בצד הפרסומים על "פריצת דרך" והסכמות עקרוניות בדבר עסקת חבילה כלכלית/חברתית שהושגה בין מזכ"ל ההסתדרות ולשכת ראש הממשלה, והסיכום בין נתניהו וברק על אי-קיצוץ בתקציב מערכת הביטחון בשנתיים הקרובות, התמלאו כלי התקשורת בתלונות, קובלנות ואזהרות מצד בכירי האוצר הבלתי מרוצים.

"הסיכומים לא על דעתנו", "מידרו אותנו", "הסיכומים הושגו בין מקורבו/יועצו של נתניהו, אורי יוגב ועופר עיני בלי ששותפנו בדיונים", "זה לא בסדר", "הסיכומים הללו ירעו את מצב המשק ויחריפו את המשבר..." וכו' וכו' - כך טענו הפקידים הבכירים.

מבלי להיכנס לוויכוח אם הגדלת שיעור הגירעון בתקציב מ-1.7% - כפי שכלכלני האוצר הציעו, לכ-3% - כפי שסוכם בסופו של דבר בין ברק ונתניהו, יוגב ועיני - היא החלטה נכונה, מבלי לדון בשאלה מה יותר נכון למשק ולחברה, ביצוע הגזירות הכלכליות שהציעו נערי האוצר או החלפתם בהסכמת ההסתדרות לוותר על מחצית מדמי ההבראה של העובדים בשירות הציבורי בשנתיים הבאות והעלאת מס ערך מוסף באחוז נוסף, הרי צריך לתמוה על התלונות של "נערי האוצר"...

זה באמת לא בסדר שלא שיתפו אותם בדיונים, יכול מאוד להיות שיש צדק מסוים בטענתם כי הסיכומים המתגבשים גרועים וידרדרו את מצב המשק בעת משבר כלכלי-עולמי חריף. אפשר גם שהסכמה לחוקק חוקים כדרישת עופר עיני - על-מנת לחזק את מצב העבודה המאורגנת ולהכביד על המעסיקים בשיקולים עתידיים בעת פיטורים - אינם שייכים בכלל לנושא התקציבי.

אחרי כל אלה, קובלנותיהם של בכירי האוצר נראות מגוחכות מעט על-רקע ההתרחשויות שהם היו שותפים להן בימים האחרונים.

בהנחה שכל מה ש"נערי האוצר" טוענים נכון, הרי מה שעשו להם נתניהו, ברק ועיני בעזרתו של אורי יוגב, דומה מאוד למה שהם עשו בטיוטת חוק ההסדרים ובגזירות הכלכליות שהנחיתו על השרים והציבור הרחב לפני מספר ימים (ראה גם עיזים באוצר: ה"ספין" הצליח יותר מדי).

הדרך שבה פעלו מנעה מהשרים למעשה כל אפשרות לעיין ולעכל מה מוצע להחליט, לא הייתה להם כמעט אפשרות להבין את המשמעות החברתית/פוליטית של המוצע, והתגובה הציבורית הייתה חריפה מאוד. אז מה הפלא שעכשיו עשה הדרג הפוליטי ל"נערי האוצר" מה שהם עשו לו לפני מספר ימים...

שתי הסתייגויות: לא צריך להתייחס ברצינות יתרה לטענות ראש הממשלה כי לא ידע על הגזירות הכלכליות שהגישו פקידי האוצר לממשלה. אולי נכון כי לא הפנים כל פרט בשל עומס הנושאים המוטל עליו, אבל ידע גם ידע על הכיוון ועל הטקטיקה (אותה הפעיל כעת ללא היסוס נגד פקידי האוצר). הסתייגות שנייה: איך שלא מסתכלים על ההתרחשויות, ומבלי קשר לאופי ההחלטות שתתקבלנה לבסוף – תהליך גיבוש התקציב/"התוכנית הכלכלית", כפי שהתנהל עד כה, היה תהליך לקוי בכל הרמות, מכל בחינה שהיא: מקצועית, פוליטית וציבורית.