לא שמישהו הופתע מכך שהשר דן מרידור סירב לקבל עליו את המשימה לרכז את הטיפול להחזרת גלעד שליט.
ולא שמישהו האמין שהתחמן הזה נזקק לשבוע שלם כדי לשקול בדבר או לברר אם הוא יכול או לא יכול לקבל את המשימה.
כי כל הסיפור היה העיתוי והטקטיקה: איך להיחלץ מהמלכודת שטמן לו נתניהו, ומתי להודיע על הסירוב באופן שייגרם לו נזק ציבורי מינימלי.
כי האיש הזה, מרידור, מעולם לא אהב לתת כתף לטובת דבר שעלול, אבוי, לפרוע את התסרוקת הנערית שלו.
אין מחלוקת על כך שמרידור הוא אדם מוכשר ומיומן. אבל הפוליטיקאי שבו ציווה עליו להשליך מידו במהירות את תפוח האדמה את הלוהט הזה.
אילו היה באיש הזה קורטוב של אומץ לב ציבורי, או אפילו סתם אזרחות טובה, הוא היה הופך את העובדה שהוא שר בממשלה למנוף וליתרון כדי לפתוח צעד ולקדם באופן ממשי את הטיפול בפרשה הנוראה הזו.
ויתרה מכך, דן מרידור, מכוח היותו שר בממשלה, גם היה יכול לשדרג את הפרופיל הציבורי והתקשורתי של פרשת גלעד שליט, שמאיימת להפוך לשיגרה אפורה ולרדת מסדר היום.
אבל הפרימדונה הקטנה הזו מעולם לא חטאה בדברים שיש בהם מסירות נפש.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
