|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יבוא היום ונראה תיירים משוטטים בקניונים נטושים, במרכזי קניות ענקיים שהפכו לפסל סביבתי מטריד וישמעו סיפורים צבעוניים על החיים המרתקים שהתנהלו שם לפני פחות ממאה שנים
|
|
קניונים נטושים מושכים פשיעה
|
|
|
|
|
בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת התחיל עידן המרכז המסחרי הקופסתי, הסגור, התיאטרלי והממוזג שקיבל את הכינוי הישראלי - "קניון". המושג "קניון" הוטבע באותם שנים ומשמעותו היה חיבור של קניה וחניון. האדריכל דויד עזריאלי, יזם הקניון, אשר יזם את קניון איילון ברמת גן, הבין כי בארץ אין עוד חיה כזאת, מבנה שכבר היה קיים שנים רבות בארה"ב ובקנדה. הוא נתן לאדריכל נחום זולוטוב תוכנית של מרכז מסחרי גנרי מקנדה, מלבני וחד קומתי עם רחוב מקורה ושתי חנויות עוגן, אולמות להקרנת סרטים ואזור ל"פאסט פוד". עזריאלי ביקש ממנו לתכנן משהו דומה. תוכנית זו הייתה הבסיס לתכנון קניון רמת גן ופריחתו המלאכותית והמטאורית של ה"קניון" הארץ ישראלי.
האדריכל נחום זולוטוב (שתכנן גם את מבנה הדירות ואת הסופרמארקט הראשון ברחוב בן יהודה בת"א) נענה לבקשה, וכך עוצב מרכז הקניות הראשון וצמוד אליו חניון חופשי, פתוח וענק. כך פרץ המושג "קניון" לחיינו, כך חדר המקום הזה לתרבות שלנו ובעיקר לצעירים של אז שמשכו את השם הזה שנים רבות והנחילו אותו לדור שאחריהם.
סיבות חברתיות, כלכליות, תרבותיות ולוגיסטיות הביאו להקמת מקדש הקניות והצלחתו כמחליף לשוק הפתוח והצבעוני, למרכז המסחרי הקהילתי והאינטימי או לרחוב העירוני המסחרי הנוח והקרוב. הקניה הפכה ממעשה אישי אינטימי למחזה תיאטרלי מצועצע, המקום שקושט בצורה מגרה ומפתה, גרם לאדם להשתעבד למקום ארעי ולמותג משקר, המרחב הזה יצר פודיום, במה נוחה להיראות ולהפגין נוכחות רעשנית כלכלית וחברתית, החלל הסגור מחק את היופי והאיכויות הקיימות והגביר את משמעות הגלובליזציה המתעתעת ששינתה את האותנטיות הכנה. הנסיעה לקניון ברכב הפכה לחוויה, כמו מבוא ל"דיסני-לנד" קניוני, חלק מההשתעבדות למעשה הקניה שמורכב משלבים תנועתיים רבים. סיבות וגורמים רבים נתנו לקניון את חשיבותו ככמעט דתית, מיסטית, בחיינו היום יומיים.
מרכזי הקניות מנסים לספק לצרכן תחליף מלאכותי לרחוב המסורתי ולתהליך הקניה החברותי והאינטימי. הקופסא יצרה אשליה, תיאטרון של שרשראות לוכדות, אירוע כפייתי סביבתי של קונים שהושפעו משטיפת מוח שיווקית שפגעה לא פעם באינטליגנציה של הקונה. הקונה בקניון איבד את שיקול הדעת הבריא וכעת הוא רוצה ומחפש להשיב לעצמו את אותה עצמאות שנלקחה ממנו בשנייה שדרכה רגלו בקניון האטום.
עכשיו, וזה לא עניין של סגנון או טראנד, הנטייה היא לאקו-אדריכלות, לחסכון ולא לבזבזנות או לשימוש יתר חסר אחריות במשאבי כדור הארץ, השפיות חוזרת למחוזותינו. הרצון הנוכחי הוא להצניע לכת, להגיע רגלית או באופניים לכל מקום. הגישה המלוקקת לאדם קיבלה שינוי והפכה לאמיתית יותר, יש צורך ורצון להכיר את בעל המכולת, להיכנס למקום קטן ושקט ולקבל "שלום" אמיתי, לשבת על ספסל עץ אמיתי ולא על חומר פלסטי דמוי עץ, לעמוד בתור כאדם ולא כמספר, להכיר את העומדים בתור ולקבל חיוך, האותנטיות מתחילה להמיס את הגלובליות, השורשים האמיתיים רוצים להצמיח שוב את הפרח שנבל ובעיקר, כולנו חפצים להפסיק להיות טכניים, "בובתיים" ופלסטיים.
|
|
|
|
| הנפח והאסטטיקה של מבנים אלו חייבים להשתנות, חייבים לייצר עבורם עתיד אחר. צריך למצוא להם תחליף שימושי הגיוני, שימוש שיכול למלא את הוואקום האדיר שנוצר בתוכם. במבט ראשון נראה כי מגה-מבנים אלו נוצרו לשימוש אחד בלבד, לא פשוט לפרק אותם, לנגוס בהם או להקטין אותם | |
|
|
|
מאז שנות השמונים, מאז אותו מפגש גורלי בין האדריכלים דויד עזריאלי ונחום זולוטוב, ראינו אולמות מלאים באדריכלים שמתכננים קופסות ענקיות "פלסטיות". האוכל המהיר, חללי בתי הקולנוע והשיטות המתחדשות למשוך את הקונה העסיקו את מייטב האדריכלים בארץ. המציאות מראה כי בזמן הקרוב יאלצו אותם אדריכלים לתכנן שימוש חלופי, הגיוני וטבעי יותר, לאותן קופסאות אטומות. בארה"ב, מקום הולדתו של הקניון (שמו הישראלי), המיתון מתרחב ותופס תאוצה, הקניונים (malls) ומרכזי הקניות הענקיים נפגעים וחלקם נושמים את מנת החמצן האחרונה שיש להם ואחרים אף נסגרים. מגה- סטרוקטורות מרחביות אלו יאלצו לעבור שינוי, בכדי שלא יהפכו לשלד עצמות, לפגר, יהיה צורך להתאים אותם בצורה יצירתית לשימושים צנועים יותר.
הנפח והאסטטיקה של מבנים אלו חייבים להשתנות, חייבים לייצר עבורם עתיד אחר. צריך למצוא להם תחליף שימושי הגיוני, שימוש שיכול למלא את הוואקום האדיר שנוצר בתוכם. במבט ראשון נראה כי מגה-מבנים אלו נוצרו לשימוש אחד בלבד, לא פשוט לפרק אותם, לנגוס בהם או להקטין אותם. השיטה הקונסטרוקטיבית, הבטיחותית ודפוסי התנהגות קצת מקשים על התאמת המבנה לשימוש אחר.
למרות זאת, מתברר כי יש דרך להפוך פיל מת לפיל שימושי. בארה"ב, מבנים רבים של רשת החנויות Wal-Mart וחברה אחרת בשם Circuit City שסגרה 155 מרכזי קניות, מצאו מספר שימושים חלופיים למבנים אלו. קניונים נטושים (Deserted Mall) מצאו שימוש אחר, חלקם חולקו למספר נפחים ומשמשים ככנסיות, מוזיאונים, שוק פשפשים (plea markets) , לופטים לאומנים, פארק מים, מרכזים רפואיים, מגורים לגיל השלישי, מרכזים לגידול מזון אורגאני ואפילו בתי ספר.
הקניונים השתולים, החנוקים בתוך קופסאות גדולות נמוכות, בתוך מבנים שכל חזיתותיהן חשופות, נראות, הם לרוב מבנים שעומדים בודדים בשטח. אלו מבנים מנותקים מנפחים אחרים. לאור זאת ומניסיון העבר בארה"ב, אנו רואים כי מרכזי קניות נטושים יוצרים חממה ל"וואנדאליזם" ואלימות, מביאים פשע ומורידים את ערך הרכוש. מבנה "קניוני" שנשאר נטוש שנים רבות הופך למגנט של בעיות חברתיות, כלכליות ותרבותיות.
אני מציע לחובבי הנוסטאלגיה ומקצועני התיעוד ההיסטורי, להתחיל לאסוף חומר אודות התפתחות הקניונים בישראל, לתעד בעזרת תוכניות של אדריכלים, לבצע ניתוח אדריכלי ומילולי, לחפש צילומים שצולמו בעת הפתיחה ובעת הסגירה ולתעד את כתיבתם של המבקרים האדריכליים, לרשום את התפתחותם של הקניונים בארץ ואת מקורם שמעבר לאוקיאנוס. יהיו הרבה מחקרים שינסו לפענח ולהבין את התהליך שגרם לסוף הטראגי של הקניון, מרחב שגרם לאושר זמני ומלאכותי לרבים. אני מניח שנראה סרטים ותערוכות שיציגו לפנינו בצורה צבעונית ואיכותית את סופם של החללים העצומים שיצרו מקדשי קניות מונומנטאליים אך זמניים.
מרכז הקניות החדש שיבוא במקום הקניון, יהיה קבוצה של מספר חנויות מוקפות מצד אחד במקומות חניה ומצד שני בצמחיה ושטח פתוח. המרכז הזה ישתלב במקומות רבים, במרקם של הקהילות הפזורות בעיר, קרוב למקומות שבהם חיים אנשים, בנקודות גישה נוחות שיאפשרו קניה אנושית בשילוב עם נקודות חיים שיאפשרו התקהלויות חברתיות מצומצמות. חלופה אחרת תהיה תחייתם של הפסאז'ים, חידוש הישנים ובניה של חדשים.
אני בטוח כי יבוא היום ונראה תיירים משוטטים בקניונים נטושים, במרכזי קניות ענקיים שהפכו לפסל סביבתי מטריד וישמעו סיפורים צבעוניים על החיים המרתקים שהתנהלו שם לפני פחות ממאה שנים. לא קשה לדמיין את גורלם של הקניונים בישראל בעתיד הלא רחוק.
|
|
|
להחזיר עטרה סגנונית ליושנה. מרכז מסחרי ממש כמו פעם
|
|
|
|
|
כותב המאמר הוא אדריכל ומעצב פנים והבעלים של המשרד "יוסי מטלון - אדריכלים"
|
|
| תאריך:
|
02/05/2009
|
|
|
עודכן:
|
02/05/2009
|
|
יוסי מטלון
|
|
|
במסגרת חידוש הקשר של ישיבת בית אל עם בוגריה בחודשים האחרונים, לא הופתעו רבים מבוגרי ותומכי הישיבה לקבל לקראת הבחירות מיילים אישיים מראש הישיבה וממנהלה - יעקב כץ (כצל'ה) לתמוך במפלגתם - האיחוד הלאומי בבחירות. עם זאת, יתכן והם הופתעו מתוכן הפניות. המיילים הפצירו בהם לא רק ללכת להצביע לאיחוד הלאומי אלא גם לשלוח מיילים דומים לחבריהם, להפיץ סרטוני תמיכה ואף לכתוב טוקבקים באתרי חדשות שממליצים להצביע לכתומים. במיוחד מתבקשים הנמענים להציף את זירות הטוקבקים הרלוונטיות בהערות כגון "האיחוד הלאומי - מפלגת הכתומים, הצעירים עם האיחוד הלאומי, אוהבי הארץ ולוחמיה עם כצל'ה גיבור ישראל, מי שאוהב את הארץ מצביע לאיחוד הלאומי, כולנו מצביעים "ט" לאיחוד הלאומי".
|
|
|
|
|
ב-2003 אושר חוק איחוד הכפרים הדרוזים בכרמל ע"פ תוכנית ממשלת שרון להבראת כלכלת ישראל. מתוך 164 המקבצים שהוצעו לאיחוד נותרו 12 מקבצים של איחודים , הכפרים הדרוזים בגליל שלא יצא אל הפועל ואיחוד עיר הכרמל. התושבים נתנו הזדמנות לאיחוד משך שלוש שנים ומאחר שגילו שהבטחות שר הפנים וממשלת ישראל שהן בעצם הבטחה שלטונית לא שווים את הנייר שנכתבו עליו , התקוממו ופעלו שנתיים שלמות יומם ולילה עד שהצליחו לשכנע את הכנסת לחוקק חוק פירוק האיחוד בדצמבר 2008. שלוש ההצבעות על חוק פירוק האיחוד עברו ברוב מוחלט 68 חכ"ים בעד מול קולו הבודד והיתום של שר הפנים אז מאיר שטרית. שלושה מחקרים שנערכו במרכז מחקר ומידע של הכנסת ובנוסף דווח בנק ישראל ב 2008 הצביעו על כשלון האיחוד של עיר הכרמל.
|
|
|
|
|
השקט היחסי שבה עברה עד כה תוכנית ויסקונסין באזורי הניסוי, נובע בין היתר מן ההסתה והשיסוי כלפי אוכלוסיות מוחלשות אשר נפלטו משוק העבודה. הדבר בא לידי ביטוי גם בטוקבקים אשר נכתבים בתגובה לכתבות/ידיעות/ מאמרים בנושא תוכנית ויסקונסין: נכפי התוכנית [קרי:האנשים אשר מאולצים להשתתף בתוכנית] מוצגים כפרזיטים, ככאלו אשר 'אינם עושים כלום', כנצלנים. משלמי המיסים רואים לעצמם זכות להיות שותפים, אפילו מרחוק, בחינוכם מחדש של ה"פרזיטים".
|
|
|
|
|
סיפור המסגרת של סרטם של האחים כהן, No Country For Old Men (או בתרגומו הלא מוצלח לעברית: "ארץ קשוחה") הוא פשוט למדי: אלן מוס (ג'וש ברולין) יוצא למסע ציד, שבמהלכו הוא נתקל בערימת גופות, 2 מיליון דולר וכמות לא קטנה של הרואין, שהשאיר אחריו סוחר סמים שסרח. מוס בורח כשבידיו הכסף, ובעקבותיו אנטון שיגור, שכיר חרב ורוצח אכזר. כששני גברים נוספים, שוטר ואיש זקן, נרצחים על הכביש המהיר, יוצא השריף (טומי לי ג'ונס) בעקבות הממצאים לפתור את התעלומה המוזרה.
|
|
|
|
|
בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל בלט השנה הקריין עמיקם גורביץ', שהדליק את המשואה השמינית. גורביץ', יליד תל אביב שיהיה בקיץ בן שמונים שנה, העיד על עצמו שהקדיש את חייו לטיפוח ההבעה בעל פה בלשון העברית, ואף הוכיח זאת בו במקום. הוא היה היחיד מבין שנים-עשר המדליקים שדיבר עברית תקנית וביטא נכונה את המילים שהיו רשומות לנגד עיניו על הדף של מרכז ההסברה. אחד-עשר עמיתיו להדלקה הציגו דרגות שונות של לשון רחוקה משלמות, פגומה במקצת, פגומה למחצה, פגומה מאוד או בלתי-קיימת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם  שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
|
|
דן מרגלית
לרוע מזלו של חליוה הכשל התממש בתקופת כהונתו כראש אמ"ן עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
|
|
|
|
|
חיים רמון
יש רבים בדרג הצבאי ובדרג המדיני שהיו צריכים ללכת הביתה עוד לפני חליוה, ואני מקווה שכך יקרה בעתיד הקרוב
|
|
|
|
|
אראל סג"ל
המשטרה והפרקליטות הפכו לציידות ראשים פוליטיות במקום שומרות החוק ויש להקים ועדת חקירה עצמאית לחשיפת התנהלות המשטרה והפרקליטות במשפט נתניהו. מכתב אזהרה נוקב לנשיא המדינה
|
|
|
|
|
ראובן דינור
חדר בבית מלון, ממומן בידי המדינה, או דירת מגורים זמנית אינה מענה הולם אלא אקט רנדומלי שמעצב ביתר שאת את הגלות בתוך הארץ
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
