|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
חוק ההסדרים הקרוב מתכנן שורה של הפרטות, הגדולה ביניהן היא בתחום הקרקעות ● האם הציבור יהנה מכך? אולי בעלי ההון ● מפריטים את עצמנו לדעת (א)
|
|
"אם כל ההפרטות". יחימוביץ' [פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| "סוכני ההפרטה יושבים בכל זרועות הממשלה, ועורכים את אותו תהליך של ייבוש, הכחדה, בירוקרטיזציה, בכדי שביום מן הימים תופשר הקרקע, זה קורה בכל מקום, במעונות למפגרים, בחברות ממשלתיות, מייבשים ואומרים, העסק לא עובד, בואו נפריט. אנו מדברים על הפרטת המשאב הבסיסי ביותר במדינה. זו אם כל ההפרטות. ואיפה מעבירים אותה? בחוק ההסדרים" | |
|
|
|
|
מוכרים את המדינה
|
|
ח"כ שלי יחימוביץ'
|
|
אם כל ההפרטות בפתח: עד עכשיו זה היה הפרומו * עכשיו מוכרים את המדינה * הקרקעות שיופרטו תרכשנה על-ידי גורמים אינטרסנטים כגון שייחים סעודים וגורמי פשיעה
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
הפרטת מקרקעי ישראל אינה הפתרון
|
|
עו"ד רחל זכאי
|
|
תפקודו של מינהל מקרקעי ישראל אומנם בעייתי, אבל הפרטתו אינה התשובה ואם תתממש - תהיה הרת אסון * יש לשנות קביעות מיושנות שכבר מנותקות מהמציאות ולתת פתרונות רלוונטיים, שלמעשה כבר קיימים וניתנים ליישום מיידי, ושישפיעו על היקף ואופן הקצאה נכונה של הקרקע
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
אקטיביזם שיפוטי: של מי האדמה הזו
|
|
ענבל בר-און
|
|
הציונות מזוהה עם גאולת הקרקע * 'עוד דונם ועוד פרה' היייתה ססמתה * עתודת הקרקע של ישראל קטנה, והכל (ערבים, יהודים, בדווים, תושבי עיירות פיתוח) נאבקים עליה * מאמר רביעי בסדרה
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
חוק ההסדרים הממשמש ובא, אשר באפיקומן שלו מוכמנות הפתעות מהפתעות רבות, וסוגיות ברומה של מדינה מסתתרות מבין קפליו באין רואה, היווה הזדמנות מצוינת לקיום כינוס בנושא ההפרטה במכון ון ליר.
חוק ההסדרים הוא רעה חולה. הגם שכיום נשמעות צעקות רמות ולפיהן בית המשפט העליון נוטל את סמכויותיה של הכנסת, בפועל, מעטות הן הפעמים שבהן בית המשפט העליון ביטל חוק של הכנסת, ובניגוד לדימוי הוא דוחה עתירות רבות ל'התערבות שיפוטית'. לעומת זאת, הגם שאף אחד מאיתנו לא נדרש לבחור בפריימריז של אף מפלגה נערי אוצר מלוטשים בפוטושופ-בחירות ובסיסמאות אדלריות, נערי האוצר הם בית המחוקקים הנסתר שלנו. כמדי שנה מתכנסים נערי האוצר, ומותחים את פניה של החברה הישראלית לימין, לשמאל, למעלה ולצדדים, מזריקים לה בוטוקס של "התייעלות" ומפריחים הסדרים חקיקתיים מקדמת דנא ברוח. כמו נעל אשר דורסת במחי תנועונת-קטנטונת קן נמלים מפואר אשר עשרות נמלים עמלות בנו במשך שבועות, כך חוק ההסדרים: במחי אוושת "התייעלות" דורסים נערי האוצר עבודה פרלמנטרית של ח"כ זה או אחר שנעשתה במשך שנים, סתם כי בא להם בשם ה"התייעלות".
לאף אחת מן ההצעות הרבות כנחיל נמלים שלהן אין קשר להתייעלות. נערי האוצר, ידם בכל ויד כל בהם. מי כמוהם חכם, נבון ויודע את תורת החינוך, התעסוקה, הבריאות (הנפשית והגופנית), תכנון הקרקע, ועוד ועוד סוגיות חברתיות בוערות? תפיסת עולמם הצרה והחד-ממדית ("ייעול, ייעול, ועוד פעם ייעול") מוחצת בכף ידם ספקטרום נרחב של נושאים שהם על סדר היום הציבורי וצריכים להידון בבמות גלויות. אך מבחינתם של נערי האוצר אין צורך: "עולם פרלמנטרי ישן עד היסוד נחריבה, עולם סעיפי חוק-ההסדרים חדש על חורבותיו נבנה", הם שרים, בחודש וקצת של דיוני התקציב. הדיון הציבורי מתמסמס, וכל מדיניותה של ישראל במגוון נושאים כולה עומדת על רגל אחת ואוצר רב בה: כמו שלמה המלך החכם מכל אדם, כך גם נערי האוצר, במסווה של "חקיקה תקציבית" הפכו לחכם מכל ח"כ ולנבון מכל שיח ציבורי ש(היה) אמור להתקיים בנושאים שבהם הם קובעים את סדר יומנו.
לא בכדי קמו במכון ון-ליר להקים זעקת-נגד נגד מחטף הסמכויות של הכנסת.
בשנתיים האחרונות מנהל המרכז לצדק חברתי ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר בירושלים, מחקר רב היקף בנושא גבולות ההפרטה. הכינוס שהתקיים (יום ב', 8.6.09) תחת הכותרת: "תחומי האחריות של מדינה וגבולות ההפרטה", היה אחד משלושה כינוסים אשר אמורים להציג את מסקנות המחקר רב ההיקף.
הכינוס הנוכחי דן בהשלכות ההפרטה בארבעה תחומים עיקריים הנוגעים לחיינו: הקרקע עליה אנו בונים את ביתנו, החינוך אותו מחנכים את ילדינו, בריאותנו ובריאות משפחתנו, והתעסוקה שלנו. וזה עוד לא הכל. בקרוב - נייר העמדה. נייר העמדה שעתיד להתפרסם יוצא מתוך הנחה ש"אם אתה לא יכול לנצח אותם, התווה להם קריטריונים כיצד להפריט".
הכינוס אורגן על-ידי נעמיקה ציון, אשר מרכזת את הפרויקט כולו. ציון התפרסמה לפני זמן לא רב כחברה בקיבוץ העירוני בשדרות, כמו גם בהתנגדותה למבצע עופרת יצוקה ובקריאתה להידברות עם הפלשתינים (עם זאת, יש לציין כי לא עשתה זאת בכובעה כרכזת הפרויקט אלא בכובעה הפרטי).
|
|
"עם מברג אי-אפשר לאכול מרק"
|
|
|
|
משרד האוצר
|
|
|
|
| כמו שלא ניתן לנתח אדם עם כלי עבודה אשר מיועדים לתיקון רכבים, כך אי-אפשר להסתכל על בעיות החברה במושגים כלכליים נטו, ויש לזכור כי כאשר דנים בסוגיות ליבה כגון חינוך, בריאות, רווחה וקרקעות, התייעלות הינה אחד הפרמטרים, אך לא המרכזי שבהם | |
|
|
|
הדובר הראשון בכינוס, פרופ' יצחק גלנור, המנהל האקדמי של הפרויקט, הסביר שאינו יוצא חוצץ נגד הגישה הכלכלית, אלא שכמו שלא ניתן לנתח אדם עם כלי עבודה אשר מיועדים לתיקון רכבים, כך אי-אפשר להסתכל על בעיות החברה במושגים כלכליים נטו, ויש לזכור כי כאשר דנים בסוגיות ליבה כגון חינוך, בריאות, רווחה וקרקעות, התייעלות הינה אחד הפרמטרים, אך לא המרכזי שבהם. לידיעת נערי האוצר, קיימים גם אספקטים חברתיים ואנושיים, שלא לדבר על ציוניים.
גלנור 'שלף' כמה דוגמאות לשינויים שנערי האוצר, אשר כאמור, לא נבחרו על ידינו, רוצים להחיל על חיינו: להסדיר את אזורי העדיפות הלאומית, להגביר את התחרות בין בתי ספר בחינוך היסודי במטרה להעלות את רמת הלימוד, למנוע הונאה בביטוח הלאומי, תוך מתן סמכויות לסמנכ"לית המל"ל לקנוס מקבל הבטחת הכנסה בסכום של למעלה ממיליון שקל. אם ניטול את הדוגמה האחרונה, אחוזי הנכות של אדם הינם לעולם עניין שנוי במחלוקת. כל מי שהתעסק אי-פעם עם תיקים של נפגעי גוף, נפגעי תאונות דרכים או עם תיקים של נכי צה"ל מודע למידת השוני בין אחוזי הנכות שמעניק הרופא מטעם המערער לאלו אשר מוענקים על-ידי הרופא מטעם חברת הביטוח/אגף השיקום. פעמים רבות, מה שייתפס במבט נוקשה כ"התחזות" לחולה/נכה, יכול להיות מצב חולני אמיתי, אשר אינו מאובחן ככזה על-ידי רופאים-מטעם.
המחשבה שאדם אשר לא הצליח לשכנע את הוועדה הרפואית כי הוא סובל מנכות 'אמיתית', הגם שהוא סובל מנכות שכזו, ייקנס בסכום אסטרונומי אשר ישעבד אותו לשארית חייו לעיקולים ולמאסרים (כיוון שסביר להניח שלא יעמוד בחובה לשלם סכום של מיליון שקלים), הינה מחשבה מצמררת. במדינה מוכת-פיגועים כל אחד מאיתנו יכול בכל רגע לאבד את מה שהוא חש בו בטוח כעת כ'בריאות והתקינה' ולהפוך לנכה. אך אם הוא לא ייתפס כנכה מדי לטעמם של פקידי הביטוח הלאומי, ואם הם עלולים לסבור כי הוא "מתחזה", חייו עשויים להפוך לגיהנם של פגיעה בפרטיות, השפלות, ועוני במידה שתוטל בו תווית של "מתחזה".
אלו הן סוגיות שבכדי להכריע בהן נדרש ידע רב ברפואה ובמשפט. המחשבה שנערי האוצר נטלו לעצמם את הזכות לדון כמאתיים אלף אנשים בישראל (זהו מספר הנכים המקבלים קצבת ביטוח לאומי בישראל) לחיים בצל פחד מסמכות כה שרירותית, אינה יכולה להיתפס במדינה שבה הכנסת אמורה להכריע בסוגיות שכאלו, וצריך להתקיים בגינן דיון ציבורי, לרבות תגובה של הקהל נמען גזירות אלו.
גלנור הציג דוגמאות אלו בכדי להמחיש את האבסורד שבו רפרטואר הצעות החוק אשר יוזמים ומקדמים נערי האוצר, במסווה של "חקיקה תקציבית" נוגע לתחומים של מהות, אשר דורשים מעצם טיבם וטבעם, קיום דיון ציבורי ער ולא התגנבות תחיקתית, משל מדובר בסמים אשר מוברחים במזוודה והחומקים מעיניהם הבוחנות של פקידי הנתב"ג ולא חוק אשר צריך להיות נדון בספירה הציבורית.
|
|
|
נערי האוצר [צילום: משרד האוצר]
|
|
|
|
| "חוק ההסדרים הינו חוק לא חוקתי לטעמי", ממשיך גנור. "אני יודע שבית המשפט העליון פסק אחרת. לא ייתכן שיש חוק שעוקף חקיקה, ואינו קשוב לתקצוב. במדינות אחרות ישנה חקיקה הנלווית לתקציב, אך היא מיסויית בעיקרה. אין אח ורע לחוק אשר נועד לעקוף את המוסדות הדמוקרטיים של המדינה" | |
|
|
|
כל שלטון, גם שלטון פקידים, כפי שמתרחש דה-פקטו במדינת ישראל כאשר מעשה המחוקק נעשה פלסתר בידי חבורת נערי אוצר אשר מעכבת יישום של חקיקה שהושגה בעמל פרלמנטרי בן שנים "מטעמים תקציביים", אינו יכול להתקיים בלא הנחות יסוד שתצדקנה אותו. במקרה של שלטון פקידי האוצר הנחות היסוד הינן, לדברי גלנור, שהפרטה תמיד עדיפה, ושתחרות משפרת את המוצר או את השירות לאזרחים.
בשרשרת טעויות כמו בשרשרת טעויות, הנחת יסוד שגויה תגרור אופני פעולה שגויים אשר נשענים על אדניה. נערי האוצר מתכננים, במסגרת חוק התקציב הבא, לייסד קופת חולים חמישית בכדי להגביר את התחרות, מדווח גלנור.
אני שואלת את עצמי באם תחרות אכן מתאימה למוצרים ציבוריים. מוצרים ציבוריים מעצם טבעם הינם מוצרים אשר דורשים תכנון ארוך טווח, תוך הסתכלות על המכלול, והאזרח אינו 'צרכן ישיר' של שירותים אלו, אלא החברה בכללותה. האם המושג "תחרות" אשר מתייחס למוצרים אשר אינם דורשים תכנון ארוך טווח ואשר מיועדים לצרכנים יחידים, הינה המושג המתאים?
"חוק ההסדרים הינו חוק לא חוקתי לטעמי", ממשיך גלנור. "אני יודע שבית המשפט העליון פסק אחרת. לא ייתכן שיש חוק שעוקף חקיקה, ואינו קשוב לתקצוב. במדינות אחרות ישנה חקיקה הנלווית לתקציב, אך היא מיסויית בעיקרה. אין אח ורע לחוק אשר נועד לעקוף את המוסדות הדמוקרטיים של המדינה". בהינתן הבעייתיות הידועה של חוק ההסדרים החליטו חברי הפאנל לבחון את השפעתו על ארבעה אספקטים מרכזיים בחיינו: קרקעות, חינוך, בריאות ועבודה, בארבעה פאנלים נפרדים.
|
|
|
היה היו קרקעות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
| משנה לשנה המרחב שלנו הופך למרחב מצופף, אשר נראה כמו קירות בטון. הבנייה הצפויה של בתים אחידים וגבוהים בלא כל טעם או סגנון גורמת לחלק מן הערים להיראות כמו מכלאות בטון. הטיול ברחוב, שפעם היה הזדמנות להשבת הנפש בין נופים ספק עירוניים ספק כפריים, של התבוננות שלווה בבתים המוטלאים בשדות בגוונים שונים (צהוב, בז', ירוק, ירקרק), הפך, עם התקדמות השנים וככל שסרסורי הנדל"ן השתלטו על המראה של המרחב שלנו, לחוויה מדכאת אשר דומה ליציאה לחצר הפנימית של בית הכלא | |
|
|
|
המושב הראשון דן בתוכנית האוצר להפריט את מנהל מקרקעי ישראל, מה שנראה על פניו מפתה ("נהיה בעלים של הדירות שלנו"), אך חפירה לעומק מגלה כי ישנם הרבה חתולים בשק, והם קשורים בעיקר להתחלפות הבעלים (בעלי ההון במקום המדינה), ולחיסול השטחים הפתוחים ("נחנקך בבטון ומלט").
הדובר הראשון, ד"ר ארז צפדיה, מן המחלקה למנהל ולמדיניות ציבורת מן המכללה האקדמית ספיר, וחוקר בפרויקט ההפרטה, מזכיר לנו כי ההפרטה לא תהא רק גזר ("בעלות על הבתים שלנו"), אלא גם מקל - הפרטה של היבטים תכנוניים, וכפועל יוצא, גם הפרטה של המרחב כולו.
הדברים שלו אינם מאפשרים לי שלא להיזכר בזיכרון ילדות מתוק: כשהייתי ילדה, הנסיעות הבינעירוניות היו חוויה מרוממת רוח. הנוף ה'ארץ-ישראלי' כלל שדות חרושים אשר מתפרשים על פני דונמים, אשר הפכו את הנסיעה הבינעירונית (לדוגמה בכביש חיפה הישן) לחוויה משכרת של ריחות וצבעים, מגדלי מים, מרחבים ירוקים, ישובים קטנים טמונים בתוך עצים ירוקים שמערסלים אותם, מטעי בננות, מרחבים אשר הרחיבו את הלב ואשר עשו טוב על הנשמה. משנה לשנה המרחב שלנו הופך למרחב מצופף, אשר נראה כמו קירות בטון. הבנייה הצפויה של בתים אחידים וגבוהים בלא כל טעם או סגנון גורמת לחלק מן הערים (כגון נתניה לאחרונה, או ראשל"צ) להיראות כמו מכלאות בטון. הטיול ברחוב, שפעם היה הזדמנות להשבת הנפש בין נופים ספק עירוניים ספק כפריים, של התבוננות שלווה בבתים המוטלאים בשדות בגוונים שונים (צהוב, בז', ירוק, ירקרק), הפך, עם התקדמות השנים וככל שסרסורי הנדל"ן השתלטו על המראה של המרחב שלנו, לחוויה מדכאת אשר דומה ליציאה לחצר הפנימית של בית הכלא, במסגרת 'טיול יומי לאסירים'.
|
|
"ייצוג לבעלי ההון, ולא לציבור"
|
|
|
|
ממ"י [צילום: מנהל מקרקעי ישראל]
|
|
|
|
| "זו אינה הפרטה רגילה אשר מאפשרת לציבור להשתתף בה. זו הפרטה סלקטיבית אשר מעבירה יותר זכויות למעמדות אתניים מסוימים על חשבון מעמדות אתניים אחרים: בניגוד למה שאנו סבורים כי תוכנית שיוצאת ממשרדי האוצר היא בעלת הגיון שוקי, הרי שההגיון פה הוא אתנו-לאומי, אשר מבקש ליישם את ייהוד המרחב הציבורי" | |
|
|
|
"תכנון במדינת ישראל מוסד באמצעות חוק התכנון והבנייה אשר קובע מערכת היררכית ולפיה, תוכניות שמוצעות ברמה הארצית מכתיבות את דמותן של תוכנית הבנייה של בית זה או אחר", מסביר צפדיה. צפדיה מסביר כי תכליתו של חוק התכנון והבנייה הינו לאזן בין הצרכים הציבוריים לפרטיים, על-ידי הבאה לידי ביטוי ייצוג של כל האינטרסים הקשורים במרחב בהרכב הוועדות: הוועדות מייצגות גורמי שלטון ארציים ומקומיים, גורמים סביבתיים וציבוריים, ועליהן לשקול את האינטרס הציבורי.
לשיטתו, הרפורמה תכליתה להאיץ הפרטה זוחלת אשר מתקיימת כבר כשניים-שלושה עשורים, ומדגיש כי "זו אינה הפרטה רגילה אשר מאפשרת לציבור להשתתף בה. זו הפרטה סלקטיבית אשר מעבירה יותר זכויות למעמדות אתניים מסוימים על חשבון מעמדות אתניים אחרים: בניגוד למה שאנו סבורים כי תוכנית שיוצאת ממשרדי האוצר היא בעלת הגיון שוקי, הרי שההגיון פה הוא אתנו-לאומי, אשר מבקש ליישם את ייהוד המרחב הציבורי".
הרפורמה, לשיטתו של צפדיה, תרחיב את חופש הפעולה אשר מוענק ליזמים עסקיים תוך צמצום הייצוג ומעורבות הציבור בתהליכי תכנון כפי שקובע חוק התכנון והבנייה (בגרסה החדשה של מועצת מקרקעי ישראל יושתק קולם של ארגונים חברתיים וסביבתיים ויישמע ברמה קולם של משרדי ממשלה כלכליים). הרפורמה תשהה את האמצעים הרגולטיביים שבידי מועצת מקרקעי ישראל, ותעביר נכסים בין גופי שלטון לבין עצמם.
היא תפריט, כשלב ראשון, את הקרקעות העירוניות אשר הגם שמהוות כ-9% מכלל המקרקעין בישראל, מתגוררים בהן כ-80% מאוכלוסיית מדינת ישראל, ועל כן, לא בכדי הרפורמה קרויה "אם כל ההפרטות". הרפורמה גם תאיץ הליכי פינוי בינוי, בהליכים מקוצרים יותר ומבלי נציגות רחבה מדי של הציבור, מבלי לאפשר התנגדויות, וזאת בכדי לסלק אוכלוסיות חלשות מן הדרך. גם הרגולציה תועבר לגורמים פרטיים.
במסגרת הרפורמה תוחלפנה קרקעות בין קק"ל למדינה: קק"ל תקבל קרקעות בנגב בתמורה לקרקעות במרכז, וזאת במטרה להקים ישובים יהודיים חדשים, וזאת בשעה ש-46 כפרים בדווים ממתינים לזכות להכרה ואינם זוכים להכרה בנגב. "זו התרסה אל מול האוכלוסיה הבדווית", מציין צפדיה. בנוסף, במחוות עזרה לקוזקים הנגזלים, הרפורמה תקים ועדה, בראשות ראש הממשלה, שאליה יוכלו היזמים לפנות לוועדה, ויספרו לה (נשמע כמו תוכנית הלילה של יוסי סיאס) "אלו חסמים עומדים בפניהם בבואם ליישם תוכניות כלכליות". הקוזקים הנגזלים, בסגנון "אמא, תגידי לו, הוא עשה לי" יוכלו "לספר" לראש הממשלה על כל אותם גופים חברתיים, סביבתיים, גופי זכויות אזרח וגופי תכנון אשר "מפריעים להם" לגזול את משאבי הציבור. אמא (ראש הממשלה), כמובן תסייע (איך לא, כמדובר בביב (הפרטות) נתניהו).
|
|
|
פרופ' דפנה ברק ארז
|
|
|
|
|
הדוברת הבאה, פרופ' דפנה ברק ארז מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, אשר מרבה לכתוב על יחסי הגומלין בין המשפט הפרטי לציבורי, ואשר חברה בוועדת ההיגוי של פרויקט ההפרטה, הציגה את הבעיה האמיתית: הגם שהפרטת הקרקע אשר לרגלינו תשפיע על אופייה של מדינת ישראל באופן בלתי הפיך, זוהי משוואה עם נעלם, וה"איך וכמה" הינם פרמטרים עמומים במשוואה הזו.
"מה שהאוצר מציג לציבור, זהו אינו המהלך השלם והאמיתי. האוצר מציג לציבור את המהלכים באופן חלקי. האופן שבו מציגים לציבור את הרפורמה אינו נכון", מדגישה ארז. "הרפורמה שותקת באשר לשאלות החשובות: לאן פניו של הדיור הציבורי, מה גורלן של הקרקעות החקלאיות? תהיה ועדת שרים ש'תשקול' מה לעשות בקרקעות החקלאיות, מה לעשות עם מרקעין ציבוריים. אני לא יודעת עם איזו רפורמה אני מתווכחת או מסכימה, כי בשאלות הגדולות ביותר, אנו איננו יודעים לאן אנו הולכים".
הדוברת האחרונה בפאנל, עו"ד רחל זכאי, לשעבר היועצת המשפטית של מנהל מקרקעי ישראל, תשיב מאוחר יותר לפרופ' דפנה ברק ארז כי "היא מקווה שיהיה טוב", קרי: למרות שאיננו יודעים לאן הרפורמה מובילה, "יהיה בסדר", או במילותיה שלה, הגם שמרבית הדוברים בפאנל הקרקעות הביעו חשש כבד ולפיו הפרטת הקרקעות העירוניות אינה אלא שלב מקדים להפרטת הקרקעות החקלאיות, עו"ד רחל זכאי סבורה כי אם הרפורמה "שותקת" בנושא, סביר להניח שזה לא יקרה.
גישתה דומה לגישה ולפיה "סביר להניח שהחתול לא ישתה את השמנת", גישה נאיבית אשר סבורה שמי שמקדמים במסדרונות הכנסת מתוך אינטרסים שלהם מהלכים מאסיביים וגדושים של הפרטה יעצרו את תיאבונם בקרקע העירונית, ולא ירצו לבלוס באותה שליקה (או בשליקה שלאחריה) את הקרקעות החקלאיות. אשרי המאמין.
|
|
|
מה יהיה על הקרקעות החקלאיות?
|
|
|
|
| היום אני אומרת: העסק לא עובד
| |
|
|
|
ברק-ארז, אשר קראה את הרפורמה לכל אורכו ורוחבו של הטקסט אך גם בשוליו, אינה מרוצה מכך שהגם שלשון הרפורמה מצהירה כי "שימור הסביבה" תהא אחת מן המטרות של מועצת מרקעי ישראל החדשה, בפועל, לא הוקצתה כל חטיבה אשר תעסוק בכך, וזאת להבדיל מחטיבות אשר תעסוקנה בחוזי חכירה, בהיבט העסקי, ובהיבט השמירה על הקרקע. "זה מלמד שהמטרה הסביבתית אינה אלא 'מס שפתיים'", מסיקה ברק-ארז.
ברק-ארז ניגשת ללב ליבה של ההפרטה: ייבוש גוף מסוים בכדי לטעון שאינו עובד ולהפריט אותו: "זה נכון שבמועצה הקודמת לא היה די ייצוג לציבור", מסבירה ארז, "אך האם זו עילה להקים גוף חדש בלא ייצוג כלל לציבור?"
גם השורות "השירות לחוכרים יתאפשר באמצעות מיקוד חוץ" מעוררות את חשדה של ארז, שכן "לו היה מדובר במשימות טכניות, לא היה צורך לאזכר זאת"; עולה אצל ארז החשש שזה "הרבה יותר מזה". רק מה? כפי שהיא ציינה קודם, הרפורמה, כמו ביבי וברק טרם הבחירות, נוצרת את האג'נדה שלה עמוק במרתפי האוצר.
הרפורמה גם אינה אומרת דבר באשר לאופי השינוי החוקתי שיידרש, ודפנה ברק-ארז מוטרדת ממידת יציבות העיקרון החוקתי המגולם בחוק יסוד מקרקעי ישראל ולפיו הבעלות על קרקעות המדינה צריכה להיות של הציבור. דאגה שכזו תביע גם הדוברת הבאה, ח"כ שלי יחימוביץ', אשר דיברה בקצרה וזאת משום שאצה לה דרכה לוועדה לבחירות שופטים ("אתם רוצים שאני אהיה שם", היא אומרת לקהל), דרך שכפי שאנו יודעים כיום, לא הניבה את הפרי המבוקש.
|
|
"להביא את הצ'ק הגדול ביותר שאפשר"
|
|
|
|
פטנט חדש [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
| הפטנט הוא כזה: "מבדקות" אינן אלא גופי פיקוח מופרטים. אלו הם גופים קטנים, אשר לא נדרשים כל תנאי סף בכדי לכהן בהם, תפקידם לפקח, והיות שעלות הגוף הינה פחות מ-4 מיליון שקלים, אפילו מכרז לא נדרש. באופן כזה ניתן להגיע לאבסורד שבו פדופיל יושב במבדקה המפקחת על המשפחתונים, וכן הלאה | |
|
|
|
ח"כ שלי יחימוביץ', אשר במידה מסוימת שבה וחזרה על דברים שכתבה במאמר באתר זה, גילתה לנו את הפטנטים אשר ממציא לנו "המוח של נערי האוצר". מסתבר שנקודת הכשל העיקרית בהפרטה אינה הפרטת הנכסים ו/או ההיבטים הטכנים של פעולת השלטון (אף אחד לא מתנגד לקלדנות במיקוד חוץ, לדוגמא), אלא דווקא הפיקוח על השירותים. מרבית האנשים חפצי החיים לא יסכימו להפרטת הפיקוח, ועל כן נערי האוצר ישבו בלילות, ממש כמו רבי טרפון מאגדת פסח הידועה, ומצאו פתרון גם לזה, העיקר שאף גורם חברתי לא יעמוד בדרכה של ההפרטה. שמן הוא "מבדקות" והפטנט הוא כזה: "מבדקות" אינן אלא גופי פיקוח מופרטים. אלו הם גופים קטנים, אשר לא נדרשים כל תנאי סף בכדי לכהן בהם, תפקידם לפקח, והיות שעלות הגוף הינה פחות מ-4 מיליון שקלים, אפילו מכרז לא נדרש. באופן כזה ניתן להגיע לאבסורד שבו פדופיל יושב במבדקה המפקחת על המשפחתונים, וכן הלאה.
הרגולציה על משפחתונים היא הראשונה שהופרטה, וח"כ שלי יחימוביץ' חוששת שזה יימשך הלאה והלאה לכל תחומי חיינו, שנאבד את האחיזה האחרונה בטיפונת של ממלכתיות כי גם הפיקוח יופרט, כאמור, באמצעות הפטנטים שממציא לנו הראש המבריק והנערי של האוצר.
יחימוביץ' דיברה גם על אותו ח"כ אשר כינה אותה "חמודה שלי" כאשר הציגה בפניו את הסתייגויותיה להפרטה המאסיבית מדי של בתי הזיקוק באשדוד (הקרקע תעבור לבעלותם, לא רק 'תוחכר'), ואשר ציין כי לא אכפת לו מן הדורות הבאים ו" המטרה שלו היא להביא את הצ'ק הכי גדול שאפשר". יחימוביץ' מתקוממת על גישתו הכלכלית-צינית של השר האלמוני, שכן לשיטתה "מה שמאפיין את הציונות יותר מכל הוא שהעם היהודי נטל את גורלו בידיו. באמצעות הפרטת האדמות אנו שומטים מידנו את גורלנו שלנו ומפקירים אותו לכוחות השוק".
|
|
יחימוביץ' שבה וחוזרת על מה שאמרו קודמיה בפאנל באשר לטכניקת ההפרטה: "מנהל מקרקעי ישראל עבר את אותו התהליך של טרום הפרטה: ייבוש, הזחלה, צמצומים, הקפאות סוכני ההפרטה יושבים בכל זרועות הממשלה, ועורכים את אותו תהליך של ייבוש, הכחדה, בירוקרטיזציה, בכדי שביום מן הימים תופשר הקרקע, זה קורה בכל מקום, במעונות למפגרים, בחברות ממשלתיות, מייבשים ואומרים, העסק לא עובד, בואו נפריט. אנו מדברים על הפרטת המשאב הבסיסי ביותר במדינה. זו אם כל ההפרטות. כל המאבקים מחווירים לעומת ההפרטה הזו שהיא ההפרטה המשמעותית והדרמטית ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, ואיפה מעבירים אותה? בחוק ההסדרים. זה דבר מטומטם לחלוטין! ההתעלמות הטוטלית מן הגורליות והדרמטיות והסופניות שלה... ברגע שאתה מוכר ומוותר על החכרה אתה בתהליך אל-חזור".
|
|
"מדינת ישראל תהפוך לבנק שמספסר בקרקעות"
|
|
|
|
ערכים לעומת נדל"ן [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
| ממורדות הלבנון עד ים המלח
| |
| לא יישאר מקום למרבדי גנים
| |
|
|
|
יחימוביץ' גם מחמיצה את טעמה של הסוכריה של "העברת הקרקעות לבעלים" ומסבירה שלמעשה, המדינה תוכל לשווק אינספור יחידות של חמישה דונם לאדם אחד. "הקרקעות תופרטנה לקומץ מצומצם מאזרחי מדינת ישראל. בסופו של יום הקרקעות החקלאיות תופרטנה גם הן. השטחים הפתוחים הם השלב הבא. הכוונה להפריט את השטחים הפתוחים היא בתכנון, רק שזה עומעם ומוזער, כדי שהרפורמה תעמוד במבחן בג"צ, מי שכתב אותה קשוב כל הזמן למבחן בג"צ.
"מדינת ישראל הופכת לבנק שמספסר בקרקעות, והבעיה המרכזית היא שהמשאב נגמר, לא יהיו קרקעות, על כל ההיבטים מרחיקי-הלכת של הדבר הזה. כציונית, מקומם אותי העניין של אובדן האחריות על גורלנו, ושל הוויתור של המשאב הלאומי החשוב הזה. וכסוציאליסטית, זה מקומם בי את הנימים האפשריים: התנערות המדינה מגורל אזרחיה. זה מעורר הרבה מאוד עצבים חשופים. בקואליציה המוזרה שהתגבשה בכנסת אני מוצאת את עצמי עם ימין קיצוני, עם ח"כים ערביים. במאבק הזה אנו ערבים ויהודים, שמאלנים וימנים, כל קצוות הקשת הפוליטית: מה מאחד את כל האנשים האלו: כל המתדיינים הם אנשים ערכיים. עולם הערכים שלהם אינו דומה לעולם הערכים שלי, כשאורי אריאל מתקומם נגד הרפורמה, הוא לא מדבר מעולם הערכים שלי, אך הוא מדבר מעולם ערכים. יש לנו שני זרמים: זרם אידיאולוגי שמאמין שאנו נמצאים פה לצורך הגשמת מטרות, שהמנוע להקמת המדינה הוא ערכי, שהמדינה היא לא חנות מכולת, ושחייבת להיות לה תשתית ערכית, וזרם אשר רואה במדינה סוג של עסק".
|
|
| תאריך:
|
14/06/2009
|
|
|
עודכן:
|
15/06/2009
|
|
ענבל בר-און
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ירון זכאי
|
15/06/09 15:21
|
|
אצלנו יעסקו מן הסתם רבות בימים הקרובים במשמעויות הפוליטיות הפנימיות של נאום בר-אילן ובהשלכות על היחסים עם ארה"ב. אלא שחשוב לא פחות, ואולי עוד יותר, לבחון את התגובה הפלשתינית. זו מלמדת, שקשה מאוד יהיה למצוא שם פרטנר רציני למו"מ כן לשלום אמיתי.
|
|
|
|
|
הוויכוח בין ישראל וארצות הברית בעניין הפתרון הרצוי לסכסוך הישראלי-פלשתיני ובעניין ההתנחלויות נמצא בעיצומו. ראש ממשלת ישראל עומד לשאת הערב נאום שהוא מעין תשובה לנאומו של הנשיא אובמה בקהיר לפני עשרה ימים . בנאום, אמור ראש הממשלה נתניהו להציג את עמדתו ועמדת ממשלתו - לרבות הצעות ותוכניות מגובשות - בכל הקשור להמשך התהליך המדיני באזור כמו גם בסוגיות המרכזיות העומדות בפני מדינת ישראל בתחום המדיני-ביטחוני. לקראת הנאום ולאחריו, ניצבת שאלה מרכזית והיא מה הן העמדות הרווחות בקרב העם בישראל בסוגיות אלו. במסגרת פרויקט המתנהל במכון 1 בוצע במהלך שלושת השבועות הראשונים של מאי 2009, מחקר עומק על עמדות הציבור היהודי הבוגר במכלול רחב מאוד של נושאים הקשורים לביטחון הלאומי של ישראל. להלן יוצגו, על קצה המזלג, כמה ממצאים ומסקנות בסוגיות העומדות במרכזו של סדר היום הפוליטי, המדיני והציבורי במדינת ישראל.
|
|
|
|
|
לפני כמה שנים רכשתי את הספר "סתר וגילוי: הסוד וגבולותיו במסורת היהודית בימי הביניים". הספר, פרי עטו של פרופסור משה הלברטל - כוכב זוהר בשמי מדעי היהדות - הוא עבודת מופת מחקרית. אך נדרשה לי שנה שלמה והרבה יגיעה כדי להשלים את קריאת מאה עמודי הספר.
|
|
|
|
|
הנשיא אובמה באמת עושה לנו טובה, טובה גדולה מאוד, למרות מה שחושבים. כיון שכאשר ישנם אנשים העוינים לעם ישראל, לא כמו אויבים, אבל מזיקים - זה מגבש את האומה הישראלית. העם היושב בציון אינו נבהל מכל מיני איומים והכתבות. ברור שקיים ויכוח בתוך העם היושב בציון האם לפנות התנחלויות או לא, אבל לאחר שהדרישה באה מצד אובמה זה הרגיז יהודים רבים. זה ויכוח פנימי בינינו, הוא יגיד לנו מה לעשות!? הוא רוצה שלא נוכל להגדיל את הבתים בהתאם לגידול הטבעי של התושבים. איפה נשים את הילדים? - בקרטונים בחוץ... לכן, ב"ה, העם היושב בציון מחוזק, בזה הוא עושה לנו טובה.
|
|
|
|
|
אין לקנא במצבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנתון בסד נוקשה. מצד אחד קיימים החינוך הציוני המעולה לו זכה בבית אביו, השורשים הערכיים הטובים והנכונים, והראייה ההיסטורית הבהירה. מצד שני מצוי מכבש הלחצים המופעלים עליו על-ידי ברק חוסיין אובמה, שמעון פרס, ציפורה לבני, יריב אופנהיימר ודומיו, ואבו מאזן ומרעיו, המנסים להסיטו מדרך הישר ולהובילו למלכודת הקרויה בפיהם "פתרון" שתי המדינות. למעשה מדובר בפצצה פלשתינית, שמשמעותה הגורלית והקטלנית לגבי מדינת ישראל ועם ישראל חמורה הרבה יותר מן הפצצה האירנית.
|
|
|
|
|
