האפשרויות למכה ישראלית על הגרעין

הדילמה הגרעינית המעסיקה כיום את ישראל והעולם המערבי - כולל את הצמרת השלטונית במדינות ערב במזרח התיכון - מתחבטת בשתי שאלות מרכזיות. האחת: באיזה טווח זמן תצליח אירן לפתח נשק גרעיני שאותו ניתן להנחית על "מדינות אויב" באמצעות טילים בליסטיים. השנייה: מה האפשרויות הישראליות להנחתת מהלומת מנע על מתקני הגרעין באירן. גורמים מודיעיניים שונים בעולם - אזרחיים וצבאיים - מנסים להציג הערכה מושכלת לשאלות אלה. אחת ההערכות המעודכנות ביותר הוכנה במרכז האמריקני למחקרים אסטרטגיים בינלאומיים - CSIS - וראתה אור בתחילת חודש מרס השנה.

במסגרת הנתונים שעל פיהם מנסה המחקר לבנות את הערכותיו, נבחנת השאלה איזה אתרי גרעין אירניים כדאי לישראל לתקוף במטרה להשמיד אותם ולהביא לבלימה מוחלטת של ההתחמשות הגרעינית האירנית, או לפחות במטרה לעכב את אפשרויות מימוש האופציה הגרעינית האירנית במספר שנים. המחקר טוען כי טווח הזמן לפעולה התקפית ישראלית, שבמסגרתו המוגבלת מתכננת ישראל את פעילותה, מתבסס על ההערכה הישראלית שלפיה יכולה אירן להגיע לפצצת אטום מבצעית שתהווה "איום קיומי על ישראל" בין 2009 ל-2012. המחקר, לעומת זאת, מעריך במידה "בינונית" של מהימנות, כי טווחי הזמן הם בין 2010 ל-2015.

המחקר מציין שלוש מטרות שלהערכתו עשויות להיות יעדי התקיפה הישראלית:

1. המתקנים להעשרת אורניום בנאתאנז;
2. המרכז לטכנולוגיה גרעינית באיספאהאן;
3. הכור הגרעיני באראק.

המתקן בנאתאנז ממוקם בעומק של כ-8 מטרים מתחת לפני הקרקע וממוגן בשכבות בטון בעובי של 2.5 מטרים. בשנת 2004 חוזק החלק העליון של המתקן בשכבת בטון נוספת שעובייה מספר מטרים. במתקן זה מצויות כמעט כל הסרכזות [צנטריפוגות] להעשרת אורניום. המרכז הגרעיני באיספאהאן עוסק בהעשרת אורניום. גודלו של המתקן, הבנוי על פני הקרקע, משתרע על פני כ-12 דונם. הכור הגרעיני באראק, הבנוי על שטח של כ-7 דונמים, מופעל באמצעות מים כבדים וקיימים בו מספר מגדלי קירור. על-פי הידוע, אין בכור זה כל מתקנים תת-קרקעיים.

המחקר מעריך כי מהלומה ישראלית אווירית נגד אתרי הגרעין באירן אפשרית דרך נתיב טיסה המתחיל במפגש הגבולות שבין טורקיה לסוריה, עובר לאורך הגבול הטורקי-סורי אחר, חודר "חדירה קטנה" אל תוך המרחב האווירי של עירק ומשם למטרות באירן. החזרה - באותו נתיב. כדי להשיג תוצאות טובות לתקיפה, טוען המחקר, חייבת ישראל להשתמש בכמות של כ-70 מטוסי קרב-הפצצה, תוך כדי תדלוק באוויר ותנועה באופן שיקטין מאוד את סיכויי ההתגלות בדרך. המחקר מציג את החישוב של סוגי המטוסים הנדרשים לתקיפת כל אחת משלוש המטרות כאשר הפירוט הכולל לכל המטרות מגיע ל-25 מטוסי תקיפה מסוג F-15E ושבעה מטוסי F-16I ועוד 38 מטוסי F-16I לליווי והתגוננות מפני מתקפת מטוסים אירניים ומערכות הגנה אוויריות.

אופציית פעולה אחרת מציג המחקר הקובע, כי ישראל מסוגלת לתקוף מטרות גרעיניות באירן באמצעות שיגור טילים בליסטיים מדגם יריחו 3 המצויים ברשותה. היתרון של תקיפה כזו, קובע המחקר: לאירן אין מערכת הגנה מפני מתקפת טילים בליסטיים. אמנם, מציין המחקר, פורסמו באחרונה ידיעות כי אירן מנהלת מו"מ עם רוסיה לרכישת מערכת הגנה כזו המבוססת על טילי S-300 שהם פיתוח משוכלל של טילי Sam 12, מהדגם הקרוי Giant, המסוגלים "לטפל" בטילים בליסטיים המגיעים למהירויות של 4,500 קמ"ש. אך בינתיים, ככל הידוע, עסקה כזו עדיין לא יצאה אל הפועל ומערכת טילים-נגד-טילים מן הסוג הזה לא הותקנה באירן.

אופציה אחרת המוצגת במחקר דנה באפשרות תקיפה במקביל של הכור הגרעיני בבושהאר. פרט להשמדת הכור מציג המחקר גם את ההיקף הכבד של הנזקים הסביבתיים שיתרחשו בעקבות תקיפה כזו. פיצוץ הכור הפעיל בבושהאר יעלה אל האטמוספירה כמות משמעותית של חומרים רדיואקטיביים המסוכנים לאדם כמו: יודין-131, סטרונציום-90, צסיום-137 ופלוטוניום-239. הנפגעים הישירים והעיקריים יהיו תושבי בחריין, קטר ואיחוד האמירויות הערביות. כתוצאה ישירה מן הנזק הסביבתי ימותו אלפי אנשים ומן התוצאה המשנית של נזקי הקרינה ומחלות סרטניות שיתפתחו ממנה ימותו במשך הזמן עוד מאות אלפים. המחקר אינו דן בשאלה באיזה אופן תתבצע התקיפה של הכור בבושהאר - באמצעות מטוסים, טילים או באמצעות טילי שיוט המשוגרים מצוללות מסוג "דולפין" המהוות - כפי שפורסם לא אחת - את עמוד השדרה ההתקפי לטווחים רחוקים של ישראל והמופעלות במסגרת חיל הים הישראלי.

דוקטרינת הביטחון של ישראל - מסביר המחקר - מתבססת על הנחת היסוד כי מדינות ערב נחושות ברצונן להשמיד את ישראל, וכי לישראל אין בנות ברית שניתן לסמוך עליהן בבוא "יום פקודה", ולכן ישראל חייבת לדאוג לעצמה. כנגזרת מדוקטרינה זו נקבעה האסטרטגיה הצבאית-מבצעית שבמסגרתה הכרחי שישראל תהיה בעלת יכולת הרתעה מפני מתקפה ערבית. ואם מתקפה כזו תתרחש חייבת ישראל להיות בעלת יכולת לחסל אותה במהירות ובהחלטיות כשהיעד האסטרטגי הוא להעביר את המלחמה במהירות המקסימלית אל תוך שטחן של התוקפות.

לגבי המדינות הגרעינית של ישראל - קובע המחקר - כי ישראל פועלת על בסיס ההנחה כי דרושה לה יכולת הרתעה ברורה וחד-משמעית. כבסיס להנחה זו קבעה ישראל את המדיניות שלפיה כל רכישת נשק גרעיני מצד מדינה ערבית או מדינת איסלאם כלשהי, מהווה איום קיומי בעבור ישראל. ועל כן מטרתה האסטרטגית של ישראל היא למנוע בכל דרך השגת נשק גרעיני על-ידי מדינות אויב - אירן או אחרות. על בסיס המידע הזה, טוען המחקר, כי מזה שנים רבות נחשבת ישראל בעיני העולם כ"מדינה גרעינית בלתי מוצהרת" כשברור לכל כי היא נתפסת בתודעה העולמית כמדינה שיש ברשותה ארסנל של כלי נשק גרעיניים מתוחכמים.

מה תהיינה המשמעויות הפוליטיות והצבאיות של מתקפה ישראלית נגד מתקני גרעין באירן? על כך מסביר המחקר כך: ככל שתהיה לאירן יותר ודאות כי הממשל הישראלי ואיומי התקיפה שלו יהוו איום על קיומו ושרידותו של המשטר האירני, כך תהיה אירן יותר נחושה בדעתה להשיג נשק גרעיני כדי שעצם קיומו יהווה איום מרתיע נגד ישראל. אם אופציה כזו תתממש, מעריך המחקר, תפרוש אירן מן האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני (NPT) בטיעון כי מנקודת הראות של הביטחון הלאומי חייבת אירן לפתח נשק גרעיני כדי להגן על עצמה מפני "תוקפנות ישראלית ואמריקנית".

ובנוסף: כל מתקפה ישראלית תגרור אחריה תגובה התקפית אירנית באמצעות שיגור טילים בליסטיים מדגם שיהאב-3 נושאי ראשי חץ קונבציונליים לעבר תל אביב, מרכזים צבאיים ואזרחיים אחרים בישראל, וכן לעבר אתרים "חשודים" כמתקני הגרעין הישראלים. המחקר מעריך כי לעזרתה של אירן, אם תותקף, יעמדו גם גורמים כמו חיזבאללה וחמאס, שישגרו לעבר ישראל טילים משטחה של לבנון ומרצועת עזה. יחד עם זאת המחקר מטיל ספק לגבי הנכונות של סוריה להצטרף לקונפליקט ישיר עם ישראל, כיוון שלסוריה ברורה מידת הפגיעות הרבה של מרכזי אוכלוסייתה לתקיפה של חיל האוויר הישראלי, שהינו בעל עליונות ברורה ביחס ליכולת ההתגוננות האווירית הסורית.

בסיכום הדברים טוען המחקר, כי עוד לפני מתקפה ישראלית אפשרית, על המערב להפעיל פתרון ריאליסטי למניעת התפתחותה של תוכנית הגרעין האירנית, בנתיב משולש: צבאי, כלכלי ופוליטי. לא יימצא פתרון לבעיה - קובע המחקר - כל עוד לא תוצג בפני אירן תוכנית אמריקנית שתעסוק בכל תחומי המחלוקת בין ארה"ב לאירן ובדרכים ליישוב מחלוקות אלה. הדרך הנכונה ביותר להתחיל מהלך מן הסוג הזה - מסיים המחקר - היא לפתוח במגעים, ישירים אך חשאיים, תוך יצירת "צעדים בוני אמון" בין שני הצדדים.