כן, בתרבות ובאמנות, יש שמאל רוחצת את יד שמאל, כי אין יוסי שריד, ילד שלי מוצלח, היה יושב-ראש ועדת פרס ספיר, הוא קיבל החלטות תוך שהיה בחשש מאוד מאוד רציני לניגוד עניינים, אז מפעל הפיס, הגוף שיזם את פרס ספיר ביטל את הפרס השנה, אפילו לא היה צורך ללכת לבית משפט.
ובכן, ידעתי שיש דברים הרבה יותר חמורים מהגרעין האירני, הרבה יותר מסוכנים מהאב"כ הסורי, וזה אובדן ההגמוניה של השמאל על התרבות והאמנות בישראל. ואם את זה הם יאבדו, הלך עליהם לגמרי.
מישהו יכול לומר לי איך משלמים כאלה משכורות ענק לשחקנים, כאשר 90% מההצגות שאני הולך אליהן, אלה מבצעים, הנחות, חצי חינם ועוד כהנה וכהנה?
מישהו יכול לומר לי איך מתקיימים הזמרים והיוצרים בימים של אתרי שיתוף קבצים?
האם יש לנו איזשהו מושג, איך אפשר במדינה שאין לה כסף לטיפול בקטל בכבישים, ובאלימות בבתי הספר, להחזיק כל כך הרבה מוזיאונים, ספריות, מוסדות לשלום, מוסדות לחקר הדמוקרטיה? מי מממן את כל אלה?
ואיך זה שכל העולם הזה, גם אם יש בו מגוון דעות, הרי אלה הנשמעות הן אלה השמאליות, ולא רק שמאליות, אלא שמאליות מזוכיסטיות?
וכאשר כל עולם התרבות הוא שמאלי, כי אם לא יהיה שמאלי, לא יתקיים כלכלית, הרי שכל הזיווגים והחיבורים נעשים שם בתוך המשפחה, וכידוע, אם עושים כאלה דברים בתוך המשפחה, הדורות הבאים יוצאים דפוקים אחד אחד.
איזו ברירה הייתה ליוסי שריד, הרי כל הסופרים המועמדים לפרסים (פרט לכמה יחידי מחמד ימניים, טעויות גנטיות אשר מתו ממזמן) הם כולם חברים של כולם, כולם קרובים של כולם, כי מדובר בקבוצה של חצי אחוז מהאוכלוסיה, אשר משפיעה כמו 99.5% ואשר כולם מכירים שם את כולם, כולם קרובים לכולם ואין כל אפשרות אחרת אלא להיות שם בחשש לניגוד עניינים.
ונגיד היו שמים מישהו לא מהשמאל כיושב-ראש הוועדה, אז את מי ישימו, את דוד לוי? אבל הוא מרוקאי, ערבי בן דת משה, מה לו ולספרות? והוא עוד גר בבית שאן טפו טפו טפו. ובכלל לא גר בבירת ישראל הנצחית, תל אביב, עיר ללא הפסקה. אז את את מי ישימו אם לא את יוסי שריד? את דוד גרוסמן? הוא גם מכיר את כולם. מאיר שלו? כנ"ל.
אין לי דבר נגד יוסי שריד, אני משוכנע שעשה כל מאמץ לבחור את הטוב מבין המעמדים, הבעיה היא לא בו אישית, הבעיה היא בעובדה שהתרבות והאמנות הישראליות, מהוות בריש גלי, כלים לפגיעה בכל היקר לנו, באמצעות מימון אשר אני לא יודע את מקורו, אך על-פי מבחן התוצאה, אני משער את מניעיו ומקורותיו. המימון הזה הופך את הקבוצה הזעירה הזו לאיום קיומי, והם בפנים מלוכדים ומאוחדים, חוששים להיחשף במערומיהם, שמא יאבדו לפתע את פת לחמם (ואצלם כשאין לחם אוכלים עוגות, ועוד איזה עוגות...).
הבעיה היא שהגורמים השונאים אותנו והמפעילים, לדעת, את בובת התרבות והאמנות בישראל, החליטו לפני מספר שנים, ובצדק רב, שתחומים אלה, חשובים יותר מממוסד הנשיא, מהכנסת, מהממשלה ואפילו מהעיתונות. באמנות, ההטפה היא נסתרת וכל מנגנוני הבקרה והאיזון שבנינו לאורך השנים, לא עובדים בתחומים אלה.
עיתונים, גם אם נותנים אותם חינם, לא מצליחים להבקיע את הביקורתיות העמוקה של הישראלים, אך בחשכת ההצגה, או על המדשאה בתל אביב, הישראלים מרגישים בטוחים, שם הם ממש ממש בהרפיה מלאה, ואם מכניסים להם את מנת הרעל – דוּרך – ישר למוח. ולכן כל הכרטיסים המוזלים האלה, ולכן גם כל משכורות הענק האלה. מישהו מלבה כאן, בכסף רב, את תהליך הטימטומיזציה של העם בישראל, ויוסי שריד הוא עוד בובה חסרת כל חשיבות בתהליכים האלה, וניגוד העניינים אצלו היא הבעיה הקטנה מכולם.
ישורון, השמאל הישראלי השמן ומדושן העונג, מתנפח עוד ועוד במזומנים, ומשיב למיטביו כגמולם. ישורון, השמאל הישראלי, מוביל אותנו כצאן לטבח, כאשר הוא סוגד לאלילי הממון, וככל שלא נתעורר בזמן, יאכלו אותנו כסטייקים לתאבונם של שליטי מדינות ערב, והאירנים. ולא צריך גרעין, הפופקורן עושה את העבודה הרבה יותר טוב!
