מה כואב לעמוס שוקן

עמוס שוקן הולך ומסתבך, שלא בטובתו, בדיוק כמו רוני חזקיהו, המפקח על הבנקים בבנק ישראל. במקום לעמוד על חשיפת האמת כולה - וזה בעצם תפקידו המרכזי ומחויבות של כל עיתון, כולל עיתון הארץ-דה-מארקר, מטיל שוקן את יהבו בחזקיהו - שפועל תוך חריגה מהחוק להדחת יו"ר בנק הפועלים מתפקידו ולטרפוד מינוי ציון קינן לתפקיד מנכ"ל הבנק.

שוקן גורר את עיתונו לכיסוי/דיווח חד-צדדי ומגמתי, תוך ניגוד עניינים ברור ובלתי שקוף, ותוך שימוש מצד עיתונו בערוץ מפוקפק (דרכו עובר מידע) בין המפקח לבין העיתון. ואחרי כל זאת הוא חובש את כובע הצדקן ומטיף לאחרים וגם לי אישית [הארץ, 22.05.09].

במאמרו טוען שוקן כנגד מה שהוא מכנה: התגייסות כמה כלי תקשורת לצידם של ראשי בנק הפועלים ונגד המפקח. "הדרדור הוא ההתייצבות של 'גלובס', 'כלכליסט', מעריב, יואב יצחק באתר שלו, ולמעשה גם ידיעות אחרונות, נגד המפקח ונגד האינטרס המובהק של בנק הפועלים, שהמפקח הוא המייצג האמיתי שלו - כפי שהוכח בפעולות שדרש מהבנק לעשות, פעולות שמנעו הפסדים כבדים", כתב.

שוקן התגולל במאמרו על דנקנר - שמתח ביקורת פומבית על העיתון, בעליו וכתביו - וביקש להדוף את הביקורת. "דנקנר לא מנה את העיתונים התומכים בו ולא הביע הערכה למקצוענות ולאתיקה שלהם, הוא התרכז בעיתון שהיה ביקורתי כלפיו ותמך במפקח. חופש העיתונות של דנקנר לא סובל גם עיתון אחד שאינו חושב כמותו".

במאמרו חזר שוקן שוב ושוב והצדיק את התגייסות עיתונו לצידו של חזקיהו. "עמדת המפקח והביקורת של הארץ נועדו לחזק את בנק הפועלים", אמר... "מצד אחד נמצא המפקח, המייצג המובהק של האינטרס של בעלי המניות והפיקדונות בבנק, פקיד המשתכר כ-5% משכרו של דנקנר. מצד שני הנהלת הבנק הגדול במדינה, יועצים יקרים, יו"ר בשכר של מיליונים, בעלת שליטה מיליארדרית, ואנשים שמבינים כי משתלם להיות לצדם, ולא לצד הציבור והמפקח נציגו. אם העיתונות היא שירות לציבור, אסור לה להיות שופר של מי שמצר את צעדיו של המפקח. אבל העיתונות המדורדרת מעלה בתפקידה הציבורי, והמפקח לא זכה לתמיכה, אלא לביקורת ולהכפשות. הניסיון של דנקנר לפגוע בעיתון הממלא את תפקידו הציבורי מעיד על סכנה ממשית: החלשת הרגולציה או חיסולה".

הכשלים של שוקן

שוקן מציג דברים באופן מעוות, ולא במקרה. ניתנת האמת להיאמר: שיקולים עסקיים יש למצער לכל כלי תקשורת - גם להארץ-דה-מארקר, אך הדבר שצריך להנחות עיתון הוא דבקות באמת, ובזאת חוטא שוקן. בפרשת חזקיהו-דנקנר שוקן "לקח צד". במקום להקפיד ולשרת את הציבור בכלל ואת ציבור הקוראים בפרט, ולעמוד על חשיפת האמת כתנאי להדחה וככורח בל יגונה למסירת המידע לציבור, נותן ידו שוקן לניסיון מגושם ובלתי חוקי מצד פקיד שפועל בעצמו מתוך אג'נדה אישית ותוך ניגוד עניינים חמור ומובהק. נפרט להלן:

• שוקן תומך בפקיד-חזקיהו ובמאמצו להדיח את דנקנר, וזאת למרות שעד כה לא הניח חזקיהו - לא בפני דירקטוריון בנק הפועלים, לא בפני בעלת השליטה שרי אריסון, ולא בפני הציבור, את התשתית הראייתית המתחייבת מדרישתו. חזקיהו פועל באופן החורג מהחוק, המחייב פרוצדורה ברורה ומסודרת, עד להכרעה. אין מדובר בפרוצדורה במובן הרע של המילה, אלא בסדרה של פעולות שמחייבות את המפקח לקיים דיונים ולקבל את אישורה של ועדת הרשיונות, וכן בהוכחת טיעוניו באופן ראייתי-דווקני;

• שוקן מציג תמונה חלקית ומעוותת בעצם זאת שהוא מונה את כלי התקשורת שהם לצד דנקנר, כביכול, בעוד שהוא ועיתונו עומדים לצד המפקח. לא מיותר להזכיר לשוקן כי יש צד נוסף, שלישי, שאותו ראוי לשרת וכך אנו עושים ב-News1: הציבור הרחב, שעמו נמנים הקוראים, בעלי הפקדונות בבנק הפועלים ובעלי מניות הרוב בבנק הפועלים. אותם יש לשרת יום ולילה, במקום להתגייס במחשכים לצדו של חזקיהו;

• שוקן מתעלם מכשליו של בנק ישראל בכלל, ושל סטנלי פישר ורוני חזקיהו בפרט, בכל הקשור לפיקוח על השקעות שביצעו ואשראים שנתנו הבנקים. השקעות ואשראים בהיקף של עשרות מיליארדי ש"ח ביצעו/סיפקו הבנקים באופן כושל, לקומץ של טייקונים, בלא בטחונות מתאימים. פישר-חזקיהו ידעו ושתקו. עכשיו מסכנים אשראים אלה את יציבות הבנקים;

• שוקן מתעלם מהעובדה הפשוטה: חזקיהו הוא שאישר את דני דנקנר לתפקיד יושב-ראש בנק הפועלים, והוא שאישר את איריס דרור לדירקטורית בבנק הפועלים. מאוחר יותר התגוללו חזקיהו וכתבי חצרו על שרי אריסון וטענו כי מדובר במינויים בלתי ראויים. אם אכן מדובר במינויים בלתי ראויים, הרי שאחריות יתרה לכך נופלת על ראשו של חזקיהו, שהיה אמור לעמוד על המשמר;

• הטיעון של שוקן, לפיו כלי התקשורת צריכים להתייצב אוטומטית לצידו של הרגולטור - "המייצג המובהק של האינטרס של בעלי המניות והפיקדונות בבנק, פקיד המשתכר כ-5% משכרו של דנקנר"; וכאילו על כלי התקשורת לצאת נגד בנק הפועלים - הכולל את "הנהלת הבנק הגדול במדינה, יועצים יקרים, יו"ר בשכר של מיליונים, בעלת שליטה מיליארדרית", הינו טיעון מגוחך ובלתי מוצדק;

• שוקן מבקש קרדיט לעיתונו בפרשת חזקיהו-דנקנר משל הוא מייצג עיתונות מושלמת שנהגה נכון בזמן אמת וידעה לצפות פני עתיד. ולא היא. כדאי להזכיר לו ולקוראים, כי עיתון הארץ עמד בראש תומכיו של אהוד אולמרט לראשות הממשלה. עיתון הארץ בחר להצניע אותה עת עובדות על מעלליו של אולמרט - אותם חשפנו עוד לפני הבחירות ב-2006, וגם כאשר עלתה יוזמה פנימית לערוך "תחקיר" ולפרסמו במגזין הארץ הרי שהוא התבסס על "לקט" של פרשות ישנות ועתיקות ומיחזורן בעיתון. אין בדברים כאן כדי להחשיד את חזקיהו במעללים דומים לאלה של אולמרט, אלא כדי להצביע על אוזלת ידם של עיתונאי ועורכי הארץ, שנמנעים, משום מה, מלהצביע על ניגודי העניינים מכוחם פועל חזקיהו;

• לכלי התקשורת תפקיד מרכזי בחברה דמוקרטית. עליהם להתייצב אוטומטית לצד האמת ולטובת הציבור בכללותו, גם אם כרוך הדבר בחשיפת מעשיו של פקיד בכיר שפועל תוך ניגודי עניינים. ייאמר כאן: אם בוחל שוקן במנהלים ובבנקים ובמה שהם מייצגים, ואם הם חשודים בעיניו עד כדי התייצבות אוטומטית נגדם, טוב יעשה אם יחדל לקבל מהם כסף תמורת מודעות פרסום ושיתופי פעולה;

• שוקן נותן ידו למצב שבו פקיד, יהא בכיר ככל שיהא, יחזיק בידו כוח-להשחית. נזכור נא: פקיד. לא נבחר ציבור, לא אדם שעמד לבחירה על-ידי פורום מיוחד ואפילו לא על-ידי ועדת איתור. פקיד, שקודם לכן היה בבנק הפועלים ונדחק החוצה עקב אי-התאמה לתפקידים בכירים יותר, ובפקיד שנרשמו על-שמו כמה כשלונות מהדהדים בבנק דיסקונט, שהושתקו, אגב, על-ידי אותה מחלקה בראשה הוא עומד בבנק ישראל;

• עיתונו של שוקן מסתיר מהציבור שחזקיהו פועל תוך ניגוד עניינים, מנצל לרעה את מעמדו ותפקידו ובא-חשבון עם מי שלא ראו בו מועמד מתאים לקידום למשרה בכירה בבנק הפועלים. יותר מזה: עיתונו של שוקן מגנה את מי שכן חשפו (הח"מ, ב-News1) ומטיח ביקורת אישית כאילו חשיפת מעשיו של חזקיהו נעשית משיקולים זרים וכדי לפגוע בו ולשרת את דנקנר;

• שוקן נותן ידו למצב שבו מוסתרת האמת מהציבור. אותם עיתונאים שמותחים ביקורת על המפקח - ואני ואתרי בראשם, אינם משרתים את דנקנר אלא את הציבור. דרישתי-שלי מהמפקח ומנגיד בנק ישראל היא ברורה, עקבית והחלטית: לחשוף ולפרסם את אותו "מידע שחור", כביכול, על אודות מעשיו של דנקנר, אם אכן התגלו מעשים שחורים שכאלה;

• שוקן נותן ידו באופן חסר אחריות ציבורית ועיתונאית לפרסום אמירות המרמזות על קיומו של "מידע שחור", ובד-בבד נמנע מלפעול לחשיפתו המלאה של אותו מידע. אלה גוררות שמועות בלתי נכונות ובלתי אחראיות, שעלולות חלילה להביא לקריסת המערכת הבנקאית כולה ובנק הפועלים בראשה;

• שוקן מסתיר מהציבור את עניינו העסקי האמיתי ויחסיו עם בנק הפועלים: עסקיו אינם רק 600 המינויים שרוכש הבנק מעיתון הארץ, ולא רק הפרסום שאכן הוגבל, אלא גם קווי אשראי שהועמדו לרשותו בעבר באופן נדיב שבהחלט מעורר כיום שאלות נכבדות;

• שוקן נמנע ממתן גילוי נאות לעובדה הפשוטה: קבוצת שוקן מתקשה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי בנק הפועלים. אותם מנהלים שהוא תוקף וקורא להדחתם - דני דנקנר וציון קינן, הם בדיוק אותם אישים שדחו את דרישתו להגדלת קווי אשראי ולדחיית פרעון חובות. סילוקם מדרכו וכניסת מנהלים חדשים במקומם - אם אכן יסולקו דנקנר-קינן - עשויה לסייע לשוקן ולהוריד מעצמו את הלחץ הכספי-פיננסי. לו היה הדבר קורה בתאגיד אחר, היה שוקן דורש מאות מו"ל/מנהל להימנע מכל פעילות ו/או החלטה הנוגעת לאותם אישים, או למצער: ליתן גילוי נאות ומלא ולפרסם באופן פרטני את דבר ניגודי העניינים.

ופטור בלא כלום הרי אי-אפשר:

• צודק שוקן בביקורתו כלפי בנק הפועלים בסוגיית הפרסום. ההחלטה לצמצם באופן מהותי את הפרסום בקבוצת עיתוני הארץ, מהווה סוג של 'חרם' ושימוש בלתי ראוי בכספי הבנק. על-כך כתבתי והתרעתי עוד לפני מאמרו של שוקן. מחרם שכזה יש להימנע, גם אם שוקן עצמו עושה שימוש בלתי תקין בעיתונו, ולוקח צד - מתוך שיקולים זרים, בסכסוך שבין חזקיהו לדנקנר;

• צודק שוקן בביקורתו כלפי סבר פלוצקר. אכן, פלוצקר פועל כמו שבשבת. הוא כותב באופן מביך דברים והיפוכם בהפרש של ימים. לזכותו יש לומר: הוא מתמיד שנים הרבה בדרך זו, ומי שמכירו יודע: פלוצקר הפך זאת לאמנות. כך יכול הוא לאחוז במקל בשני קצותיו ולזכות בהוקרת תודה מצד שני הצדדים בסכסוך.