך לאוכלוסיה ערבית צפופה בחלסה וחמרה שני ישובים גדולים. המקום לא היה אסטרטגי והיה קשה מאד לקיימו ולהגן עליו. כך יש בוודאי הרבה ישובים אחרים שהיו מקומות לא חשובים, נידחים, ועלו הרבה מאד למשלם המיסים. נסיגה בשנות השמונים מהגליל ושחרור עולם של עשרות ישובים קטנים של 100-200 משפחות (קיבוצים קצת מזכירים התנחלויות) ללא ספק הייתה משחררת כספים אדירים לפיתוח הנגב.

"פתרונות" אלה, בהם אנו נוקטים בשנים האחרונות, נכשלים שוב ושוב - בהסתכלות לטווח קרוב זה נכון, אך בטווח רחוק בסוף כל מאבק יש צד שנשבר קודם הוויאטנמים לא נשברו באובדן של מליון הרוגים שכל אחד זה עולם ומלואו והאמריקאים נשברו אחרי 50 אלף שכל אחד הוא עולם ומלואו.

כדי לדאוג לביטחונך בשנים הקרובות בארץ כדאי שתדעי שערביי הגליל והמשולש לא אוהבים אותך ולא רוצים שתחיי פה והסיכוי שלהם לגרום לך לרצות לעזוב פה, לא בטרור, נראה גבוהה מהסיכוי של הרוצחים של אחותך להצליח. אני מזמין אותך לגליל לסיור אצל ערבים שיגידו לך מה הם חושבים עלייך ללא בושה או פחד. אם כבר מסתכלים לטווח ארוך אז זו הבעיה האמיתית וגם לה יש יותר מפתרון אחד.

שלא תדעי עוד צער


אורי נטע