מדוע לא קמה מדינה פלשתינית

בשבוע שבו הותקפה שירה מרגלית, המשנה למנכ"ל "רשת", הקרינו בערוץ 2 סרט העוסק ב"ילדים של". הסרט עסק בשאלה איך זה להיות הילד של, אבל גם בסוגייה של "בנים ממשיכים": בגל"צ, בדובר צה"ל ובעוד גופים ומוסדות ממלכתיים.

עיתונאים ופובליציסטים מהירי עט ידעו לספר ולנתח במדויק את מפגש אובמה-נתניהו. ככל שהולכת וגדלה הפרספקטיבה של הזמן, מתברר שמה שרואים משם לא רואים מכאן ולהפך. הדיווחים בכלי התקשורת עסקו בספקולציות ולא במהות, וגם מקום הצהוב והצעקני לא נפקד. מה שברור כיום הוא שהמפגש בין שני האישים היה בחינת דו-שיח בין חירשים כאשר כל אחד מדקלם את מה שמומחים כינו כתוכנית עבודה. ובדיוק כאן טמונה הבעיה: המפגש הוכיח ששני המנהיגים לא כל-כך עשו שיעורי בית לפני כן, לא השכילו ללמוד את המציאות החדשה שהתהוותה הן בארה"ב והן בישראל, לכן הכישלון היה צפוי מראש.

ערב הפריימריז בליכוד ישבתי בוועדת חוקה של הליכוד והצעתי דרך חדשה לפיקוח על הבחירות הממוחשבות. דרך זו משלבת את היתרונות של הצבעה ממוחשבת, ומונעת למעשה באופן מוחלט אפשרות של זיוף באמצעות הצבעה מקבילה בקלפי פיזית בפתק שמודפס על-ידי כל מצביע בעת ההצבעה. מספיקה בדיקה מדגמית של 10% מהקלפיות כדי לוודא שלא היו זיופים. נתניהו, שנכח בישיבה זו, שיבח את הצעתי בנוכחות כל חברי הוועדה, והורה לפעול בדרך זו. לאחר הישיבה הוא אף קרא לי ולמנכ"ל והסביר לי כיצד פתרתי לו בעיה שהוא התחבט בה שנים ושוב הורה למנכ"ל לפעול כדי לממש הצעה זו. מניסיוני למדתי שתמיכה מאסיבית כזו מעוררת חשד, ולכן כלל לא התפלאתי כאשר לא נעשה שום צעד למימוש ההצעה. ההפך הוא הנכון - השימוש במחשב נוצל לרעה, ובליבי מקנן חשש כבד להטיה ממשית בתוצאות הבחירות.

אני מניח שהקורא הממוצע לא קרא את הצעת חוק "איסור יום הנכבה" לפני שחיווה דעתו עליה פשוט מפני שכותרות העיתונים שכינו אותה בכינוי זה לא טרחו לצטט אותה כלשונה. ניתן לכאורה להניח, מכותרות העיתונים, שכנסת ישראל עומדת, בתמיכת הממשלה, לחוקק חוק שיאסור על ערביי ישראל לציין או להזכיר את אסונם בשנים 1948-1947. על-מנת לדייק יותר להלן הצעת החוק כלשונה:

מאז עלה ברק אובמה לשלטון בארה"ב ניכרת התעוררות בקרב גורמים בשמאל הישראלי שהנה, סוף סוף, בא מישהו מבחוץ שייתכן שיאכוף על ישראל את תפיסות השמאל ויביא, במהרה בימינו, לשלום החמקמק בינינו לפלשתינים. אין המאמר עוסק בסוגייה המוסרית של ריבונות התהליך הדמוקרטי הישראלי על תהליך קבלת ההחלטות בישראל ובכמיהה, הפעם משמאל, לאיש חזק שיבוא ויעשה סדר, אלא למשמעות המעורבות האמריקנית כפי שהסתבר בחמישים השנים האחרונות ולאיכות תהליך קבלת ההחלטות שלהם - לא שלנו.