בין פרשת פרה אדומה וחטאם של משה ואהרון במי מריבה לבין מותו של אהרון ושירת הבאר, "מסתתרת" לה פרשיה קטנה שכמעט ולא זוכה לתשומת לב. זהו הסיפור כיצד התקרבו בני ישראל לגבול ארץ אדום, ביקשו לעבור בשלום ואף לרכוש מים בכסף מלא, אך אדום סירב. הסירוב לא נותר במישור הדיפלומטי: "וייצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה". וכיוון שכך - "ויט ישראל מעליו".
בפרשת דברים מוסיפה התורה פרטים על שהתרחש מאחורי הקלעים. כאשר מתקרבים ישראל לאדום, מזהיר ה' מראש את משה שלא להתגרות באדומים, שכן ישראל לא יזכו אפילו למדרך כף רגל מארצם - "כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר". ה' מוסיף ומצווה לקנות מאדום מזון ומים, ומציין שבידי ישראל היכולת הכספית לעמוד בתשלום: "כי ה' אלקיך ברכך בכל מעשה ידך". שם דווקא לא נאמר במפורש שאדום סירב לאפשר את המעבר, אלא רק "ונעבור מאת אחינו בני עשו".
משני הסיפורים ברור, שעם ישראל הפגין בצורה הגלויה ביותר את רצונו לעבור בשקט ואף הציע לאדום עסקה קוסמת: מכירת מזון ומים ל-660 אלף גברים, כאשר ניתן להניח שהעם כולו מנה 3 מיליון בני אדם. לא בכל יום מזדמנת מכירה שכזאת, ודאי לא במדבר שממזרח לבקעת הירדן, מקומה של ארץ אדום. ובכל זאת - אדום מסרב בכל תוקף. מדוע?
השאלה מתחדדת כאשר קוראים את המסר ששלח משה למלך אדום, והמופיע בפרשת השבוע. "כה אמר אחיך ישראל" - הוא פותח, בציינו את קשרי המשפחה ההדוקים שבין שני העמים, שהרי אדום הם בני עשו. "אתה ידעת את כל התלאה אשר מְצָאַתְנוּ. ויירדו אבותינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים, וירעו לנו מצרים ולאבותינו" - אנחנו אחרי 210 שנות גלות ועבדות. "ונצעק אל ה' וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" - יש לנו הנהגה אלוקית. כלומר: הבקשה מורכבת מקשרי הדם, החמלה הטבעית על מי ששוחררו ממצוקה וההכרה בכך שעם ישראל הולך בדרך שאלוקיו מכתיב לו. אז מדוע מלך אדום משיב ריקם בקשה זו?
הפשט יאמר: הוא חשש. בכל זאת, 600 אלף גברים יוצאי צבא, הנמצאים בדרך לכיבוש ארץ כנען. מי לידו יתקע, שהם יעברו בשקט בדרך המלך, באמת לא יטו ימינה ושמאלה, יסתפקו במים ובמזון שיימכרו להם ולא יבקשו לבזוז עוד? ואולי אפילו ינסו לכבוש את הארץ? נכון, יש כאן פיתוי כלכלי לא מבוטל, אבל הסיכון גדול עוד יותר.
אין לפסול את הפשט הזה, אם כי צריך לזכור שבנקודת זמן זו - לא היה לעם ישראל מוניטין של צבא מנצח, כפי שיהיה לו מאוחר יותר, אחרי שיכבוש את ארצותיהם של סיחון ועוג. המלחמה היחידה שניהל עד אז עם ישראל בכל שנותיו, התחוללה 40 שנה קודם לכן והייתה נגד העם העמלקי הנודד - לא בדיוק מופת של צבא מסודר. חוץ מזה, אדום יכול היה להתנות את המעבר בסידורי ביטחון, להציב משמרות מזוינים בדרכים, לדרוש מעם ישראל להפקיד את הנשק עד שייצאו מהארץ וכדומה.
כאשר עשו נאלץ להגר לכן נראה, שיש לחפש שורש עמוק יותר, ונמצא אותו שנים רבות קודם לכן. בפרשת "וישלח" מספרת לנו התורה את תולדות עשו וצאצאיו, ושם מופיעות כמה מילים תמוהות. "ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו, ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קניינו אשר רכש בארץ כנען, וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. כי היה רכושם רב משֶבֶת יחדיו, ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם. וישב עשו בהר שעיר, עשו הוא אדום".
המקרה ברור: ארץ ישראל - והכוונה לאזור הדרום, בין חברון לבאר שבע - לא יכלה לספק די מרעה לעדרים הגדולים של שני האחים. לכן לקח עשו את כל משפחתו ורכושו, ועבר מזרחה לארץ אדום. אך כאמור, יש כאן כמה מילים שלכאורה מיותרות: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" - מדוע לומר "אל ארץ"? וכי חשבנו לרגע שהוא טס לירח?
פרופ' נחמה ליבוביץ המנוחה לימדה אותנו לשים לב למילות מפתח, החוזרות על עצמן באותן פרשות או באותם עניינים. בנושא בו אנו עוסקים, זוהי המילה "ארץ". הבה ונראה:
- בתיאור נטישת עשו בספר בראשית - "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו".
- בפניית ישראל לאדום בפרשתנו - "נעברה נא בארצך".
- באזהרת ה' למשה בפרשת דברים - "כי לא אתן לך מארצם עד מדרך כף רגל".
שמא ניתן לומר, שסירובו של אדום הוא נקמתו על ההגירה הכפויה של עשו. הרי עשו הוא הבן הבכור; הוא ישב בארץ ישראל בשנים בהן שהה יעקב בבית לבן; הוא טיפל במסירות בהוריו כאשר אחיו היה במרחקים - והנה הוא זה שנאלץ לעזוב את הארץ.
לא ברור לנו מה אירע שם וכיצד נוצר המצב בו דווקא עשו הוא שיוצא מן הארץ. אולי הוא הפנים, אחרי למעלה מעשרים שנה, את העובדה שיצחק החליט לתת ליעקב את ברכת אברהם ולהוריש לו את ארץ ישראל. אנו יודעים שעשו עצמו התגורר בהר שעיר עוד קודם לכן, שהרי הוא מזמין את יעקב לבוא אליו לשם מיד כאשר הלה חוזר מבית לבן; מן הסתם היו לו סיבות משלו למעבר הזה.
אלא שיש הבדל בין מגורים מרצון של אדם בודד לבין הגירה כפויה-כמעט של כל משפחתו ורכושו. הכעס על המעבר הזה חילחל מדור לדור במשפחת עשו, גם כאשר השם "עשו" עצמו כבר נשכח והפך ל"אדום". מאחר שעשו ומשפחתו נאלצו ללכת אל ארץ - הם לא יתנו לצאצאיו של יעקב לעבור באותה ארץ עצמה.
יעקב היה צריך להתאמץ מדוע מכבד ה' את ריבונותה של אדום? ברובד הפשט, יש כאן קיום של הברכה שנתן יצחק לעשו: "הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל" - תזכה לשבת בארץ טובה ופוריה. אדום היא לא בדיוק ארץ זבת חלב ודבש, אבל היא לפחות טריטוריה עצמאית של עשו, וזה כאמור הובטח לו.
אבל אולי יש רובד נוסף. אולי ה' רומז, שיעקב היה צריך לעשות עוד מאמץ ולנסות להותיר את עשו לידו. ככלות הכל, ארץ ישראל הובטחה לזרעו של יעקב, ונכון לאותו זמן - בכלל לא היה עם ישראל, אלא רק משפחה בת כמה עשרות נפשות. היה מספיק מקום לכולם. אולי השכנות ליעקב הייתה משנה את עשו: חז"ל אומרים שהיה על יעקב לאפשר לעשו לשאת את דינה - אולי הייתה מחזירה אותו בתשובה.
נחמה ליבוביץ הראתה במאמר מפורט, שדעתו של המקרא ודעתם של חכמינו לא הייתה נוחה מגניבת הברכה בידי יעקב מתחת לאפו של עשו. העונש - אומרים חז"ל - בא בשושן הבירה בגזירת המן: עשו צעק צעקה גדולה ומרה כאשר שמע על גניבת הברכה, ומרדכי זעק זעקה גדולה ומרה כאשר שמע על תוכנית ההשמדה. ושמא גם מה שאירע לבני ישראל בצאתם ממצרים, כאשר נאלצו להאריך את הדרך בחום המדבר, היה סוג של עונש על אותם יחסים עכורים בין האחים, יחסים שאת מחירם שילם העם היהודי במשך מאות דורות.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
