האותיות הקטנות לשירותנו

רבים מהבאים לחתום על הסכם, למשל; על הסכם לרכישת דירה, או על חוזה למתן שירות מסוים - יוצאים מנקודת הנחה כי עליהם להיזהר מ"האותיות הקטנות" של ההסכם, וכי אי קריאתן - תגרע בסופו של יום מזכויותיהם.

ליוצאים מנקודת הנחה זו תפישה על פיה "האותיות הקטנות" הן למעשה "לב לבו" של ההסכם ומשמעותן - מכרעת, היינו; האותיות הקטנות הן המשמעותיות ביותר ולמעשה היו צריכות להיות גדולות ומודגשות.

מעניין ומצער כי למרות הנחה זו, רבים הם אלה אשר אינם קוראים את האותיות הקטנות בחוזים עליהם הם חותמים.

לעובדה זו סיבות רבות ושונות. להלן אחדות מהן - רשימה חלקית בלבד:

א. אי בקיאות בשפה העברית.

ב. אורך בלתי סביר של חוזים/הסכמים, המשתרעים לפעמים על פני עשרות עמודים.

ג. קושי להתמודד עם השפה המשפטית.

ד. אמון בלתי מוצדק ביושרו של הצד השני.

ה. ביטחון מלא בעורך הדין המלווה את העסקה כי אכן הוא אובייקטיבי וניטרלי כפי שהציגו הצד השני.

ו. לחץ לסיים עסקה [יאללה... בוא תחתום לי כאן... וכאן... וכאן...]

לתשומת לב הצרכן הישראלי: ל"אותיות הקטנות" יש שתי משמעותיות:

האחת - פופוליסטית, על פיה האותיות הקטנות הן המשמעותיות ביותר, ולרוב הן אלה המסבכות את מי שלא קרא אותן היטב.

השנייה - קשורה לגודלן האובייקטיבי של האותיות, היינו: גודל הפונט, גודל הרווח שבין האותיות וגודל המרווח שבין השורות.

לעניין זה יש סעיף בחוק, וזוהי לשונו: "גודלן המזערי של האותיות בחוזה אחיד יהיה 2 מילימטרים".
[מתוך: תקנות הגנת הצרכן [גודל אותיות בחוזה אחיד], התשנ"ה - 1995, סעיף 2.]

עוד מצווה החוק כי:

"בחוזה אחיד - (1) האותיות לא תהיינה נטויות או מוצרות; (2) צבע האותיות יהיה נוגד את צבע הנייר שעליו הן כתובות; (3) הרווח בין השורות לא יקטן מגודל האות בשורה; (4) האותיות בשורות לא תיגענה אחת בשנייה.”
[שם, סעיף 3].

לחוק זה, המקנה לצרכן זכויות כנגד מי שהחתימו על חוזה אחיד שאותיותיו אינן בהתאם לאמור בו, קיימת משמעות רבה, כפי שיתואר להלן.

בהסכם פשרה אשר נחתם לאחרונה, התחייבה חברת TNT אקספרס לשלם סכום של 8,000 ש"ח לחברת אינקונקט בע"מ - פיצויים בגין אבדן חבילה אשר הייתה באחריותה.

הנתבעת, חברת TNT אקספרס, החתימה את התובעת על חוזה אחיד בעל תנאים דרקוניים, אלא שהתנאים היו כתובים באותיות שגודל הפונט שלהם היה פחות מ-1 מ"מ.

אשר על כן, טענה התובעת שתי טענות חזקות:
1. למרות שהוחתמה על חוזה אחיד אשר לכאורה מגביל את אחריות הנתבעת בסך 20$ לכל ק"ג [המטען שקל 2.5 ק"ג], הרי שהיא הוחתמה על חוזה אחיד שאותיותיו - פחות מ-1 מ"מ, כלומר גודל האותיות אינו עומד בקריטריון שקבע החוק. כמו-כן טענה התובעת כי צבע האותיות אינו בקונטרס לצבע הדף, הדף עצמו דהוי והכיתוב כה זעיר עד שאינו מזמין קריאה.
2. אמנת ורשה 1929 עליה מתבססת הנתבעת מגלה כי סעיף 25 לאמנה קובע כי אם הנזק נגרם כתוצאה ממעשה או מחדל של המוביל, משמשיו או סוכניו, שנעשו בכוונה לגרום נזק או מתוך לא אכפתיות ובידיעה שקרוב לוודאי שייגרם נזק בעטיה... הרי שבמקרה זה לא יחולו גבולות האחריות הנקובים בסעיף 22 של האמנה - הפותר את המוביל מאחריות.

שתי טענות אלה הן שהביאו את הנתבעת לשלם 8,000 ש"ח במסגרת הסכם הפשרה שנחתם. מדובר בסכום שהוא פי 40 מהסכום אותה התכוונה הנתבעת לשלם על-פי אותיותיו הקטנות של ההסכם.

לסיכום;

אי קריאתן של האותיות הקטנות בחוזה אשר גודלן קטן ממה שנקבע בחוק - אינו מחייב את הצרכן. עובדת קיומן של אותיות קטנות אינה צריכה להטריד את הצרכן, ומומלץ לטרוח ולמדוד את גודלן - בסרגל!

זאת ועוד, לפעמים, דווקא קריאתן של האותיות הקטנות, קריאה מדוקדקת ודווקנית מגלה זכויות הפועלות לטובת הצרכן.

לכאורה - דבר והיפוכו, אך לא כך הוא:

לפעמים האותיות הקטנות מסתירות תנאים שמרעים עם הצרכן, ולפעמים ההפך הוא הנכון: האותיות הקטנות מסתירות דווקא את התנאים המיטיבים עם הצרכן .

לפעמים האותיות הקטנות מפנות אל אותיות גדולות שהן בשפה שאינה עברית ומשום כך הן עלולות להרתיע את הצרכן - וחבל. עידן האינטרנט יכול לסייע לכל מי שמתקשה עם קריאה של חומר שאינו בעברית.