בזמן האחרון ניכרת בנוף התל אביבי יותר ויותר "אופנת" השיבה לשורשים, ואלפים רבים נוהרים מדי שבוע לאודיטוריום "ווהל" לשמוע הרצאות על הקבלה מפיו של אלי רייפמן.
גיבורי התרבות החילונית של ימינו - אהוד בנאי, ארקדי דוכין, קובי עוז, אתי אנקרי, ברי סחרוב ורבים אחרים - עושים בשיריהם העכשוויים שימוש במוטיבים יהודיים ומקראיים. שירים של אהוד בנאי חוזרים לשורשים - לניגוני בתי הכנסת הפרסיים והאשכנזים. כך, בעקבות גיבורי תרבות, גם קהל מעריציהם מזמנים את עצמם יותר ויותר לתפילת ערב שבת בבית הכנסת.
אך לא לכולם, כמו לאהוד בנאי, התמזל המזל לספוג מבית סבא את מנהגיה ואת ניגוניה של המסורת היהודית. מי שחוזר למקורות לאחר עשרות שנים של ניתוק, מרגיש את עצמו לא פעם כאורח זר בבית הכנסת, ותוהה: איך פתאום "הלכתי לאיבוד" בטקסט התפילה שבסידור? מתי עומדים ומתי יושבים? מה בא אחרי מה? מאיזה מקום החזן חוזר על הטקסט? מהו אורך הזמן שנמשך כל קטע? - שאלות-תהיות, המפרידות בין אלה הפוקדים את בית הכנסת זה מקרוב לבין אלה החשים בו תחושת "בבית". לפעמים, גם חילוני "למהדרין", שמזדמן לבית הכנסת השכונתי בשבת לרגל עלייה לתורה של בר-מצווה, עלול למצוא את עצמו במצב מביך, כשמונעים ממנו את תיעוד האירוע במצלמת הווידיאו שהביא עמו - המטרת העיקרית של בואו למקום.
להנגיש את התפילה למי שלא רגיל בה
עם קבלת הנצרות כדת המדינה במאה הרביעית לספירה, נאסר על היהודים העיסוק בפעילות מיסיונרית בכל רחבי האימפריה הרומית, והעובר על איסור זה היה צפוי לעונש מוות. מאז אין היהודים מצטיינים בתעמולה לטובת היהדות בקרב זרים. גם בימינו, כשחילוני נכנס בשערי בית הכנסת, הרצון טוב לקבלו בסבר פנים יפות לא תמיד מלווה ב"מיומנות הסברתית".
לנוכח חוסר ההיערכות הממוסדת, מבורכת עוד יותר יוזמתו הפרטית של בחור צעיר, יליד נתניה, המתגורר כיום באזור שדרות. ללא תמיכה מפלגתית או שדולתית, הוא נטל על עצמו להוציא לאור את
סידור "אור ישראל" - מעין "מורה נבוכים" לציבור החילוני בבית הכנסת, שנועד להיות "סידור רינת ישראל" לכל העולים חדשים, המתגיירים, בני-המצווה, ומי שאינם רגילים להתפלל בבית הכנסת.
סדר התפילות בסידור "אור ישראל" בנוי בהתאם לשכיחות הביקורים של האדם החילוני בבית הכנסת. הסידור פותח בפרק "שער שבת", ממשיך ב"שער חג" ולאחר מכן - ב"שער שאר הימים". כל פרק בו מלווה ב"טיפים" על ההתנהלות בבית הכנסת במצבים שונים - לפני התפילה, בעת התפילה ולאחריה.
וכך כותב ראש ישיבת ההסדר בפתח-תקווה, הרב יובל שרלו, על סידור "אור ישראל": "הסידור בנוי ומכוון כדי להנגיש את בתי הכנסת - במישור ההתנהגותי - לכל עם ישראל. יש בו חשיבות מרובה, וההסברים כולם אכן מעניקים לבא בשערי בית הכנסת את היכולת לא לחוש זר ומוזר, כי אם כמי שיודע מה יש לעשות וכיצד יש לנהוג בפסקאות התפילה השונות... סידורים רבים נכתבו ובהם ביאורים תוכניים רבים, אך למעשה אין סידור שנועד לצעדים הראשונים בבית הכנסת, ובו מוסבר בפשטות ההיבט המסגרתי של התפילה, עד לרמות הבסיסיות ביותר. את הצורך הזה בא סידור 'אור ישראל' למלא".
על השאלה איך נולד הרעיון לכתיבתו של הסידור הזה, משיב מחברו, אור ישראל לוז: "לעניות דעתי, הרעיון צץ בראשם של רבים, שראו ועדיין רואים את הצורך בסידור זה בכל בית כנסת. הסיבה שסידור כזה לא יצא לפני שנים היא, שמדובר בפרויקט רציני ביותר אשר אינו משתלם כלכלית. אף הוצאה לאור לא הסכימה להוציא את הסידור, ולכן נאלצתי לעשות זאת בעצמי. אני ממשיך להפסיד כסף אך מרוויח חלק בעולם הבא".
המהדורה הראשונה נמכרה כולה, ולאחרונה יצאה לאור המהדורה השנייה. "כל עוד יש בתי כנסת שאין בהם הסידור הזה לטובת הציבור", אומר לוז, "כל עוד יש נערי בר-מצווה 'אבודים' בבית הכנסת, כל עוד משפחות אבלות זקוקות לסידור, זה אומר שלא מכרתי מספיק".
ומדוע אין בתוך הטקסטים של התפילות הסברים והבהרות למילים ולקטעים הקשים יותר להבנה - בדומה להבהרות בסידור "רינת ישראל"? "סידור 'אור ישראל' הוא סידור למי שלא רגיל לתפילה", מסביר המחבר, "והוא עמוס בהסברים מתאימים: מתי עומדים ויושבים, כמה זמן נמשך כל קטע, מתי מותר לדבר, מתי נאמר קדיש אבלים, איך משתחווים, וכדומה. תמיד אפשר להעמיס עוד ועוד, אך לא זאת המטרה. המטרה שלי היא להנגיש את התפילה למי שלא רגיל להתפלל בבתי הכנסת. לאחר כמה פעמים שמשתמשים בסידור 'אור ישראל', ניתן להמשיך ולהתפלל בקלות עם סידור 'רינת ישראל'. שם יש ביאורי מילים. לעניות דעתי, ועל-פי סקרים שביצעתי, ביאורי המילים בסידור פחות נחוצים למי שלא רגיל להתפלל כלל. להיפך, אלו בדיוק התוספות שמסיטות את תשומת הלב ואז החזן 'בורח' עם התפילה".
