היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב

היחסים המיוחדים בתחום הביטחוני החלו להתעצב במהלך שנות השישים והשבעים ויש להם מספר מאפיינים:

שמירת יתרונה האיכותי של ישראל:

· עסקות נשק - ארה"ב מוכרת אמצעי לחימה רבים לישראל והיא מחויבת לשמור על היתרון הצבאי-טכנולוגי של ישראל. בניו-יורק יושבת דרך קבע משלחת רכש של משרד הביטחון. תיאום בין המדינות מתקיים בנוגע למצב מלאי הנשק של ישראל ולאכסון מראש של נשק לשעת חירום.
· מכירת נשק מבוקרת לשכנותיה של ישראל - ארה"ב הקפיאה מספר פעמים מכירת נשק למדינות 'בסביבת' ישראל כגון ערב הסעודית ומצרים בשל החשש להפר את 'האיזון האסטרטגי' עם ישראל.
· סיוע בשעות חירום - ארה"ב הוכיחה בעבר כי במצבי חירום היא מוכנה למכור, להעביר, להחכיר, או להשאיל לרשות ישראל אמצעים הקשורים להגנת המדינה.

תיאום ושיתוף פעולה אסטרטגי:

· תאום מראש של מהלכים צבאיים ישראלים - ישראל מתאמת בדרך כלל מבצעים צבאיים אסטרטגיים עם ארה"ב או לפחות מעדכנת אותה מראש. לשם כך משמש בין השאר 'קו חם' בין הפנטגון למשרד הביטחון הישראלי.
· אימונים צבאיים וקבוצות עבודה משותפות - אימונים משותפים בין צה"ל לצבא ארה"ב נערכים באופן תדיר וקבוצות עבודה קבועות ישראליות-אמריקניות נפגשות לדון במגוון נושאים אסטרטגיים משותפים.
· פיתוח משותף של כלי נשק - ישראל וארה"ב מפתחות במשותף אמצעים צבאיים וישראל נעזרת בסיוע אמריקני לפתח נשק ישראלי, דוגמת טנק המרכבה ופיתוח מערכת טיל החץ. עם זאת, ישראל נאלצה בעבר 'להקריב' את פרויקט מטוס הלביא על מזבח היחסים המיוחדים עם ארה"ב.
· שיתוף פעולה מודיעיני בלחימה בטרור ובאויבים משותפים - שיתוף הפעולה בין ישראל וארה"ב בתחום המודיעין שהחל בתקופת המלחמה הקרה, נמשך ומתמקד כיום בעיקר בנושא הלחימה בטרור הגלובלי.
· תיאום המדיניות הגרעינית של ישראל - מדיניות העמימות הגרעינית של ישראל מתואמת עם ארה"ב מאז ראשיתה. בהסכם בין הנשיא ניקסון וראש הממשלה גולדה מאיר (1969), הכיר הממשל האמריקני באופציה הגרעינית של ישראל ושיחרר אותה מהחתימה על האמנה בתמורה להתחייבות ישראלית לשמור על עמימות בנושא זה.

ישראל וארה"ב פועלות במשותף במגוון תחומים הקשורים בדיפלומטיה וביחסים בינלאומיים:
· לארה"ב שמור תפקיד מרכזי בכל מהלך מדיני - ארה"ב הייתה מעורבות כמעט בכל הסדר מדיני של ישראל עם שכנותיה ובכלל זה, בגיבוש הסכמי רגיעה והפסקות האש, בתיווך בתהליך המדיני ובנטילת חלק פעיל בהסכמי שלום בין ישראל לשכנותיה.
· אין הפתעות: יוזמות מדיניות מתואמות עם ישראל - יוזמות מדיניות של ארה"ב הקשורות לישראל מתואמות בדרך כלל מראש עם ישראל. תיאום זה ניכר בעיקר בתהליך המדיני עם הפלשתינים.
· סיוע אמריקני בזירה הדיפלומטית - ישראל וארה"ב פועלות בתיאום כמעט מלא באו"ם. ארה"ב גם נוהגת להטיל וטו על הצעות אנטי ישראליות במועצת הביטחון של האו"ם.

הקשרים הכלכליים בין ישראל לארה"ב ענפים מאוד ויש להם מספר מאפיינים ייחודיים. העיקריים שבהם הם:
· סיוע מקיף בתנאים מיוחדים - לאורך השנים קיבלה ישראל מארה"ב סיוע כלכלי שחלקו יועד להמרצת הכלכלה הישראלית וחלקו יועד לצרכי ביטחון. רובו ככולו של הסיוע מגיע בדמות מענקים. משנת 1998 צומצם בהדרגה הסיוע הכלכלי לישראל, ומשנת 2008 מקבלת ישראל מענק ביטחוני בלבד וסיוע לקליטת עליה.

ישראל מקבלת את הסיוע בתנאים טובים יותר מאשר מדינות אחרות אם כי הסיוע הביטחוני מותנה ברכישת מוצרים אמריקנים. בניגוד למדינות אחרות, ישראל גם מקבלת ערבויות עבור הלוואות מסחריות במיליארדי דולרים.
· מימון מהלכים מדיניים - ארה"ב מימנה בעבר מהלכים מדיניים שנועדו להבטיח את ביטחונה של ישראל. במקרים מסוימים אף 'פיצתה' אותה על ויתורים מדיניים.
· הסכם סחר חופשי - הסכם הסחר החופשי הראשון מחוץ לצפון אמריקה עליו חתמה ארה"ב נחתם עם ישראל בשנת 1985. ההסכם מעניק יתרון לחברות אמריקניות שמייצאות לישראל ומאפשר לישראל לשמש גשר במסחר בינלאומי בין אירופה לארה"ב.