השופר שהרעיד את קהילת מוריה

מכל עבר נהרו ההמונים וגדשו את בית הכנסת המפואר והגדול אשר עומד "לשם ולתהילה" במרכזה של השכונה החדשה, שכונת כפר גנים ג' ההולכת ונבנית, גדלה ומתפתחת מיום ליום. צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, ילדות וילדים התקבצו מכל עבר אל "משכן הקודש" כפי שרבים מאנשי השכונה מכנים את בית התפילה שהפך עם השנים האחרונות מאז היווסדו בשלהי שנת 1994 להיות גם מרכז של פעולות ופעילויות תורניות - רוחניות ענפות ולא רק לאנשי וחברי הקהילה הרשומים והמשלמים "מיסי חבר". כמו למשל: שיעורי נשים וגברים, חוגי ילדים, פעילות צדקה וחסד, סעודות מצווה מגוונות ועוד. ובעיקר - טקסי בר מצווה ואפילו לנערים שלא מאנ"ש, כמעט מדי שבת בשבתו. "נערי הבר מצווה", כפי שאנו נוהגים לכנותם ב"בית מקדש מעט" שעל-ידי קהילת מוריה מתקבלים באהבה אהבתית, בחום חמים ובקירוב גדול ביותר. ובאופן אישי יכול אנוכי להעיד על כך, שהרי דלתותיה של קהילת מוריה נפתחו לא רק לנערי שאנוכי זוכה להכינם, בהתנדבות וללא תמורה כספית, אלא, למשפחתי ולי כשהחלטנו לפני מספר חודשים להעתיק את מקום מגורינו הקודם ולרכוש דירה חדשה לא הרחק מבית הכנסת.

בית הכנסת לבש חג ודגלים. המקום הואר ב"אור יקרות" כשפנימו מעוטר בדגלי הלאום מקיר לקיר. כל הבאים, מלבד בודדים אשר הגיעו ישירות ממקומות העבודה, היו לבושי לבן, כמו הכוהן הגדול שהיה לבוש "בגדי לבן" ביום הכיפורים, יום סליחת ומחילת עוונות וחטאי בית ישראל. למותר לציין שלבישת הלבן הייתה לכבוד חגה הלאומי של ארצנו היחידה, ארצו הנבחרת והמובחרת של הקב"ה שעיניו בה "מראשית השנה ועד אחרית השנה" (כפי שהתורה מעידה במילים מפורשות), החג החשוב מאז כינונה ותקומתה של מדינת ישראל בשנת התש"ח (1948 למניינם) מביזיונה ומעפר גלותה. בגדי לובן נקיים, צחים ומגוהצים. וכמעט הכל, אף השילו מעליהם את זיפי זקנם שצמח וגדל בשבועות האחרונות עקב ימי "ספירת העומר". "היום, אין אנו אבלים" - אמר לי אילן, עו"ד ידוע ומוכר וידידיי הקרובים. "אכן, כך" - החרה החזיק אחריו יוסי, סמנכ"ל חברת הייטק מפורסמת. "ואת ימי האבל נשאיר לימים אחרים" - הוספתי לדבריהם כשאני ממשש את שתי לחיי שגולחו אך רק כשעה לפני היכנס החג וכשאני עדיין מרגיש "גירויי גירוד" בעור פניי.

הכל כאילו אומר ומכריז: "חג לנו היום!" הכל כאילו מזדהים עם אמירתו של משה, המושיע הגדול ממצרים: "בנערנו ובזקננו נלך כי חג ה' לנו" או כמזדהים עם חזונו האוטופי של נביאנו ישעיהו אשר ברגע "הוד קדומים" של התרגשות והתפעמות הלב ניבא על "שיבת ציון" העתידית וצעק במלוא גרונו: "שאי סביב עינייך וראי, כולם נקבצו באו לך. בנייך ובנותייך מרחוק יבואו...".

תרועת חצוצרה אדירה שנשמעה ממקום מושבו של מר חרל"פ הידהדה והרעידה את קירות בית הכנסת, כמו גם, את "קירות ליבותיהם" של עשרות ומאות הבאים. תרועה זו היוותה את סימן הפתיחה של התפילה החגיגית והנעימה שהוביל אותה החזן הנודע מר בהרב. "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו, יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם, ממזרח וממערב, מצפון ומים...", גבה והתרומם קולו של החזן כשהכל מצטרפים לתפילתו/בקשתו. וגם אמנה, קהל העשרות והמאות שכלל בליל של מתפללים ומתפללות מעדות שונות אבל, "כולם, בלב אחד, ללא מחלוקות ופירוד" הצטרף בקול גדול. רוצה אני להאמין שכל מי שנכח הרגיש הרגשת אחדות דעים, כמו גם, הרגשה של: זה הזמן להלל ולשבח לבורא עולם על ש"הביאנו עד הלום...". "י-ה-ו-ה מלך תגל הארץ..." ו"מזמור שירו ליהו-ה כל הארץ..." הושרו על-פי מנגינותיו של "הרבי המרקד", הלוא הוא ר' שלמה קרליבך זצ"ל כשהכל מצטרפים בחדוות קודש. קטעי ה"לכה דודי" עם הפזמון "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" הציבור והחזן שרו במנגינת "התקווה".

"שמע ישראל יהו-ה אלוהינו יהו-ה אחד" הרעים בקולו "מר חזן" וכולם עונים אחריו בכוונה וברגש קדוש. האווירה מחושמלת ומחשמלת. ושיאה מגיע כש"מר חזן" עלה לטונים גבוהים ביותר עם המשפט הידוע ביותר "יהו-ה הוא האלוהים, יהו-ה הוא האלוהים". את קטעי התפילה הבאים: "מי שעשה ניסים לאבותינו...חברים כל ישראל, ונאמר, אמן", כמו גם, "וכי תבואו מלחמה בארצכם" נאמרו ברגש, בהטעמה וברוגע קול. ואז, לפתע, הוזמנתי לבצע מן הבימה את ה"תקיעה הגדולה". ואכן, קיבלתי "גזירת ממונים" ועליתי בחרדת קודש, כמעט בפיק ברכיים. בידי הימנית החזקתי את "השופר התימני" הענק והמסולסל ורגע לפני התקיעה עוד הספקתי למלמל "תפילה קצרה": "בשם ה' נעשה ונצליח" כדי שלא יצא דבר שלא מהוגן מבין שפתיי. ואכן, בעזרתו של "שומע קול תרועת עמו ישראל באהבה" זכיתי ותקיעת השופר הדהדה ורעמה בבית הכנסת בקול אדיר. הכל היו שקטים כאילו אומרים הם: "תקע, בשופר גדול...". ברדתי מן הבימה ובעוברי חזרה למקומי הסתכלתי על פניהם של המתפללים, הבטתי השמיימה וכ"משיח לתומי" אמרתי: ריבון העולמים!. הבט וראה את צהלתם ושמחת תפילתם של בניך ובנותיך. פתח אוזניך והקשב לתפילות צאן מרעיתך, המתפללים אליך ועושים זאת במנגינה ובשירה בוקעת לב ורקיע אף ל"רקיע השביעי" מקום משכן כבודך...".

תפילת הערב הסתיימה בשירת "אני מאמין", בתרועת "החצוצרה שלא התביישה והתייבשה", בריקודי שמחת מצווה וצהלה ובאיחולים לבביים הדדיים של "מועדים לשמחה לגאולה שלמה" והייתי מוסיף: "וקרובה ממש, עוד בימינו, אמן".

תפילת הבוקר הראשונה שאף הייתה חגיגית התקיימה בשעות הבוקר המוקדמות כשתפילה נוספת, חגיגית ביותר התחילה בשעה 9:00 כשהחזן "הנודע בשערים", מר נוגה מאיר הי"ו מנהלה ב"יד רמה ובקול גדול".

הבה נחזיק טובה ותודה לבורא עולם, לקהילת מוריה, כמו גם לשאר בית ישראל שנזכה כולנו לעמידתה האיתנה של מדינת ישראל ב"גלי הים הסוערים והקוצפים" ומן השמיים ינוטו את "ספינת העם היהודי" אל "חוף מבטחים" בביאת משיח צדקנו ובבניין בית תפארתנו, מקום מקדשנו, בעגלא ובזמן קריב, אמן!!!