"אכיפת החוק במאחזים"? - שחיתות ואפליה גזענית

המתקפה המתלהמת של פעילי השמאל הקיצוני על תושבי המאחזים היהודיים באזור יהודה ושומרון, בנימוק כי יש לאכוף עליהם את החוק ומרות המדינה, היא תערובת פסולה של מרמה עובדתית, בורות משפטית, אכיפת חוק סלקטיבית ומפלה על-רקע גזעני, ושחיתות שלטונית פוליטית חמורה תוך שימוש פסול בבג"צ, בחיילי צה"ל ובמשטרת ישראל לצרכים פוליטיים. הדברים יוכחו להלן.


תרמית והונאה

במגזר היהודי ביהודה שומרון ישנם כ-3,000 מבנים שנגדם מתנהלים הליכים בגין הפרת חוקי התכנון והבנייה, מתוכם כמה עשרות תיקי בנייה בלתי חוקית במאחזים - ביחס לאוכלוסיה של 300 אלף נפש (יחס הפרת חוק של 1% ל-1,000 תושבים); זאת לעומת כ-10,000 מבנים במגזר הערבי באזור C בלבד, מתוך אוכלוסיה של כ-60,000 פלשתינים הגרים באזור C (יחס הפרה של 18%), כלומר באופן יחסי פי 18 (!) יותר מאשר בקרב המתנחלים היהודים.

מבקר המדינה קבע בדוח האחרון שלו בתחילת מאי 2009 כי במדינת ישראל יש כ-100,000 מבנים בלתי חוקיים (יחס הפרת חוק של כ-1.5% ל-1,000 תושבים), ושני שלישים מהם נמצאים במגזר הבדואי בנגב. כמות המבנים הבלתי חוקיים במגזר זה הוכפל מאז שנת 2002. דוח מבקר המדינה מצטט הצהרה של גורם בכיר במשרד הפנים המציין שבכל הקשור בחוק התכנון והבנייה "אזור רכס הכרמל כבר יצא מתחום האכיפה ואנו על סף פשיטת רגל גם באזור ואדי ערה" ['עברייני הבנייה פורחים והמדינה חסרת אונים', דה מרקר, 22.5.09].

במגזר היהודי ביהודה והשומרון מצב אכיפת חוקי הבנייה טוב בהרבה מאשר בתוך הקו הירוק, קל וחומר מאשר בנגב ובגליל. אכיפת חוק שוויונית, במקרה זה, משמעותה כי על כל מבנה שייהרס במאחזים יש להרוס 18 מבנים במגזר הערבי ביו"ש וכ-60 מבנים בתוך הקו הירוק.


בורות משפטית

כל המאחזים ביהודה והשומרון עלו על הקרקע ומחזיקים בה ברציפות בין שנתיים ל-10 שנים ויותר. אחת הטענות בנושא זה כלפי המתיישבים היא שהם פלשו לאדמות בלתי מוסדרות שפלשתינים טוענים לבעלות עליהן. מאחר והמתיישבים מחזיקים באדמות הרבה מעבר ל-30 יום, יש להם עליהן חזקה ועל-מנת לבטלה, יש לפנות לבתי משפט אזרחיים בלבד. כך בדיוק נקבע בבג"צ לאחרונה בפסק דינו בעניין 'בית השלום', כדלקמן:

"סעיף 3 לצו סילוק פולשים קובע שלושה תנאים מצטברים הנדרשים לגיבוש הזכות לעשיית דין עצמית לצורך החזרת החזקה למחזיק שנושל: החזקת הנכס כדין, תפיסת נכס שלא כדין על-ידי פולש, ונקיטה בעשיית דין עצמית תוך 30 יום מיום הפלישה. ...שיקולי סדר ציבורי עומדים מאחורי הכלל לפיו מחלוקות בעניין זכויות קניין מקומן להתברר בערכאות שיפוט, ולא בכוח הזרוע בין הצדדים היריבים.

"...הכרעה בזכויות הקניין המהותיות בין הצדדים תיעשה באמצעות ערכאות מוסמכות במישור האזרחי ... כל עוד לא הוכרעה שאלת הזכויות, אין הדין מתיר תפיסה חד-צדדית של החזקה שלא בהסכמת המחזיק. חובת ההגנה על החזקה גוברת על המחלוקת בדבר הזכויות המהותיות, וכל עוד זו לא הוכרעה בערכאה שיפוטית, חל איסור לשנות מצב קיים בשטח בדרך של נישול המחזיק מחזקתו."

טענה אחרת המופנית אל תושבי המאחזים היא שהם בנו ללא היתרי בנייה. חוק התכנון והבנייה התשכ"ה 1965 הינו החוק הקובע את כל ההסדרים החוקיים לקבלת היתרי בנייה ואת הסנקציות (הפליליות) לבנייה ללא היתר.

הכנסת השוותה את הדינים החלים על אזרחי ישראל בשני צידי הקו הירוק בחוק להארכת תוקפן של תקנות-שעת-חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשל"ח-1977. מתוקף חוק זה מעמידים לדין את אזרחי ישראל על עבירות שביצעו ביהודה והשומרון.

כל חוקי המדינה הוחלו על אזרחי ישראל ביהודה והשומרון - למעט חוק התכנון והבנייה. באזור יהודה והשומרון מנהלת המדינה, בניגוד בוטה לחוק, את כל הליכי אכיפת חוקי הבנייה באמצעות צווים מינהליים ועל-ידי ועדות תכנון ופיקוח ממשלתיות ולא בבתי משפט. התוצאה מכך היא שבעוד שבתוך הקו הירוק הוצאו 100,000 צווי הריסה שיפוטיים סופיים בגין בנייה, אין ולו צו הריסה שיפוטי אחד באזור יהודה והשומרון.

נקיטת הליכים מינהליים במקום שיפוטיים, מפלה לרעה את המתנחלים מחד, ומונעת האשמתם בעבירה פלילית בגין בנייה בלתי חוקית. לפיכך, לא ניתן כלל לדבר על עבירות בנייה בלתי חוקית במאחזים כל עוד המדינה אינה פונה לבתי המשפט לקבלת צווי הריסה. אכיפה מינהלית כזו מנוגדת גם לאמנות הבינלאומיות עליהן חתומה מדינת ישראל ולמשפט הבינלאומי הקובע את זכות השוויון של כל אזרח בפני החוק.

בשם עיקרון השוויון בפני החוק - יסוד מוסד של החוק בישראל והחוק הבינלאומי - יש לטפל בהפרות חוקי הבנייה באיו"ש בדיוק כמו שמטפלים בהן בתוך הקו הירוק, ולאפשר לתושבי המאחזים להתגונן כנגד צווי הריסה בגין חשד לבנייה בלתי חוקית בבתי המשפט בלבד, כמו לכל אזרח אחר.


אפליה על-רקע גזעני

עקרון השוויון בפני החוק משמעו שאם המדינה מבקשת לאכוף את החוק - עליה לאוכפו באורח שוויוני. יש לנקוט אותם צעדי אכיפה כנגד אזרחי ישראל ממזרח ל"קו הירוק" בדיוק כמו נגד אזרחי ישראל ממערבו. יש לנקוט גם אכיפה שוויונית על יהודים וערבים. בפועל ישנה אכיפה מוגברת במאות אחוזים כנגד המתנחלים ככלל ונגד תושבי המאחזים בפרט, ותת-אכיפה חמור כנגד הבדואים ותושבי ואדי ערה, רכס הכרמל והגליל.

הקריאה להתנכל לתושבי המאחזים, לסגור את היהודים הגרים בהתנחלויות ביהודה ושומרון ב"גטאות" ולאסור עליהם גידול טבעי, מזכירה תקופות אפלות ביותר בתולדות העם היהודי. מדרישות פסולות אלה נודף ריח עז של גזענות אנטישמית.

זאת ועוד - כל אזרח במדינת ישראל המבקש להוציא היתר בנייה פונה לרשות המקומית אשר דנה בבקשתו ומחליטה אם לאשרה אם לאו. גם אכיפת דיני התכנון והבנייה נעשים על-ידי הרשות המקומית בלבד. העובדה כי ביהודה ושומרון אין לרשות המקומית סמכות לאשר היתרי בנייה ולאכוף אותם היא אפליה חמורה לרעת תושבי איו"ש אזרחי ישראל, הן ביחס לשאר אזרחי ישראל והן ביחס לערבים באיו"ש.


שחיתות שלטונית פוליטית

העובדה כי כל היתר בנייה חייב לקבל את אישורו של שר הביטחון לא רק מפלה לרעה את תושבי איו"ש, אלא גם הופכת את סוגייה המנהלית ומשפטית של היתרי הבנייה לעיסוק פוליטי פסול מעיקרו.

העובדה כי אהוד ברק, יו"ר מפלגת העבודה, הוא גם שר הביטחון המבקש להתנכל למתנגדיו הפוליטיים, להרוס את בתיהם ולגרשם מאדמתם, רק מדגישה ומעצימה את האבסורד במהלך זה ובשליטתו של ברק על הבנייה באיו"ש, כמו גם את פסלות הדרישה ששר הביטחון יאשר כל היתר בנייה.

העובדה כי שרי הביטחון בעשר השנים האחרונות הצהירו הצהרות פוליטיות לחלוטין כי הם לא יאפשרו בנייה באיו"ש, הפלתה לרעה את תושבי איו"ש היהודים ומנעה מהם את האפשרות לעמוד בדרישות החוק. לפיכך, לא ייתכן לאכוף עליהם חוקים שהם לא יכלו לקיימם מלכתחילה, עקב התנכלות ממשלות ישראל להם. ההיפך הוא הנכון - יש לנקוט בהעדפה מתקנת בנושא תכנון ובנייה בהתנחלויות עקב האפליה הארוכה.

עקרון יסודי נוסף של שלטון החוק במדינה דמוקרטית הוא - שרים ופוליטיקאים פסולים מלהתערב בצעדי אכיפת חוק. כשם ששר לביטחון הפנים אינו יכול להחליט על פתיחת תיקי חקירה למתנגדיו, לא יעלה על הדעת כי יו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק יוכל לשלוח חיילים כדי להרוס את בתיהם של מתנגדיו הפוליטיים. זוהי הפרת בוטה של עקרונות החוקיות והשוויון, והתערבות פוליטית מושחתת ברשויות אכיפת החוק של מדינת ישראל.

יתרה מכך - השימוש בחיילי צה"ל להריסת בתים של אזרחי ישראל הינו פסול מעיקרו. חייל מתגייס לשירות חובה על-מנת להגן על המדינה, ולא להיות משרתו הפוליטי של ברק בהריסת בית משפחתו או בית חבריו של החייל.

ממשלת ישראל החליטה בשנת 1998 כי אכיפת החוק על ישראלים ביהודה ושומרון תתבצע על-ידי משטרת ישראל ולא על-ידי חיילי צה"ל. בהתאם לכך הוציא היועץ המשפטי לממשלה את "נוהל אכיפת החוק על ישראלים ביהודה שומרון וחבל עזה" ביום 2.9.98. השימוש שעושה אהוד ברק בחיילי צה"ל למשימות אלה הינו פוליטי, פסול ובלתי חוקי בעליל, על כל המשתמע מכך.

לכאורה גם השימוש האינטנסיבי שעושים פוליטיקאים מהשמאל הקיצוני בבג"צ לקידום אג'נדת השנאה שלהם כנגד המתנחלים היא לא רק שימוש פסול בהליכי משפט, אלא גם פוליטיזציה בלתי נסבלת של בית המשפט העליון. פעילי שמאל קיצוני מנצלים את חוסר יכולתו של בג"צ לשמוע ראיות ולקיים הליכים משפטיים מסודרים הכוללים צירוף כל הנפגעים להליכים המשפטיים, כמו גם העדר זכות ערעור והתפוררות כל העקרונות של זכות העמידה בפני בית המשפט, להשגת הישגים פוליטיים נגד המתנחלים שנואי נפשם לאחר שנכשלו בבחירות האחרונות. הם עושים זאת ככל הנראה מתוך הנחה ששופטי בג"צ קרובים להם בדעותיהם. מעבר לשימוש הפסול והפוליטי בבג"צ, יש בכך גם תרומה משמעותית להתדרדרות אמון הציבור בבית המשפט העליון משנה לשנה.


פגיעה במדינת ישראל

הדרישות של ממשלות זרות, בצוותא עם תנועות ומפלגות השמאל הקיצוני בישראל והרשות הפלשתינית, לאכוף את החוק ביד קשה ובאורח דווקני על קבוצה קטנה של יהודים החיה במאחזים ביהודה ושומרון, הן פגיעה חמורה ביותר בריבונותה ובממשלתה של מדינת ישראל. אין מדינה בעולם שהייתה מסכימה להתערבות בוטה בענייניה הפנימיים בינה לבין אזרחיה ו/או במדיניות אכיפת החוק שלה על תושביה.

עצמאות ושלטון דמוקרטי של כל מדינה מתבטאים בחקיקה ריבונית ושוויונית החלה על כל אזרחיה. קיום החוק ואכיפת החוק על אזרחיה, הוא עניינה הפנימי של כל מדינה. עקרון השוויון בפני החוק, שהוא אבן היסוד של שלטון החוק, מחייב את מדינה לאפשר לכל אזרחיה לקיים את החוק באורח שווה ואם הם עוברים על החוק - צעדי האכיפה יינקטו נגדם באורח שוויוני ומידתי על-ידי המדינה עצמה ולא בעקבות לחץ בוטה ומפלה גזענית של ממשלות זרות.


לסיכום

הדרישה של פוליטיקאים שמאלנים ל"פינוי" מאחזים ביהודה ושומרון היא קריאה בלתי חוקית ומפלה לרעה על-רקע גזעני את תושבי יהודה והשומרון, כאשר נתוני הציות לחוק שלהם טובים בהרבה מאלה בכל מגזר אחר.

מבחינת שלטון החוק, יש לאכוף את החוק באורח שוויוני על כלל אזרחי ישראל באמצעות בתי המשפט ומשטרת ישראל בלבד, ואין להפלות את תושבי המאחזים באיו"ש ממאחזי הבדואים בנגב או מהבנייה הבלתי חוקית הנפוצה הרבה יותר במגזר הערבי בגליל, בכרמל ובואדי ערה.

העיסוק של שרים ככלל ושל שר הביטחון אהוד ברק בפרט בסוגיית אכיפת החוק במאחזים הינו פוליטי, פסול, בלתי חוקי ובלתי חוקתי הרבה יותר מהפרות חוקי התכנון והבנייה של יהודים תושבי איו"ש.

הלחץ של ממשלות זרות ל"פינוי" מאחזים הינו התערבות בלתי נסבלת בריבונות מדינת ישראל ובענייניה הפנימיים, וקריאה לאכיפת חוק גזענית אנטישמית המעוררת אסוציאציות קשות מאד מההיסטוריה הקרובה והרחוקה של העם היהודי.

תושבי המאחזים רשאים לנקוט בצעדים משפטיים חריפים כנגד כל אדם אשר מבקש להתנכל אליהם, להכפישם, להפלותם באורח פסול וגזעני, ולעשות שימוש בלתי חוקי בעליל בחיילי צה"ל ובמשטרה למטרות פוליטיות מושחתות. במסגרת אותם הליכים ניתן וראוי לתבוע פיצויים אישיים מכל מי שיפעל נגדם עפ"י החוק, חוקי היסוד, המשפט הבינלאומי וזכויות האדם המובטחות באורח שוויוני לכל אדם באשר הוא אדם.