צ'יקו תמיר, לא אלמן צה"ל

לא אתחסד: גם אני, אילו הייתי מכיר אישית את תא"ל צ'יקו תמיר, שורות אלה כנראה לא היו רואות אור. לא אסתיר גם את חיבתי ה-(כמעט) אוטומטית ללובשי מדים בכלל, ולקרביים שביניהם בפרט. בעיניי הם הגיבורים האמיתיים, ואלמלא גבורתם, לא הייתה לנו מדינה.

ולמרות האמור לעיל, חיבה, הערכה, הערצה ותחושת תודה אינסופית, אסור שייתנו קרדיט בלתי מוגבל לאף אחד - אפילו לא ללוחם מהולל כמו תא"ל צ'יקו תמיר. לא התכוונתי להתייחס לגזר-הדין נגד תמיר, אלא שנחשול מסנגרים, על מי שקיבל עונש ראוי, גרם לי לזוע בכיסאי באי-נוחות. כמו שברור לי שהסניגוריה האקטיבית הזאת מכוילת להרכב שידון בערעור, כך ברור לי שגזר דינו של תמיר יומתק, ודרגתו לא תורד.

כי ככה זה אצלנו - היחס לחשודים, נאשמים ומורשעים איננו עקרוני אלא סלקטיבי. ומדינה שאליטה עם השפעה בתקשורת, עושה אבחנה בין אלה לאלה, במדינה כזאת האזרחים שומעים הרבה פעמים את המושגים "טיוח", "מריחה" ו-"תרבות השקר". לעיתים יש קשר בין המושגים האלה לבין לוויות.

יהירות מסוכנת

פרשנים מגדירים את גזר-הדין כ-"רעידת אדמה בצה"ל". בדיון שקיים יאיר לפיד ב"אולפן שישי" (ערוץ 2, 12.6.09) הכיתוב שליווה את הדיון היה "משפט שדה"(!!!). במקביל התארגנה קבוצת לשעברים שחתמה על עצומה ובה קריאה לרמטכ"ל לסיים את הפארסה.
מקורבי תמיר, ואלה החפצים ביקרו מאיימים עלינו שאם ביה"ד לערעורים לא יבטל חלק מגזר הדין (הורדה בדרגה), צ'יקו יילך הביתה. ואם יילך, מה יקרה? נקרוס? אני לא מוכן לקבל טיעון כזה. לא אלמן צה"ל. המסר הזה, לפיו צה"ל בלי צ'יקו, זה לא אותו צה"ל, הוא הסיבה העיקרית לשורות אלה.

אל יובן מדבריי שאני תומך בפרישתו. ממש, ממש לא. אם הוא מוכשר כמו שאומרים אלה המיטיבים להכירו, אני מאוד בעד הישארותו. אילו אני לוחש על אוזנו, הייתי מייעץ לו לוותר על הערעור, לשאת את עונשו "כמו גבר", לפני זה, שיתראיין בכלי התקשורת, ובזקיפות יודה בחטאו, ויזהיר אחרים לבל ייכנעו ליהירותם. לתת לבן, נער בן 14, כלי רכב צה"לי, זוהי יהירות מסוכנת.

כמו שזה נגמר בתאונה קלה, זה היה יכול להיגמר בתאונה קשה. כנראה לא במקרה אני נזכר בנער אחר, מהיישוב רעות - אורן מזרחי ז"ל. באפריל שנה זו, חברו הטוב של אורן אירח בחדרו שלושה חברים, כולם בגיל 13, ותוך כדי משחק באקדח של אבא, נפלט כדור שהרג את אורן. מחקירת המשטרה עולה שהילד קיבל רשות והדרכה מאביו כיצד להפעיל את האקדח. זה נגמר בלוויה טראגית ומיותרת של עלם חמודות. כמו צ'יקו תמיר, גם אביו של הנער עם האקדח, התכוון "לצ'פר" את הבן - בניגוד לחוק.

התנהגות מופקרת

המוטיב הראשי הנשמע מדברי חבריו של תמיר הוא: העונש בלתי מידתי בעליל. זה מגרה לשאול מהו עונש מידתי? אותו עונש שנראה לרבים בלתי סביר לחומרה, עשוי להיראות בלתי סביר לקולא, אילו היה נגזר על אדם שהם מתעבים. כעיקרון, העונש צריך להכיל בתוכו, בנוסף ללימוד לקח את העבריין, עוד שני מרכיבים שיש ביניהם קשר: האינטרס הציבורי, והרתעת אחרים. ייתכן שבטווח הקצר - אם תמיר יפרוש מהצבא - האינטרס הציבורי ייפגע. אני משוכנע שבטווח הארוך, יקרה ההפך.

תמיר התנהג בצורה מופקרת, וכשהתבררה לו תוצאת ההפקרות, הוא ניסה לטשטש את האירוע. "הנאשם נכשל באי-אמירת אמת, פעם אחר פעם אחר פעם", כך פסק בית המשפט. הקביעה הזאת מוכיחה, שברגע מבחן, האמת היא נר כבוי לרגליו.

זוהי נורמה פסולה ומסוכנת. כנראה שרק עונש קשה ומתוקשר יש בכוחו להעלים נורמות פסולות. עונש כזה מכיל בתוכו הכרזה: כללי המשחק השתנו, והנה אנחנו בני הזונות מודיעים לכם!! די לתרבות השקר! די לטיוח! לא עוד אותה הפקרות שידענו.