שלושת השלילות והאתיקה הציבורית

ושוב מדווח על הפגנה צעקנית בירושלים בה כ-2000 מפגינים העלו קובלנות ומענות על כך שהבנות ז'נבה נתפסות בישראל משום מה כמעשה איוולת פרוע אם לא גרוע מזה.

משל לאזרחים שוויצרים שהיו חותמים על הסכם למסירת קנטונים בארצם לסין, והיו מפקידים את המסמך החתום גם מצד נציגים רשמיים סיניים אצל שר החוץ של בלגיה.

בנוסף, בצוק העיתים, תוך שבוע עומדת לפרוץ במשק שביתה כללית כיד הבטחת עמיר פרץ - אירוע ראוי לציון. שכן שביתות כלליות היו האסטרטגיה המהפכנית של מפלגות בולשביקיות באירופה בברית עם מפלגות שמאל להביא למהפכה המיוחלת ברוח שמש העמים שהמטירה את הבטחות עולם המחר ממוסקבה.

שביתה כללית ידועה במיוחד היתה ב-1968 בזמן מרד הסטודנטים בצרפת. זו הביאה את נשיא צרפת שרל דה-גול להוועד עם ראשי הצבא לקראת היערכות להתערבות צבאית, אילו נמשכה השביתה זמן מה תוך שיתוק המערכות החיוניות במדינה. ואילו כאן הדברים עוברים להם בבחינת "לא ראויים לציון מיוחד" בדומה לאסונות טבע מעשה שגרה.

האם המציאות הישראלית הינה בבחינת ג'ונגל פרוע ולא מוגן, בעוד חיים ראויים בארצות המערב הם גם יצירת הוויה מוגנת מפרעות הלילה הקדמוני? איזו מדינה היתה עוברת בשתיקה יחסית על טבח אזרחיה? וזאת מבלי למחוץ את אלה המכריזים על חיסולה כמטרה - כדברי עראפת בימים האחרונים על "שחרור פלשתין מהים עד הנהר", ודברי נשיא מלזיה בכנס ארצות האיסלם ברוח האנטישמיות הארסית ביותר על "הסכנה היהודית", סירובו להתנצל ואישור הדברים כבעלי היגיון וטעם על-ידי שר החוץ המצרי ונשיא סוריה.

וכאילו להוסיף תבלין ריחני מיוחד לתבשיל חשיפת אזרחי המדינה להוויית חיים לא מסוככת היאה לעידן טרום הציוויליזציה, עולה ענינו של ראש אגף חקירות כיום במשטרת ישראל שבמאי 99' הורה לצוטט לשיחות ראש הממשלה, שרים ואישים בכירים, משל היה מדובר במאפיה הקולומביאנית שבין פריעה לחטיפות עוקבת בקפידה אחר מהלכי ראשי המדינה שם.

מה נאמר עליה, הו אזרחים, מה נאמר על זו הסוררת, זו האתיקה הציבורית, בהוויית התנהלות החושפת את נתיני מדינת כל-אומלליה ללילו של הג'ונגל הקדמון? מה ניתן לאמר כאן מעבר לאמרות השגב התלושות המקובלות בנושא על-ידי גופי שמאל שונים, תוך הצגת תוכניות "מתקנות" בעלות רלוונטיות נמוכה, המסיחות את הדעת מהבעיות האמיתיות, ברוח "חוקה לישראל" ודיקלומי מליצה אודות טוהר השלטון?

מה נאמר איפוא אודות ההנחות הכלליות ביותר העומדות ביסוד האתיקה הציבורית בישראל? הנחות כאלו מכונות "מטאפיזיקה" - מושג המורה על מה שמעל (מטא) המציאות (פיזיס), דהיינו הדברים הכלליים ביותר שביסוד המציאות והחברה.

מה יש לנו ביד?

1) המטאפיזיקה משפיעה על האתיקה וההווייה הציבורית.

נשאלתי פעם למשל בעת דיון על דת ומדינה: "איפוא אתה רואה מימוש של תפיסות אתאיסטיות בפוליטיקה הישראלית"?

התשובה הפשוטה - לפוליטיקה הישראלית ברובה אין אלוהים.

יש המנסחים זאת גם אחרת - לית דין ולית דיין, או "גנגסטריזם פוליטי".

אנו ראינו זאת בתופעות כגון "היבחרות באמצעות ספסרות" מצד אחד של המפה הפוליטית, ותופעת ההחשכה (של המסך) בזמן דבריו של ראש הממשלה - מהקצה הפוליטי השני (משל בארה"ב היו מחשיכים את מסכי הטלוויזיות מחוף אל חוף בזמן הסברת הנשיא קלינטון את עניין מוניקה, להבדיל).

אפשר להגדיר זאת כאתאיזם מעשי.

___________________

קישורים:

כי מלאה הארץ חמס www.nfc.co.il/showArticles.asp?subjectId=17&DocId=781&PageNumber=1&GoBackXTimes


איני רואה דבר, איני רואה דבר:www.haayal.co.il/reply.php3?id=513&rep=24091&LastView=0

סיפור ביורוקרטי: זייגנבאום הפקיד המפקיד ודגל שוויץ
www.haayal.co.il/reply.php3?id=876&rep=56247&LastView=2002-02-10%2004%3A40%3A24

_______________

ניתן להבחין בתופעה גם בהנגדה בין רטוריקה של מדינת רווחה וסעד - ובין הזקנים הנוברים בפחי הזבל למצוא פת לחם, עקב "קצבאות הגימלאים" המגוחכות.

2) הקולקטיביזם והאדם

הקולקטיביזם שכה רווח בארצנו - מתבטא בין היתר באמירת ה"סמוך" המפורסמת.

דהיינו, מישהו אחר "ידאג לעניין" - לא אני. למה לשבור את הראש?

האם זאת אמונה באדם או בקולקטיב?

האם זאת וריאציה של הומניזם - אמונה בכוחם של רוח האדם החופשי או רוח הקולקטיב (בתנאי שזה "לא אני") לפתור בעיות מרכזיות ולהתמודד באופן אפקטיבי עם המציאות?

לא ממש.

זוהי אמונה ש"הדברים איכשהו יסתדרו". משהו ברוח "הזמן מוצא מרפא לכל".

דהיינו - הבעיות לא יפתרו אלא יתעממו בתודעה.

בפרקטיקה - הן ירדו מסדר היום התקשורתי והציבורי.

זוהי אמונה והסתמכות על זכרונו הקצר של האדם -
היפוכה של האמונה ברוח האדם.

בישראל בעיות אינן ניפתרות אלא נישכחות לרגע. הקיום הפוליטי הישראלי מורכב מרגעי שיכחה וסניליות ציבורית כתחליף להתמודדות ומאמצי פתרון בעיות.

ניתן לכנות זאת המטפיזיקה של הדיסאינטגרציה האנושית - האמונה שהאדם הינו יצור מינורי (זעיר) בעל חוסר יושרה מובנה באופן פנימי.

חוקר התנהגות בעלי החיים (אתולוג) וחתן פרס נובל קונרד לורנץ מכנה זאת: רופפות הצלם האנושי.

מה יש לנו כאן? אי אמונה בקיום האל. וגם אי אמונה באדם.

ובעצם אי אמונה במציאות.

3) דלותה של המציאות

המציאות נתפסת במטפיזיקה הציבורית כחסרת סדירות וכאוטית (מבולגנת), דהיינו כזו המאפשרת הצגה שלה באיזה אופן שתרצה.
אם הפילוסוף הדגול ז'אן פול סארטר דיבר על "כוחן של הנסיבות" - הרי המטפיזיקה הפוליטית השגורה בחיים הציבוריים בארץ דוגלת ב-
נזילותן של הנסיבות.

לכן, את המטפיזיקה הרווחת הן בשיח הציבורי והן באתיקה הציבורית המתופעלת בפועל (בניגוד לרטוריקה שלה) ניתן להבהיר באמצעות שלושת השלילות הגדולות:

אין אלוהים - אתאיזם מעשי

אין אדם - דיסאינטגרציה (התפוררות) אנושית

אין מציאות

ניתן לכנות זאת - דיסאימפרציה בתפיסת המציאות

disimperation דיסאימפרציה (אימפרטום ברומית - סדר)

אין מציאות סדורה

________________

ומהי מטאפיזיקה ומה ענינה לכאן?

האתיקה הציבורית מעוגנת במטפיזיקה. כיצד?

לכל אדם - גם לבעל בסטה, גם למדען ואפילו לבולס שיקמים, מאמין חרדי או מכשף יש מטאפיזיקה אישית (הנחות כלליות אודות טבע המציאות) כפי שאני כותב בספרי (חלוקת קשב) ע"מ 111:

קישור: הספר "חלוקת קשב", גומא מדע ומחקר, הוצאת צ'ריקובר
www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=108544

תכופות אמנם יאמץ הפרט כעין "עסקות חבילה" של מערכי עמדות, תפיסות והנחות כלליות שגובשו על-ידי אחרים. אבל אנו סבורים שבהתייחסות למצבי היום-יום "מבצבצים" מערכי העמדות המהותיים שלו, והם ניתנים לאיתור.

לעיתים דווקא במצבי היום-יום הבנליים ביותר עשויות להיחשף הנחותיו הכלליות של האדם על טבע המציאות הפיזית והחברתית, כגון:

- "נראה לי שהמציאות משתנה מרגע לרגע, וכמעט אף דבר אינו נשאר קבוע אפילו לזמן קצר",

או

- "בעצם אפשר לומר שהחיים זה ג'ונגל שבו כל אחד מנסה לחטוף כמה שיותר".

במובן זה, לכל פרט יש מערכת הנחות כעין פילוסופיות, מטפיזיקה אישית (כלומר הנחות כלליות ביותר על טבע המציאות) שהיא תוצר הארגון הקוגניטיבי שלו בפעולות-גומלין עם הסביבה (באיזו מידה התייחסויות אלו מכתיבות את התנהגותו וקובעות לגביה, ובאילו אופני התנהגות מדובר - זו כבר שאלה שונה לגמרי).

וכיצד ניווכח בהשפעתה של התפיסה המטפיזית על ההתנהגות הציבורית?

להמחשת השפעת המטפיזיקה על ההתנהגות הפוליטית והציבורית ניקח למשל דוגמא מתחום העסקנות הדתית.

אילו:

היית חרדי המאמין באלוהים-חי ובכורח לעבוד אותו "בכל לבבך".

לא סתם כי "כך אמרו", "כך נהוג" אלא - אלא עקב תפיסה מטפיזית ואונטולוגית שלך (אונטולוגיה - עד כמה דבר מה הוא ממשי):

1) כזו הרואה במציאות בכללותה ודרך עיצובה את היענות וציות היקום בכללותו והאדם בפרט לרצון האל.

2) וכאשר מציאות זאת מותנית כמובן בכך שהאל הזה קיים, ומפעיל השגחה פרטית.

3) ולכן, קיים כורח אנושי, כמעט בבחינת הכרח מטאפיזי לעבוד את האל.

הערות משלימות:

א) מציאות האל נתפסת הרי על-ידי המאמין כמעצבת את העולם "בצורה הנכונה", ועליך "לעשות רצונך כרצונו" אם ברצונך להשתלב בסדר הדברים הנכון והאמיתי.

ב) זאת כש"אמיתי" מוגדר כאן, לא רק כ"קורספונדנטי למציאות", "תואם את המציאות" אלא ביחוד:

אמיתי = תואם את כוונת האל.

שהרי לפי תפיסה מטפיזית זאת:
האל הוא הוא המציאות - בבחינת מציאות מתפתחת ולא נייחת.

אילו -

כזאת היתה תפיסתך המטפיזית, ולכן, עקב המטפיזיקה ה"אלוהית" שלך, כזה היה צו הפעולה או צו הגיוס הפנימי והקולקטיבי שלך -

וכי לא היית מנסה לאכוף דברים שונים על הסביבה החברתית והציבורית?

זאת במטרה "על מנת לקדם את העולם כפי שהוא ראוי שיהיה, דהיינו כפי כוונת האל".

שאלת המיליון דולר:

ואיך תדע מהי כוונת האל, שהינה כה חשובה, לפי המטפיזיקה שלך?

והתשובה: בפועל, בפרגמטיקה הישראלית - תכופות כוונת האל אינה אלא רצונו של העסקן הדתי, בדומה למטיפים האומרים:

Last night Jesus spoke to me.
And you know what he said ?
He said, Man --
(אתמול בלילה ישו דיבר איתי. והיודעים אתם מה אמר לי? הוא אמר, בן אדם, עשה כך וכך...)